הילולת רבי נחמן מברסלב

כבר כמה ימים שאני מתרגש לקראת היום הזה.
הילולת רבינו, רבי נחמן מברסלב זצ”ל המופלא.
וכבר כמה שעות ארוכות אני מתחבט ביני לביני אם לכתוב כאן או לא, ואם כן מה לכתוב, ואולי עדיף שלא. אבל איך אפשר שלא. איך.
**
מאז ראש השנה אני גומע ספר נפלא שהוא בעצם היומן של רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן. ספר מרתק שקשה להפסיק אותו. כל הזמן יש התרחשות והתגעשות ומניעות וגעגועים ומלא מלא לב.
ושם מספר רבי נתן על ההתעסקות בהדפסת הספר ‘ליקוטי מוהרן’ שרבי נחמן ביקש ממנו לקחת על עצמו. רבי נחמן ביקש מרבי נתן לשמור על הספר בסוד ולא להדפיס בכל בית דפוס אלא רק אצל אנ”ש (אנשי שלומינו), וגם אז להשגיח על המדפיס. ורבי נתן הבין ולא הבין מה כל ההוראות המדקדקות האלו. ובאותם ימים רבי נחמן היה טרוד, והוא אמר לרבי נתן ‘אתם לא יודעים כמה וכמה עולמות תלויים בהדפסת הספר הזה’
**
ובאמת, אפשר לראות כפשוטו כמה עולמות, כמה לבבות, כמה נשמות התעוררו מהספר הזה. כמה היגיעה הרבה של רבי נתן שמסר את נפשו כפשוטו על הדפסת הספרים הללו, הייתה עבורנו, האנשים שמבקשים נחמה בחייהם.
**
אפשר לדבר רבות על חכמת רבינו, על התורות הגבוהות שהשאיר, על רעיונות פורצי הדרך. אבל חשוב לזכור את הלב. הלב שלא נדם. ב-39 שנות חייו הקצרות רבי נחמן ברוב לבביותו עורר עולמות שלימים, העיר ישנים מתרדמתם. השאיר לנו עיצות מופלאות ודרכים ללכת בהם, להתחזק בהם כדי לא ליפול לייאוש, עצבות וספיקות.
מה נדבר ומה נאמר.

רבינו דיבר לכל אדם במקום שבו הוא נמצא. כשאתה נופל לייאוש ומרגיש שאתה פוגם בכל שעה וכבר עדיף שלא היית חי, הוא מעודד אותך ומספר לך שגם מאחורי הדברים הקשים שעוברים עליך, השם יתברך עומד. כשאתה מנסה ומנסה ומנסה בלי סוף להיות באמת טוב ונדמה לך שכאילו כלום לא קורה, הוא מזכיר לך שאף על פי כן כל תנועה קטנה שאתה עושה היא יקרה וחשובה. כשאתה באורות ובהתלהבות הוא מזכיר לך להיזהר מריבוי אור ולוודא שאתה יודע גם לצמצם את ההתלהבות כדי לדייק את עצמך.כשאתה כולך חדור מטרה וחותר למגע לעבר היעד הנכסף, רבינו מזכיר לך, להתגעגע, להמתין, לכסוף.
**
וכך הייתה דרך רבינו עם כל אדם. לכל אחד הדיבור המיוחד לו לפי מדרגתו ולפי שעתו. לאלו שהרגישו גדולים במדרגתם, רבינו הזכיר להם שהם עוד לא התחילו לעבוד את השם בכלל, ולעומת האינסוף הם פיפס קטן. ולאלו שהרגישו חבולים ונדכאים, הוא חיבק אותם במילותיו ודאג לגרום להם להרגיש הכי אהובים לפני המקום. כי כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות.
**
אשרינו שזכינו לטעום טעם תורה ואהבת השם מפי צדיק כזה. אשרינו שזכינו לטעום טעם אהבה ולב פועם.
אשרינו שזכינו להתעורר דרכו לעבודת השם.
אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו!

תמונה יכולה לכלול: ‏טקסט שאומר '‏‎OPEN‎‏'‏

פסח – התקרבות והתרחקות

אתמול בסוף הטיול בצפון (עם כל ישראל), אמרתי לעצמי, שאולי אם לא פתחתי עד עכשיו שיחות הר”ן, לפחות עכשיו אני אפתח. שלא אומר לעצמי שהבאתי את הספר סתם. הנה – טפיחה על השכם – פתחתי!

שיחה תכג:

“מֵעִנְיַן קְצָת אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְקָרְבִים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאַחַר כָּךְ מִתְרַחֲקִין עָנָה וְאָמַר: אַף עַל פִּי כֵן יָקָר אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַהִתְקָרְבוּת בְּעַצְמוֹ, אַף לְפִי שָׁעָה!
אַף עַל פִּי שֶׁאַחַר כָּךְ. נַעֲשֶׂה מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה, חַס וְשָׁלוֹם.
וְאָמַר הֲלא עַל שְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה נֶאֱמַר: “לִבַּבְתִּנִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ”
וְמובא בַּמִּדְרָשׁ: “מַהוּ בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ? אֶלָּא שֶׁבָּעַיִן הַשֵּׁנִית כְּבָר הָיוּ מִסְתַּכְּלִין עַל הָעֵגֶל”. נִמְצָא שֶׁבִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה כְּבָר הָיָה דַּעְתָּם לִפְרשׁ חַס וְשָׁלוֹם
וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה יָקָר בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאד הַהִתְקָרְבוּת בְּעַצְמוֹ…”

בעולם הקנייני-חומרי אנחנו מחפשים תוצאות, מחפשים לכמת ולמדוד, כמה הצלחנו, מה השגנו וכמה כסף הרווחנו מזה. בעולם האמוני, יש ערך בלתי נדלה לרצון עצמו, באותו רגע קט, גם כשהוא מגיע בלי תוצאות. הכיסופים והגעגועים. המדרש שר’ נחמן מביא פה הוא לא פחות מקטסטרופלי. איך יכול להיות שבשעה שבני ישראל היו במתן תורה, הם כבר פזלו לעגל, ועדיין ההתלבבות הזו רק באחת מהעיניים כל-כך יקרה לפני השם יתברך?

אבל, אם נקרא את שיר השירים, ההמנון של פסח, נראה שעיקר הסיפור הוא דווקא המתח הבלתי פתור, הגעגועים כמעט ללא מפגש, התחושה ששוב ושוב, אתה מנסה להגיע, שואף, מתגעגע, מחפש והנה זה כמעט…ואז זה כבר לא. אבל בעצם, בשפה המטריאליסטית, גם עין אחת יקרה מאד…

חבר יקר, הוציא ספר ביכורים, והוא מקסים, והוא מזמין, והוא מיוחד, ואני לא מבין בשירה, אבל בימים שאני מבין מה אני קורא, הלב מתחמם. גם הוא כתב על שיר השירים, וסיכם אותו באופן מופלא בשלוש שורות, בשיר על אותו מתח אירוטי בלתי נדלה…

[שם הספר: מדבר עם הבית /עמיחי חסון]

 

[]