30.5.2016 – לשכת שרת התרבות מירי רגב.
מירי רגב, הדוברת שלה ואני יושבים בלשכה של האישה “הכי שנויה במחלוקת בישראל” כפי שמציג אותה אמנון לוי בכתבה. הקציבו לי דקות ספורות ביותר (לאור הלו”ז הצפוף של השרה) לשבת מולה ולנסות לשכנע למה כל-כך חשוב שהיא תצטלם לפרוייקט ‘החכם היומי’.
1.6.2014 – ‘כל ישראל חברים’, רחוב אגריפס.
אני מתחיל לעבוד ב’כל ישראל חברים’ בתור מנהל נכסים. אני בוגר בני עקיבא מרכז, ישיבת עתניאל, חי בתוך הניגונים החסידיים, התורות החסידיות המופלאות שאני גומע מהן השראה רבה לחיי הרוח שלי, צורך מוזיקה ישראלית ומערבית ללא כינורות וסלסולים. כבר שנים שלא התפללתי בבית כנסת ספרדי, וכבר שנים שעליתי כחזן בעצמי במנייני קרליבך כמו בית כנסת ‘יקר’ ואפילו תפילת יום עצמאות בימין משה. אני מגיע לכ”יח ושומע דברים שלא שמעתי מעולם. כל מיני שמות של דמויות והלך רוח אחר מכל מה שהכרתי. מהר מאד הבנתי שכשהייתי אומר לאנשים מסביבי בשיא המודעות “אני משתכנז”, הייתה בי גם בושה – גם אם היא לא עמוקה מאד, אבל בושה. כשאבא שלך נולד במדינה ערבית כמו אלג’ריה קשה להתגאות בזה. כשהרבה אנשים עם צבע עור ושם משפחה דומה לשלך הם בעצם בכלל ערסים, אתה מבין שעדיף לך להדגיש כמה שיותר שאתה עצמך לא ערס.
26.6.2016 – אמנון לוי עושה כתבה על מירי רגב.
בעודי צופה בכתבה, אני מגלה שתהליך ההתפכחות וההתבגרות שעברה מירי רגב, הוא תהליך דומה להפליא למה שעברתי אני בשנתיים האחרונות.
“ברמה האישית, עשיתי עוול למה שאני מאמינה, לא חייתי עם זה בשלום…התרחקתי מעצמי…כשהייתי קטנה כעסתי עליהם שאנחנו שומעים את השירים של בית הכנסת…רציתי להיות ישראלית…עשיתי עוול להורים שלי…יש לי כאב וחרטה מאד גדולה על זה”.
אבל המפליא עוד יותר הוא, שמירי רגב ואני לא היחידים. פעם אחר פעם, אני שומע את אותו סיפור באופנים שונים, מאנשים שונים ממסגרות שונות. כולם נשאו איזו בושה ברמה כזו או אחרת.
**
אלוהים שוב ושוב עושה לי בית ספר ומראה לי איך סיפורים יכולים להיות שזורים אחד בשני ממקומות שלא הייתי מדמיין. מי היה מאמין לפני שלוש שנים, שאני הקטן אשב מול שרת התרבות ואסביר לה למה פרוייקט של חכמי הספרדים וארצות האיסלאם הוא משהו שהיא מוכרחה להירתם אליו – ושהיא תענה בחיוב!
איכשהו, היה לי מאד ברור שהיא תשתתף, ראיתי את זה בעיניי רוחי. זה היה מוכרח. איכשהו, גם אני כמו שהיא אומרת בסוף הכתבה “כשאני רוצה משהו, אני משיגה אותו”.
ותודה לכל העוזרות שחפרתי להן עד זוב דם, ולמעיין המקסימה ששיתפה איתי פעולה אחרי שלא השארתי לה יותר מדי ברירה 
🙂
#אלוהים_תסריטאי_טוב_יותר_אפילו_מילדים
30.5.2016 – לשכת שרת התרבות מירי רגב.
מירי רגב, הדוברת שלה ואני יושבים בלשכה של האישה “הכי שנויה במחלוקת בישראל” כפי שמציג אותה אמנון לוי בכתבה. הקציבו לי דקות ספורות ביותר (לאור הלו”ז הצפוף של השרה) לשבת מולה ולנסות לשכנע למה כל-כך חשוב שהיא תצטלם לפרוייקט ‘החכם היומי’.
1.6.2014 – ‘כל ישראל חברים’, רחוב אגריפס.
אני מתחיל לעבוד ב’כל ישראל חברים’ בתור מנהל נכסים. אני בוגר בני עקיבא מרכז, ישיבת עתניאל, חי בתוך הניגונים החסידיים, התורות החסידיות המופלאות שאני גומע מהן השראה רבה לחיי הרוח שלי, צורך מוזיקה ישראלית ומערבית ללא כינורות וסלסולים. כבר שנים שלא התפללתי בבית כנסת ספרדי, וכבר שנים שעליתי כחזן בעצמי במנייני קרליבך כמו בית כנסת ‘יקר’ ואפילו תפילת יום עצמאות בימין משה. אני מגיע לכ”יח ושומע דברים שלא שמעתי מעולם. כל מיני שמות של דמויות והלך רוח אחר מכל מה שהכרתי. מהר מאד הבנתי שכשהייתי אומר לאנשים מסביבי בשיא המודעות “אני משתכנז”, הייתה בי גם בושה – גם אם היא לא עמוקה מאד, אבל בושה. כשאבא שלך נולד במדינה ערבית כמו אלג’ריה קשה להתגאות בזה. כשהרבה אנשים עם צבע עור ושם משפחה דומה לשלך הם בעצם בכלל ערסים, אתה מבין שעדיף לך להדגיש כמה שיותר שאתה עצמך לא ערס.
26.6.2016 – אמנון לוי עושה כתבה על מירי רגב.
בעודי צופה בכתבה, אני מגלה שתהליך ההתפכחות וההתבגרות שעברה מירי רגב, הוא תהליך דומה להפליא למה שעברתי אני בשנתיים האחרונות.
“ברמה האישית, עשיתי עוול למה שאני מאמינה, לא חייתי עם זה בשלום…התרחקתי מעצמי…כשהייתי קטנה כעסתי עליהם שאנחנו שומעים את השירים של בית הכנסת…רציתי להיות ישראלית…עשיתי עוול להורים שלי…יש לי כאב וחרטה מאד גדולה על זה”.
אבל המפליא עוד יותר הוא, שמירי רגב ואני לא היחידים. פעם אחר פעם, אני שומע את אותו סיפור באופנים שונים, מאנשים שונים ממסגרות שונות. כולם נשאו איזו בושה ברמה כזו או אחרת.
**
אלוהים שוב ושוב עושה לי בית ספר ומראה לי איך סיפורים יכולים להיות שזורים אחד בשני ממקומות שלא הייתי מדמיין. מי היה מאמין לפני שלוש שנים, שאני הקטן אשב מול שרת התרבות ואסביר לה למה פרוייקט של חכמי הספרדים וארצות האיסלאם הוא משהו שהיא מוכרחה להירתם אליו – ושהיא תענה בחיוב!
איכשהו, היה לי מאד ברור שהיא תשתתף, ראיתי את זה בעיניי רוחי. זה היה מוכרח. איכשהו, גם אני כמו שהיא אומרת בסוף הכתבה “כשאני רוצה משהו, אני משיגה אותו”.
ותודה לכל העוזרות שחפרתי להן עד זוב דם, ולמעיין המקסימה ששיתפה איתי פעולה אחרי שלא השארתי לה יותר מדי ברירה
#אלוהים_תסריטאי_טוב_יותר_אפילו_מילדים
*לינק לכתבה: http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1196057
