“לא”, אומרת מרום. “לגמרי לא. התכונות שלנו נעשות יותר בולטות ויותר עמוקות ככל שאנחנו מתבגרים. הכנות המוחלטת של ג’וני, הישירות שלה – הן בולטות היום אפילו יותר מבעבר. והשפה שלה – המשפטים שלה נשמעים גם היום כמו שירה… ליאונרד כהן אמר לי פעם שככל שאנחנו מתבגרים אנחנו נעשים יותר נועזים. זה נוכן. גם ג’וני וגם אני נעשינו יותר נועזות”.

ר’ נחמן כותב בשיחות הר”ן נא’ משהו דומה:
“גם אין טוב להיות זקן…כי צריך רק להתחדש בכל יום להתחיל בכל עת מחדש. רק יש מה שהוא משביח כשהוא זקן. היינו..שמוסיף כוח כשמזקין כמו שאמרו רז”ל (כל זמן שמזקינין מוסיפים גבורה)”.

ר’ נחמן לא ממש זכה להיות זקן שכן הוא נפטר בגיל 37. אבל הזקנה מבחינתו היא סמל למקובעות, סמל לישנוניות, לקפיאה על השמרים, לשמרנות יתרה, להידלדלות כוחות, לשכחה, לחוסר חדות, לייאוש ופחד מהמוות.

ואולם – בכל שנה שעוברת עלינו לשבור עוד חמות ועוד מחסומים על מנת להיות נועזים יותר, ישרים וחדים יותר. הבעיה באנשים זקנים זה כשהם אומרים את המשפט :”אתה יודע מה עברתי?”. המשמעות של המשפט הזה הוא שאנחנו מעמיסים על עצמנו את כל העבר שלנו וקשייו על הגב, ואנחנו לא מצליחים לזוז מרוב כבדות. כבר כתב ארז לב ארי :
“שחרר שחרר
אתה לא יכול לעוף עם שק של אבנים על הכתפיים
יש לך חלומות של עבד
אתה לא חולם כמו אדם חופשי”
(העץ הבודד)

ר’ נחמן קורא לנו לראות בכל יום ובכל דקה שעוברת את ההתחדשות שהקב”ה מחדש בעולם. אין רגע אחד שדומה למשנהו. הקב”ה לא עושה דברים פעמיים. הוא אף מספר שהיה יום אחד שקיבל על עצמו שמעכשיו יתחיל להיות עובד ה’ ואז נפל בזה כמה פעמים, ובכל פעם התחיל מחדש, והכל באותו יום כמה פעמים. ולמה? כי הוא לא התייחס לנפילה כמעמסה, הוא ידע להתחיל מחדש.

אחד השירים הכי מושרים באומן הוא :
“מה שהיה היה
העיקר להתחיל מהתחלה
אבא תחדש אותי לגמרי
תדליק לי את הנשמה”

אז חברים יקרים, אני מברך אתכם שיהיה לכם את הניצוץ הזה בעיניים לאורך כל החיים, ושככל שתתבגרו הוא רק יילך וייגבר ויתחזק. ואת התשוקות הפרועות שהיו לכם בצעירותכם, תדעו למקד ולזקק לכיוונים האמיתיים שעושים לכם טוב אמיתי באמת, בתמימות ובפשטות גדולה. שנדע להתבגר ולהתנער (להיות נער) בו זמנית מכל דפוסי החשיבה המקובעים, ונשיל מעלינו את כל שקי העבר שמכבידים עלינו בבחינת :
“…ואזכה לחדש נעורי, הימים שעברו בחושך, להחזירם אל הקדושה…” (מתוך התפילה של התיקון הכללי)