כשמתבוננים פנימה, אפשר לראות שבכל פעם שהמחשבות מתחילות לרוץ מעצמן, מוליכות אותי כמו סוס שמוליך את הרוכב שלו, זה סימן שיש שם איזו התרחקות מהנקודה שלי. כשאני באמת בנקודה שלי, יש יותר בהירות ואמונה, וכשאני מתרחק מהנקודה שלי מתחילים לצוץ הסברים, תירוצים, אמונות ואפילו אידיאולוגיות כלפי אנשים ואירועים. “לא, זה לא הגיוני, אני לא יכול עכשיו, נראה לי שאלך לנוח, זה תמיד קורה לי בדיוק בזמן הזה, אבל אני יודע מה טוב לי, אסור לי להיות כאן עכשיו”. ועוד כהנה מחשבות מהירות שמתפתלות להן בתוך הראש.
***
כל יום אנחנו קוראים בתפילה שלוש פעמים ביום את המילים “המחזיר שכינתו לציון”. ציון היא אמנם שם נרדף לעיר ירושלים, אבל בזוהר הקדוש המילה ‘ציון’ מתייחס גם לנקודה, כמו נ”צ המוכר מהצבא (נקודת ציון), שמשמשת לסמן נקודה כלשהי במפה. “נקודת ציון” בזוהר, היא הנקודה המהותית הכי פנימית של נשמת האדם. גם ר’ נחמן כתב על הנקודה הזו “כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל דָּבָר יָקָר שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה”.
***
אז נכון שהנשמה שלי היא אינסופית, אבל עדיין היא ירדה לכאן בתור נקודה, בתוך גוף, בתוך שכל ולב שהן נקודה אחת, וחלק מהעניין שלי הוא לקשר את הנשמה האינסופית הזו לנקודה הספציפית שאני עומד בה. רק מה, כשיש קושי או כאב שמופיעים, אנחנו מתחילים לשוטט הרחק מהנקודה שלנו, וכמו שברי סחרוף כתב “אל תחפש רחוק, תישאר קרוב”.
***
ועל-כן, אנחנו קוראים בכל יום “המחזיר שכינתו לציון”, שאמנם הכוונה היא ברמה הלאומית, כי הנקודה נמצאת גם באומה, בכנסת ישראל, וגם אצלה יש את המקום הפיזי שהוא מקום המקדש. אבל, החזרת השכינה לציון היא גם אצלנו בנפש, שעלינו להיות ערים בכל יום, לחזור אל הנקודה שלנו, לברר אותה ולהעמיק בה ולהאיר איתה שוב ושוב לבל נתרחק ממנה, כי היא יקרה מאד מאד. והסימן להתרחקות מהנקודה, היא מחשבות נצמדות ומתרוצצות.
שנזכה להחזיר את עצמי לעצמי, את השכינה לציון שלי.
שימו <3
