באמת? זה אותו יוסף בעל החלומות ההזוי??
**
יעקב, גם הוא חלם חלומות, וכנראה שיוסף ירש את זה ממנו: “והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו”.
אפשר לומר שקורות חייו של יוסף הם סוג של הגשמת חלומו של יעקב. יוסף כאמור מזוהה עם ספירת היסוד, כך כותב בעל ה’שערי אורה’, ר’ יוסף ג’יקטליא בפתיחה להסבר על ספירת היסוד:

“צמאה נפשי לאלהים לאל חי מתי אבא ואראה פני אלהים (תהלים מב, ג)…ולפי שמושך ממידת החסד נקרא אל, ולפי שמושך ממידת החיים נקרא חי…ומכוח שם זה מושך שם אדנ”י החיים בכל הנבראים אשר בעולם למיניהם…”

גם אם לא מבינים את כל המושגים ואת התיאור של בעל ה’שערי אורה’, ניתן לראות באופן פשוט את הסולם הניצב ארצה עם הראש בשמים של יעקב. יוסף מגלם את הצמאון לאל-חי, הרוחניות הגבוהה מאד שמחוברת לאלוהים בכל נקודת דרך שלו (“באשר ה’ איתו ואשר הוא עשה ה’ מצליח). אותו צמאון רוחני, אותו ראש שמגיע השמימה, הוא גם אותו הסולם שמוצב ארצה ומושך חיים מלמעלה למטה כמו שמתאר בעל ה’שערי אורה’. הוא המשביר המספק חיים ומזון לכל הארץ.
**
יעקב ויוסף אכן דומים לא רק במראה. יוסף הוא התגלמות משודרגת של אביו, של החלומות ושל היכולת להמשיך ולמשוך חיים מלמעלה למטה באופן הפשוט ביותר. דמותו של יוסף שנדמית סהרורית בעיניי אחיו בתחילה, הופכת להיות ישות נטועה בקרקע במלוא מובן המילה. יוסף עובר דרך שמאפשרת לו ליצור כלים ארציים לשפע הרוחני שזורם דרכו,
וזה השיעור עבורנו. לכל הבנה רוחנית ולכל חלום צריכים אנו למצוא את הכלים המתאימים על-מנת להוריד אותם ארצה לחיים שלנו. אותו סולם שראשו בשמיים, יש לו שלבים, ולכל שלב יש משמעות פנימית עבורנו של דרך סלולה שתרד מהאין סוף למעלה “בדרך כבושה מאיתך דרך כל העולמות עד ההשתלשלות שלי במקום שאני עומד” (תפילה לאחר תיקון הכללי, ר’ נחמן).

נ.ב.
מי שרוצה לראות סרט מרהיב על חלומות והגשמת חלומות – שיראה ” לה לה לנד”. אמנם מחזמר, אבל מומלץ מאד!

כולנו חולמים חלומות גדולים, אבל החלום של יעקב על הסולם שראשו מגיע השמימה, מתחיל בקרקע, בדברים הפשוטים, בלחם לאכול ובגד ללבוש. אנחנו יודעים שיעקב אומר בסוף חייו :”מעט ורעים היו ימי שני חיי”. דמותו של יעקב היא דמות של ניסוי ותהייה, אין לו תכניות גדולות, או אג’נדה ברורה. הוא מנסה ומתהלך בין הטיפות, ונאבק במניעות ובקשיים שהחיים מערימים עליו.

חשבתי (בעקבות הפיתוח של איז’ביצא על הדמויות של יהודה ויוסף), שאולי בגלל זה יעקב כל-כך אהב את יוסף. לא רק בגלל שהוא היה הבן של רחל אהובת נפשו – אלא כי יוסף סימל את כל מה שיעקב לא הצליח להשיג בחייו. את הגדולה הזו, את היופי הגבוה הזה. מן שלמות ובהירות מאד גדולה של יכולת לראות את מהלכיו של אלוהים כמו שיוסף אומר לאחיו: “ואתם חשבתם עליי רעה, אלוהים חשבה לטובה” וכל אשר הוא עושה הוא מצליח.

יעקב מרגיש את ההחמצה הזו בחייו, ורואה ביוסף את התיקון שלו עצמו. יעקב חווה על בשרו את הדבר הזה את ההאבקות עם אלוהים ועם אנשים ועם החיים, הכל במאבק. אבל המאבק הזה מעורר השראה והתפעלות אף יותר מיוסף שהכל בא לו בקלות. יעקב נלחם על החיים שלו, על הפשטות שלו, הוא לא ביקש לעצמו הרבה. באמת שלא. רק שהקב”ה ישמור עליו ויציל אותו…

“קטנתי מכל החסדים
ומכל האמת
אשר עשית את עבדך
כי במקלי עברתי את הירדן
עתה הייתי לשתי מחנות
הציליני נא…”28