פרשת בר מצווה, ועדיין אפשר לקרוא ולשים לב לדברים חדשים!
המילים “זה” ו – “אנכי” חוזרים פעמיים במרחק קטן בפסוקים.
פעם רבקה ופעם עשיו. כל אחד ממקום אחר.

רבקה מבינה שיש תאומים בבטנה ואומרת לעצמה : “למה זה אנכי”. היא שואלת שאלה קיומית ממקום של תהייה גדולה, מה קורה איתי, מי אני ולמה אני…?
התשובה שלה “ותלך לדרוש את ה'” מביעה לעניות דעתי את הפניה, העתירה שגם נמצאת בפרשה, אל מה שמחוצה לנו, מחוץ לעולם, מחוץ לקיום הקטן והמצומצם האגואיסטי של האדם.

“ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק”

(הרעיון לקוח מתוך ספר “מי השילוח” חלק א’, פרשת תולדות)

מה משמעות החזרה הזו? אנו הרי החלק הראשון מעיד על כך שיצחק הוא בנו של אברהם! מדוע צריך לחזור ולומר שאברהם גם הוליד אותו?

בדברי הימים כתוב “אם תדרשנו ימצא לך”.
אברהם מסמל את הדרישה וההשתוקקות אחרי בורא עולם ופרסום שמו – אלו הם האהבה והחסד. המציאה מתבטאת ביצחק והיא מידת הגבורה. שאחרי שנתברר שמו של בורא עולם ע”י אברהם, ירדה התגלותו בעולם בצורה יותר מוגדרת. הגבורה משמשת כאן כהגדרה וגבול לשמו של הקב”ה, רק לאחר שהוא מזדקק ומתגבל, מתאפשרת התגלותו בעולם.

“ואלה תולדות יצחק בן אברהם וכו’ היינו תולדות יצחק אבינו הוא פרסום התגלות השם יתברך בעולם” – כלומר, מה שיצחק הוליד בעולם זו אפשרותו של האל להתגלות ע”י מידת הגבורה.
“אברהם הוליד את יצחק” – החזרה הנוספת של העניין מצבעיה על השתוקקותו הגדולה שלאברהם שאפשרה את הולדת יצחק.

וכותב בעל ה’מי שילוח משפט נפלא: “כל דברי תורה אמיתיים, אין להם הולדה רק לאחר גודל תשוקה שישתוקק האדם להם”

מתואר פה תהליך אנושי נפלא שבו האדם מתאהב במשהו, והוא הולך אחריו עד הסוף בהשתוקקות וכיסופים גדולים. אבל כידוע לפי מנהגו של עולם, אחרי ההידלקות מתחילה העבודה הקשה שמאלצת אותנו להגדיר, להגביל ולבנות. ההשתוקקות הגדולה היא דבר נפלא אך הרבה פעמים היא לא מאפשרת לעניין עצמו להופיע ולהתגלות בעולם. אחרי השלב הראשון המלא בחסד, מגיע שלב הגבורה שבו צריך להתגבר ולזקק את הזיקה הגדולה הזו ולקרוא לה בשם – לגרום לה להופיע בעולם.

(כך גם הקב”ה – השם. דבר זה מאפשר לנו לקרוא לו בשמו, ולפנות אליו בשם ‘אתה’).