וראיתי לברר עניין מה שאומרים העולם “וכי מה אכפת לו לאלוהים אור-אין-סוף לדקדק במעשי האדם, אם כך עושה או כך? ייתן לו אלוהים לעשות כמעשיו ולהיות חופשי לאהוב בתכלית החופש את האלוהים. וכי יכול אינסוף לדור עם קטנוניות בכפיפה אחת?”.
ויישבתי בדעתי להתבונן במעשי האמן המרחיב לבבות ומחייה נפשות ביצירתו. ויש לשאול על היצירה, שיש בה מן הרוח הגדולה והחופשית והיאך ייחסרו ממנה הדקדוק והדיוק?
ונראה לי לפרש, שהרי בעל המנגן בחר ברוב טובו וחסדו כל תו ותו מניגונו, ובחר להכות במצילה זו דייקא בעת מדוייקת כראוי לניגון שיפרוט על הלב. והצייר ביקש לצבוע במברשת עבה בצבע כחול המעורב עם לבן וצהוב דייקא, או לשרטט בעפרון מעופרת דקה וכהה. והמשורר שדקדק לנקד שירו בשווא נע ולא בסגול דייקא. ובאשר האדם השומע, הצופה והקורא באומניות אלו מתרחב ליבו ומתפעלת נפשו על כל דקדוק ודקדוק. כפתור ופרח.
על אחת כמה וכמה, מלך מלכי המלכים שצייר ברוב טובו וחסדו נופי אינסוף, ודקדק בכל חיפושית וזבוב ובכל בעל כנף, ובחר ברצונו וברוב חכמתו כל עשב ועשב שיפנה לשמאל ואז לימין על-פי שלטון הרוח הנושבת.
בוא וראה, כמה יקרה בעיני ה’ יתברך כל תנועה ותנועה של האדם, שבכל יום ויום מחזיר ה’ יתברך נשמתו של האדם בכל יום מחדש, ומחזר אחריו ומאמין בו שיפיח חיים בכל דיבור ודיבור ובכל תנועה ותנועה שלו שנאמר “ובחרת בחיים”. בחיים מדוייקים דייקא.
