סוד הנסירה וחגי תשרי

מה הקשר בין זוגיות וסוד הנסירה בקבלה לבין חגי תשרי?
***
סוד הנסירה של המקובלים מספר על אדם וחווה בשלב ראשוני של תלות המכונה ‘אחור באחור’. אדם וחווה היו גוף אחד אבל ללא מפגש אמיתי. כל אחד פניו החוצה ולא אל בן הזוג. לאחר מכן הגיע שלב הנסירה, פירוד שני הגופים, השלב הטראומטי והכואב. השלב השלישי הוא שלב המפגש המכונה ‘פנים בפנים’. רק הנסירה והפירוד אפשרו את המפגש המחודש של שני גופים וישויות נפרדות ועצמאיות.
***

שלושה שלבים עיקריים יש בזוגיות שחוזרים על עצמם, והם מקבילים לשלבי הנסירה.
שלב ראשון: אחור באחור – התאהבות. בתחילת כל קשר יש התאהבות שאיננה אלא אהבת עצמי. בשלב הזה אנחנו רואים בעיקר את עצמנו, ומזהים בבת הזוג חלקים חסרים בנפש שלנו, ועל כן אנחנו מרגישים מבושמים. מאידך, אנחנו מחוברים אל בת הזוג, כמו אדם וחווה, אבל לא בצורה של מפגש, אלא בצורה של תלות והיבלעות.
שלב שני: הנסירה – ריבים ומתחים בזוגיות. זה השלב שבו מתחילים לזהות את הפירוד בין הגופים. לכל אחד רצונות אחרים, ושאיפות אחרות. שם כל הפחדים מתחילים להציף את הזוגיות, לפעמים עד כדי כאב.
שלב שלישי: פנים בפנים – אהבה. אם יש תקשורת נכונה, ויש אמפתיה ויכולת לראות באמת את הכאב והרצון של הצד השני, נוצר מפגש עמוק ומפרה של פנים בפנים, של שתי ישויות נפרדות שלא תלויות אחד בשניה.
***
חודש אלול הוא שלב התאהבות/ אחור באחור. המלך בשדה, המלך נגיש ונוכח בכל מקום. אפשר לפנות אליו ולשפוך את שיחנו לפניו. זה הזמן בו אנחנו נזכרים מבקשים ומתרגשים לנוכח פני השם.

ראש השנה, הוא שלב הנסירה. כמו שכתבתי בעבר, אין וידוי בראש השנה. יש שתיקה, יש שופר שמחליף את הדיבור והוא זעקת השבר והתהום הפעורה בינינו לבינו. יום הדין מרחיק את השם מעלינו, כי בו אנחנו ממליכים אותו על כל העולם. הוא כבר לא רק שלנו כמו בחודש אלול.

יום כיפור, ובסיומו סוכות – הם השלב השלישי של הפיוס, האהבה, המפגש של פנים בפנים. הסוכה שעוטפת אותנו בבחינת ‘וימינו תחבקני’. סוכת השלום שהיא גמר הפיוס והמפגש האמיתי והנוכח הבלתי תלותי.
***
השם ברא את העולם מאבן השתיה. שתיה מלשון ‘ שיתין’, דהיינו תהומות של חלל פנוי שממוקמים מתחת למזבח בבית המקדש. המדרש מספר שכשהשם ברא את העולם הוא הפריד בין מים עליונים למים תחתונים, מה שיצר את התהום והפער הקיימים בעולם, בין אדם לזולתו, בין איש לאשתו, ובין אדם לאלוקיו. מים אלו נקראו מים בוכים. המים התחתונים רצו להתאחד עם בוראם ואיימו לשטוף את העולם. בדיוק כמו שלב הנסירה בזוגיות, השלב שבו כל הפחדים עולים ומאיימים לשרוף הכל. השם הבטיח להם שיהיו עתידין להינסך על גבי המזבח. הרב שג”ר מסביר שניסוך המים, הוא הפיוס וגישור על התהומות שנוצרו בבריאה. זה הזמן של יום כיפור וסוכות להביא מים מנחמים ומפייסים שמביאים איתם את הריפוי, את האהבה והשלום.

*בתמונה – מלצר הודי שהחליט לעשות מחוות שלום ופיוס מקסימה

Image may contain: coffee, coffee cup and drink

“זִבְחֵי אֱלהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה” – ליקוטי מוהרן קח’

כידוע התפילות החליפו את הקורבנות. כבר בתהילים מזהה דוד המלך הנפלא את הזיקה בין המצב הנפשי של האדם לזבח שהוא מחוייב לזבוח.

“הִנֵּה יָדוּעַ כִּי עוֹלָה בָּאָה עַל הִרְהוּר הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “הָעוֹלֶה עַל רוּחֲכֶם” הַיְנוּ שֶׁעוֹלָה בָּאָה עַל הִרְהוּרֵי הַלֵּב….וּבְחִינוֹת עוֹלָה, הוּא כְּשֶׁמְּשַׁבֵּר אֶת רוּחוֹ בְּקִרְבּוֹ…”

ר’ נחמן מציג בפשטות שעשוע במילים בין המילה עולַה כזבח, למילה – “העולֲה על רוחכם”. ר’ נחמן מעיד על עצמו שהוא לוקח שברים ועושה מהן תורות. לא סתם כל האנשים השבורים מגיעים לר’ נחמן. אדם שבא להקריב עולה, משהו בקרבו נשבר.

“וְצָרִיך לָזֶה נְסִירָה כְּמוֹ שֶׁהָיָה אֵצֶל אָדָם הָרִאשׁוֹן…וְהַנְּסִירָה הוּא בְּחִינַת שֵׁם חֲתַ”ך, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּכַּוָּנוֹת “פּוֹתֵ’חַ אֶ’ת יָדֶ’ך”, סוֹפֵי תֵּבוֹת חֲתַ”ך, הַיְנוּ שֶׁחוֹתֵך וּמְנַסֵּר אֶת עַצְמוֹ.”

סוד הנסירה של האדם הראשון: שתי ישויות, גוף אחד, ואפס מפגש. הנסירה מאפשרת התבוננות מחודשת, התרחקות קלה על-מנת לחזור ולהיפגש. דביקות מוחלטת מסכנת אותנו בהיבלעות טוטאלית, מחיקה של האישיות. מחיאות הכפיים (האהובות על ר’ נחמן), מתאפשרות רק כאשר יד ימין ושמאל חופשיות לנוע ולהיפגש. רצוא ושוב. “פותח את ידיך” זה סוג של מחיאת כף. ניסור ופתיחה, חופש שמאפשר מפגש. כמו ריקוד של שתי הידיים.

“וְהַשֵּׁם חֲתַ”ך נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי שֶׁמְּשַׁבֵּר אֶת לִבּוֹ, כִּי כְּשֶׁמְּשַׁבֵּר אֶת לִבּוֹ בְּוַדַּאי מְאַנֵּחַ, וּמוֹצִיא רוּחַ וּמַכְנִיס רוּחַ וְהוּא תְּרֵין רוּחִין. וּשְׁנֵי פְּעָמִים רוּ”חַ (הם ב)גִּימַטְרִיָּא – חֲתַ”ך.”

מי מאיתנו לא נאנח ומתנשף ברגעים קשים, בנפילות. הנשימה מואצת. רצוא ושוב, שתי רוחות, רוח נכנסת ורוח יוצאת. זהו החיתוך במובן העמוק. לאפשר לאוויר להיכנס ולצאת. לא להיתקע על תקליט שרוט. להמשיך הלאה, לשוב ולהיפגש מחדש.

מקובלנו לעיין בהקשר הרחב יותר של הציטוט המובא, וכך כתוב פסוק קודם:
“עיני כל אליך יְשַֹבֵּרוּ, ואתה נותן להם את אכלם בעתו”.
יוסף היה המשביר במצרים. “לכו שברו לנו מעט אוכל”. השבירה בעברית מעידה על היפתחות למקור החיות, לאינסוף. לא לפחד מהשבר. לתת לו להוליד רוח חדשה. רוח נשברת מולידה חיים. נשימה ונשיפה.

“וְזֶהוּ בְּחִינוֹת נְסִירָה וּבָא אֶל בְּחִינוֹת פָּנִים בְּפָנִים וְזֶהוּ בְּחִינוֹת עוֹלָה וְזֶהוּ זִבְחֵי אֱלוהִים, הַיְנוּ. בְּחִינוֹת עוֹלָה הוּא רוּחַ נִשְׁבָּרָה כַּנַּ”ל”

בבחינת “וכשהלב נשבר זורח אור גדול”
#אביתר_בנאי_פקק_תנועה