יוסף ויעקב – פרשת וישב

במה דומה יוסף ליעקב חוץ מהמראה (ע”פ המדרש)?
מדוע יוסף מזוהה עם ספירת היסוד בקבלה, ומה טיבה של ספירה זו?

דמותו של יוסף במקרא היא מרתקת, מכיוון שאנחנו פוגשים אותו כ”בעל החלומות הלזה”, איש הרוח ההזוי החולם חלומות, המנותק מהמציאות שחי בספירה אחרת מכולם. אאוטסיידר. רחפן. בטח שלא איש מעשה.
בגלל שאנחנו רגילים לסיפורי התנ”ך, לא שמנו לב איזה מהפך עובר יוסף. יוסף הופך מדמות רחפנית ומנותקת לחלוטין, לאיש מעשה מובהק! הכלכלן הגדול ביותר באימפריה הגדולה ביותר. זה שיודע לצבור מזון ולחלק אותו בצורה הנכונה ביותר כדי שהאימפריה תמשיך להתקיים. לא פחות מאשר “הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ”.

באמת? זה אותו יוסף בעל החלומות ההזוי??
**
יעקב, גם הוא חלם חלומות, וכנראה שיוסף ירש את זה ממנו: “והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו”.
אפשר לומר שקורות חייו של יוסף הם סוג של הגשמת חלומו של יעקב. יוסף כאמור מזוהה עם ספירת היסוד, כך כותב בעל ה’שערי אורה’, ר’ יוסף ג’יקטליא בפתיחה להסבר על ספירת היסוד:

“צמאה נפשי לאלהים לאל חי מתי אבא ואראה פני אלהים (תהלים מב, ג)…ולפי שמושך ממידת החסד נקרא אל, ולפי שמושך ממידת החיים נקרא חי…ומכוח שם זה מושך שם אדנ”י החיים בכל הנבראים אשר בעולם למיניהם…”

גם אם לא מבינים את כל המושגים ואת התיאור של בעל ה’שערי אורה’, ניתן לראות באופן פשוט את הסולם הניצב ארצה עם הראש בשמים של יעקב. יוסף מגלם את הצמאון לאל-חי, הרוחניות הגבוהה מאד שמחוברת לאלוהים בכל נקודת דרך שלו (“באשר ה’ איתו ואשר הוא עשה ה’ מצליח). אותו צמאון רוחני, אותו ראש שמגיע השמימה, הוא גם אותו הסולם שמוצב ארצה ומושך חיים מלמעלה למטה כמו שמתאר בעל ה’שערי אורה’. הוא המשביר המספק חיים ומזון לכל הארץ.
**
יעקב ויוסף אכן דומים לא רק במראה. יוסף הוא התגלמות משודרגת של אביו, של החלומות ושל היכולת להמשיך ולמשוך חיים מלמעלה למטה באופן הפשוט ביותר. דמותו של יוסף שנדמית סהרורית בעיניי אחיו בתחילה, הופכת להיות ישות נטועה בקרקע במלוא מובן המילה. יוסף עובר דרך שמאפשרת לו ליצור כלים ארציים לשפע הרוחני שזורם דרכו,
וזה השיעור עבורנו. לכל הבנה רוחנית ולכל חלום צריכים אנו למצוא את הכלים המתאימים על-מנת להוריד אותם ארצה לחיים שלנו. אותו סולם שראשו בשמיים, יש לו שלבים, ולכל שלב יש משמעות פנימית עבורנו של דרך סלולה שתרד מהאין סוף למעלה “בדרך כבושה מאיתך דרך כל העולמות עד ההשתלשלות שלי במקום שאני עומד” (תפילה לאחר תיקון הכללי, ר’ נחמן).

נ.ב.
מי שרוצה לראות סרט מרהיב על חלומות והגשמת חלומות – שיראה ” לה לה לנד”. אמנם מחזמר, אבל מומלץ מאד!

Image may contain: cloud, sky and outdoor

בכל מכל כל – פרשת חיי שרה

מכירים את הביטוי “בכל מכל כל” שנמצא בברכת המזון?

אם במקרה לא ידעתם אף פעם על מה הביטוי הזה מדבר, אז זה ביטוי שמתחיל בפרשת השבוע, וקושר שלושה דורות ומספר סיפור של ירושה של מתנה מופלאה:

“והמידה הזאת הנקראת כ”ל נתנה ה’ במתנה לאברהם…
שהרי היא יסוד הברכה והבריכה.
ואל זה רמז באמרו: וי”י ברך את אברהם בכל (בראשית כד, א).
ומאברהם ליצחק, באמרו: ואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו (שם, כז, לג).
ומיצחק ליעקב, באמרו: כי חנני אלהים וכי יש לי כל (שם לג, יא)”
[שערי אורה ]

המידה “כל” שעליה מדבר הרב יוסף ג’יקטיליא בספר ‘שערי אורה’, מזוהה עם ספירת המלכות, והוא מכנה אותה “יסוד הברכה והבריכה”.
המילה ברכה מוכרת לנו, אבל ההטייה למילה בריכה היא חדשה ומעניינת.
משפט קטן מתוך ספר הבהיר אולי שופך אור על הטייה זו:

“‘ומלא ברכת ה’ ים ודרשה ירשה’, אלא בכל מקום בי”ת מבורך הוא,
כי הוא המלא שנאמר ‘ומלא ברכת ה” ומשם משקה הצריכים”

הברכה היא מלאות, היא כל, היא בריכה שמשם אפשר להשקות כל מי שצריך, צמא וזקוק. וה’ ברך את אברהם בכל. הברכה היא השפע שלנו בעולם הזה, היא הכל בשבילנו, היא הקשר שלנו עם הקב”ה, והיא הדבר שאנחנו צריכים להוריש לדורות הבאים כמו שאברהם הוריש ליצחק, ויצחק ליעקב.

“בכל, מכל, כל”

ולסיום שקושר אותנו למה שכתבתי בשבועיים האחרונים. הסיפור המפורסם והמופלא מתוך הגמרא – ואל תהיה ברכת הדיוט קלה בענינו. שגם האדם יכול לברך ולחזק את הקב”ה:

“תניא: אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה’ צבאות שהוא יושב על כיסא רם ונישא,
ואמר לי: ישמעאל בני, בָּרְכֵנִי!
אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במדת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין. ונִענע לי בראשו…”