“זה חולי גדול ברוב הציבור הדתי שאם אדם שומר רק 612 מצוות הוא מרגיש שצריך להסתיר, במקום שאדם יוכל לומר – אני מתפלל רק פעם ביום, ממתין רק שעה בין בשר וחלב וכו’. זה יוצר חברה מאד מאד לא בריאה והדתיים לא מבינים וחשים כמה חולי הם יוצרים…. המחלה הזו, של צורך להסתיר מי אתה – יש בה פחות. כך נראה לי.
אז המניינים של עדוה״מ – הם הנורמלים!”

בשבוע שעבר זכיתי להקשיב לשיעור של הרב דוד מנחם על דמותו המופלאה של הרב יוסף משאש. באחד מהשו”תים שהקריא כתב הרב משאש בנעם מרחיב לב, לרב אחר שנקט בדרך מוסר קשה :

“קראתי את מכתבו והנה הוא מלא רעיונות של פחדים וקריאה ליסורים, חדשים לבקרים, על מעשי בני האדם אשר הם לא טובים. ודרך זו, לא בלבד שלא תביא בכנפיה שום טובה, לא גשמית ולא רוחנית, להיפך! תשים מועקה בכל אברי האדם ולחץ גדול בלב וערבוב מחשבות, עד שתוכל להביא לידי שיגעון רחמנא ליצלן, ויגרום נזק לעצמו ולאחרים, כאשר קרה לכמה בני אדם אשר נוקשו ונלכדו”. (המכתב כולו מצורף בתחתית העמוד).

הייתי רוצה לגולל בפניכם את כל השיעור, לצערי זה לא אפשרי. רק נאמר דבר ידוע, שבכמה מדינות בצפון אפריקה וגם במצרים, נוצרה מציאות שיהודים אולצו לעבוד בשבת. הרבנים, ביניהם הרב משאש, הקימו מניין פועלים בנץ, שאליו הגיעו כל אלו שהלכו אחרי התפילה לעבוד בשבת.

בסוף השיעור, אחרי שהרב דוד מנחם סיפר כל הנהגותיו המקילות של הרב משאש ושל חכמי המזרח, ובחורה אחת שלא נחה דעתה, שאלה – איפה הגבול? הרי הרב אמנם רוצה לעזור לאדם שעומד מולו, אבל נוצר מצב שהוא יורה חץ ומסמן מסביבו את המטרה!

הרב מנחם ענה ישר – זה אכן ככה! את הפרצה בהלכה הניח לא אחר מאשר הקב”ה, ותפקיד הרב להשתמש בפרצה לפי שיקול דעתו התורני, ולעזור לאדם.

זה ההבדל בין בית שמאי לבית הלל. בית שמאי אומרים השמים נבראו קודם, ושמים את ההלכה לפני האדם, ובית הלל מאמינים שהארץ נבראה לפני השמים…ועל כן הם מקילים יותר!

נר ראשון של חנוכה:

זה קרה ממש אתמול
שהייתי כולי מכווץ,
רק לפני רגע
בכיתי באמצע הרחוב,
רציתי הביתה
וחשבתי מחשבות של סוף
ולא רציתי יותר

והיום אני מדליק
נר ראשון מאיר
מוסיף והולך
מניח את הנר
את הדעת
כבית הלל
והם אור לי
והם לי בית