“ולמה אברהם דומה? לאוהבו של מלך שראה את המלך מהלך במבואות האפלים. הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך החלון. הציץ המלך וראה אותו. אמר לו: עד שאתה מאיר לי דרך החלון, בוא והאר לפני”. העולם היה מכוסה בחשיכה, אך אברהם הביא את האור שהאיר את נוכחותו של אלוהים.
יש כאלו החשים את השאלה המוחלטת ברגעי פליאה, ברגעי שמחה; יש כאלו החשים את השאלה המוחלטת ברגעי אימה, ברגעי ייאוש. הוד החיים וסבלם כאחד עושים את האדם רגיש לשאלה המוחלטת. אכן, סבלו של האדם גדול כהוד חייו.
…הרעיונות המרכזיים של התנ”ך הם הברית בין אלוהים לאדם והשפעת מעשה האדם על יחסו של אלוהים כלפיו. השגחה אינה מגדל שן שמימי או נישה שמעבר להשגת כל מה שבן-אנוש חושב, אומר, או עושה. בעולם שבו אלוהים מוכחש, שבו ממרים את רצונו – האמת מבוזה, הרחמים מושלכים מאחרי גב, האלימות זוכה לתשואות…
המודעות ההולכת וגדלה למצוקה הטרגית של ההיסטוריה מולידה את האינטואיציה כי לאדם הייתה אחריות כלפי אלוהים כפי שלאלוהים הייתה אחראיות כלפי האדם….”