אז מי שמכיר אותי טוב יודע שאני משתכנז רצח.
עם זאת תמיד העדפתי קוסקוס וקציצות של אמא על-פני גפילטעפיש וקוגל, ואולי האוכל זה הקשר העיקרי שלי עם הפינה המזרחית בנפש שלי.
מאז שהתחלתי ללמוד תורה ברצינות יותר, נמשכתי לניגונים חסידיים ולתורות של חסידות אשכנז ואולי לר’ נחמן הכי הרבה.
אבל הקב”ה יש לו דרכים נסתרות.
איכשהו בטעות הגעתי לעבוד בעמותת כי”ח (כל ישראל חברים). לא ידעתי הרבה על העמותה הזו, גם היום אני לא יודע המון, אבל מה שאני כן יודע זה שעיקר המאמץ זה להגביר את הקול של הפסיקה הספרדית ולעורר ולגלות מחדש את הקול המזרחי בחברה הישראלית.
ובין חוזים לבירורי ארנונה משמימים, אני שומע שיחות וחצאי דיבורים על המזרחיות והפסיקה הספרדית, וכמה שהיא חסרה. ואני מפנים ומהרהר.
אני משתכנז.
במלוא מובן המילה. רוב החברים שלי אשכנזים או משתכנזים, גדלתי בבני עקיבא מרכז, ואמנם נתתי גיחה במכינה קדם צבאית על שם הרב יהודה אשכנזי שבה ראש המכינה היה טוניסאי ואף קידם את המקום המזרחי, אבל עדיין הייתי רחוק מאד. אחרי המכינה הייתי נטוע חזק בישיבת עתניאל, שעל אף שהרב רא”ם הוא בעל חזות מעט מזרחית, קשה לומר שהיה לישיבה איזה קשר למזרחיות (עם זאת הישיבה מראה התקדמות בנושא העלאת המודעות לפסיקה הספרדית ולניגון הספרדי). ולמרות שאני בצבע חום כהה לא היססתי לעלות חזן במנייני קרליבך למיניהם, וכבר בתיכון לעזוב את המנגינות הספרדיות ואת המניינים המזרחיים.
ופתאום אני אוסף לעצמי בפייסבוק חברים שצועקים את הדבר הזה בכל נימי נפשם, ואני אומר – רגע – למה אני לא מרגיש את מה שהם מרגישים? למה רוב החיים שלי הרגשתי שייך ולא חוויתי את הפערים החריפים האלה?
ואז הבנתי, כי אני חי ונושם אשכנזיות, וקורה גם לא פעם שאני מוצא את עצמי מלגלג על הערסים החומים האלה כמו אשכנזי טוב.
כאמור, הקב”ה יודע לגלגל עניינים, והוא גלגל אותי לאומן, דווקא השנה, דווקא בעת הזאת.
כשהגעתי לאומן, התחוור לי דבר מופלא.
רוב האנשים והמניינים באומן הם מניינים של ספרדים? הידעתם??
אז אולי המשיכה שלי ושל המוני המזרחיים לר’ נחמן היא לא מקרית, ואולי כל הדרך הזאת עושה עיקוף וחוזרת לעצמה. ואולי הגיע הזמן להיות בשמחה תמיד, ללמד זכות ולמצוא נקודה טובה כמו מזרחי טוב, ולהפסיק להיות פולני ולדאוג מכל דבר בכבדות ראש קרה ומנוכרת.
מה דעתכם?

נ.ב.
יש חשד שר’ נחמן בכלל אכל מפרום ודג מרוקאי ולא צ’ולנט 🙂

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/285836

היחס בין ניסוך המים לבריאת העולם בפרשת בראשית.
הרב שג”ר, ר’ נחמן ואביתר בנאי 😉

“אמר רבה ברבר חנה אמר ר’ יוחנן: שיתין [תהומות] מששת ימי בראשית נבראו…תנא דבי רבי ישמעאל: ‘בראשית’, אל תקרי בראשית אלא ‘ברא שית'”.
[סוכה מט’ ע”א]
אבן השתיה נקראת כך משום שהיא מהווה תשתית לבריאת העולם, ומשום שתשתית זו מיוסדת על תהומות המכונות – שיתין. התהום הזו נוצרה כתוצאה מהבדלת המים למים ביום השני לבריאת העולם.
הבדלה זו יצרה תהום הכרויה בעומק הבריאה כחלק מהבריאה עצמה, וזוהי השניות והמחלוקת: ‘למה אין כתיב ב[יום] שני כי טוב?…ר’ חנינא אומר שבו נבראת מחלוקת שנאמר “ויהי מבדיל בין מים למים”. בעקבותיה המים בוכים: ‘מים התחתונים נקראו מים בוכים, ולמה נקראו מים בוכים? כי בשעה שחלק הקב”ה את המים, נתן אלו למעלה ואלו למטה, התחילו מים התחתונים בוכים…אמר רבי אבא – בבכי נתפרשו המים התחתונים מן העליונים, אמרו: אוי לנו שלא זכינו להיות למעלה להיות קרובים ליוצרנו.”
אז עכשיו אנחנו עומדים בין המים למים. בין ניסוך המים של חג הסוכות, לבין המים הבוכים של בריאת העולם. ומה הקשר ביניהם?
שתי תהומות כרויות בעומק ההוויה והבריאה:
1. התהום שבין אדם לחבירו. 2. הקרע בין העולם לבין הנוכחות האלוקית.

בתורה סד’ של ר’ נחמן, הוא מזהה את התהומות האלה כ’חלל הפנוי’ שמאפשר את בריאת העולם. במסכת אבות נאמר “כל חיי גדלתי בין חכמים” – ר’ נחמן אומר “הוא בחינת החלל הפנוי שנתהווה ונעשה בין החכמים על ידי הפירוד והמחלוקת שיש ביניהם…כי אם היו כולם אחד, אין שייך לומר “בין החכמים”..ובתוך החלל הפנוי הזה נעשה בריאת העולם”.
הבכי של המים התחתונים מבטא את הקרע הזה היטב, ולכן, המדרש על המים התחתונים מסתיים כך:
“מה עשו? העיזו פניהם ובקעו תהומות ובקשו לעלות עד שגער בהן הקב”ה…
אמר להם הקב”ה הואיל ולכבודי עשיתן כל כך –
אין להם רשות למים העליונים לומר שירה עד שיטלו רשות מכם שנא’ “מקולות מים רבים אדירים – משברי ים אדיר במרום ה'”
ולא עוד אלא שעתידין אתם ליקרב על גבי מזבח במלח וניסוך המים”.

ניסוך המים הוא התיקון לתהום החלל הפנוי שבין אדם לאלוקיו, ולפער התהומי שבין איש לרעהו. לכן סוכות הוא החתימה של הימים הנוראים, שבהם אנו נשאלים: האם נוכל להתפייס עם הזולת? האם נוכל למחול לו בלב שלם? האם יוכל הוא למחלו לנו? לכול ידוע עד כמה קשה התפייסות זו, שכן היא דורשת להתגבר על אותה שניות עמוקה היורדת ונוקבת עד השיתין של העולם.
וזהו הקשר העמוק בין ניסוך המים לבין ההבדלה בין מים למים. ניסוך המים הוא התשובה לבכי של המים התחתונים. אותן שיתין של הבריאה יורדים עמוק עמוק מתחת למזבח, וניסוך המים על-גבי המזבח, מבקש לרדת עד תהומות הבריאה ולהביא לפיוס ושלום בעולם.
[על-פי המאמר “בדעת תהומות נבקעו – יארצייט לר’ נחמן”
מתוך הספר “בצל האמונה” של הרב שג”ר.]

בברכת שנה חדשה מבראשית,
שנדע להתפייס עם עצמינו ועם אלוקינו,
להחזיר את המים למעלה, למקומם המקורי,
שנדע להתחדש ולהתחיל מחדש בכל פעם.

* שמעתי פעם ממורי ורבי, שניגון שלוש התנועות של חב”ד מבטא את הבכי של המים התחתונים. מי ששומע את זה מתקשה להפריך את השמועה הזו

צריך להיות ודאי משוגע
כשרכב מתנגש בך חזיתית
ואתה מאמין שזה לטובה
צריך להיות ודאי משוגע
להתהלך לבדך בלילות הקרים
לא למצוא מקום להתחמם בו
ולהאמין שזה לטובה
צריך להיות ודאי משוגע
להתפלל בלי סוף לרפואה
וגם כשאין תשובה
להאמין שזה לטובה
צריך להיות ודאי משוגע
להאמין באמונה שלימה
שהכל לטובה
צריך להיות משוגע

הרבה מחשבות עברו בראש בשבוע הזה. הרבה הרגשות פנימיות שמכווצות את הבטן ואת המעיים, ומבקשות לפרוץ החוצה ולהפוך את העולם על פיו. לאהוב את הכל, ולבעוט בהכל, לחולל מהפיכה, להשיב את השכינה מהגלות, ולנער את העפר הנקלה שמתפורר על מצחה.
הלימוד הוא דבר נפלא, הידע הוא סוג של שער ופתח לעולמות נפלאים ועשירים מאין כמוהם. בחברה המערבית נפוצה אמרה רווחת שאומרת “ידע זה כוח” – וזה אכן כך. הדבר מתבטא בעיקר כאשר אתה מבקש להוכיח את צדקתך בוויכוח סוער, ובכוחך להביא עשרות מקורות שיוכיחו מדוע הצדק איתך. הידע מעניק לנו יכולת להזיז דברים בעולם, ליצור מדע וטכנולוגיה, ליצור מחשבות מרחיקות לכת וכו’…
“תלמוד גדול [ממעשה], שמביא לידי מעשׂה”. רבי חנינא בן דוסא היה אומר: “כל שמעשׂיו מרובים מחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו מרובה ממעשׂיו, אין חכמתו מתקיימת”