שמיטת פסח בזמן הקורונה

אחד היסודות העמוקים ביותר ביהדות הוא עקרון השמיטה. היכולת להרפות.
אחת העבודות היותר חשובות לקראת פסח היא היפטרות ממותרות ודברים שאני לא צריך יותר. להשיל מעליי לבושים ישנים שהם כבר לא אני. לצאת מההתנהגויות וההרגלים שפיתחתי לצורך שעה, והמשכתי בהם על אוטומט בלי לשים לב שאני כבר לא צריך להם.
יציאה ממצרים משמעותה לידה מחדש. אני היום ילידתך. לא סתם אנחנו עושים הכל זכר ליציאת מצרים. זו לא איזו התרפקות נוסטלגית על העבר. כל אירוע היסטורי שקורה בעם היהודי הוא אירוע שממשיך לקרות כל יום, כל רגע. פרעה יושב לנו בעורף כל יום ודואג להזכיר לנו שאנחנו לא ראויים להיות באמת. לא באמת מסוגלים. הוא סותם לנו את הפה ומזכיר לנו כמה אנחנו חלשים, קטנים, סה״כ עבדים. ואנחנו, תפקידנו להשמיע קול, להאמין שאנחנו ראויים להיגאל. להתפלל על זה. לשיר על זה. לצאת ממצרים כל יום מחדש.
ועכשיו, אנחנו במצרים. לקחו לנו הכל. את חופש התנועה, את הפרנסה, את החו”ל לקחו לנו, את החברים, את המשפחה, נשארנו רק אנחנו עם עצמנו. לקחו לנו הכל. מלמדים אותנו להרפות. מלמדים אותנו להיות חופשיים מבפנים. כמו נתן שרנסקי שישב בכלא הרוסי במקום הכי לא חופשי בעולם וכל יום הזכיר לעצמו למה הוא פה, ולמה דווקא הוא חופשי יותר מהסוהרים שלו ומהשופטים ששמו אותו שם.
חירות היא עניין פנימי. אין לה שום קשר במה שיש לי או אין לי. אי אפשר לקנות חירות בכסף. עקרון השמיטה בא אלינו ביג טיים ואומר לנו, תרפו, תרפו מכל מה שידעתם עד עכשיו. תחשבו שוב. הרפו ודעו את השם.
אין לנו על מי להישען.
אין.
הוירוס הזה מזכיר לנו את הפסוק שמבטא את היהירות האנושית העמוקה ביותר ‘ואני אמרתי בשלווי, בל אמוט לעולם’.
נדמה לנו שאנחנו מנהלים את העולם.
אבל בעצם אנחנו עבדים. עבדים לעוצמה, עבדים לכסף, עבדים לחלקים המפוחדים בתוכנו שתמיד מזכירים לנו שהנה, עד כאן אנחנו מסוגלים, מכאן והלאה זה ליחידי סגולה. מהשלב הבא אנחנו כבר מודרים. זו מנת חלקם של המוצלחים. לא שלי.
יציאת מצרים, משמעותה להאמין בעצמי.
להאמין שאני ראוי.
ראוי לשפע, ראוי לאהבה.
ראוי לגאולה.
ראוי לחירות.
ועוד היד נטויה.
שנזכה
⁦❤️⁩

(בהשראת שיעור הכנה לפסח של רות יאיר נוסבאום)

וכל זה איננו שוה לי

וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי
בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ”

המשפט הזה של המן, הוא הציר המרכזי שעליו נשענת כל המגילה. התנודה והמעידה הקלה שממנה מתחילה ההידרדרות של המן, שהולכת וגדלה כמו כדור שלג.
עד אותה נקודה הכל הולך להמן בצורה חלקה, אחשוורוש מגדל אותו, והמן מחתים את המלך על תכנית ההשמדה של היהודים.
יש רק נקודה אחת קטנה שמפריעה להמן, נקודה אחת שבה הוא לא מצליח לכפות את שליטתו עליה. חלל אחד קטן של חוסר שליטה. מבחינת המן זה כתם שמכתים את כל כוחו וכבודו, וכל עוד הכתם הזה קיים, בגד האגו שלו לא נקי.

מאותו רגע שהמן אומר “וכל זה איננו שווה לי” הכל מתהפך ומיד מתחילה ההידרדרות. קראתי פעם בספר ‘פרי צדיק’ של ר’ צדוק הכהן מלובלין :” ז-ה איננ-ו שוו-ה ל-י”…סופי אותיות שם הוי”ה בהיפוך, כלומר – הוה”י. שם הווי”ה מיוחד זה הוא המעיד על הסתר פנים, שכן כל צינור השפע מלמעלה למטה עומד הפוך ולא מאפשר לשפע לרדת למטה. אין מפגש והפריה בחינת אחור באחור.

במעשה מצדיק שנפל לעצבות וגם בתורה רפ”ב המפורסמת של ר’ נחמן, יש עיסוק בנקודה אחת שממנה הכל קורה, ודרכה אפשר להתחיל מחדש. דרך נקודה אחת טובה אפשר להפוך את הכל לטוב, ומן המגילה נלמד את ההפך – בגלל נקודה אחת קטנה משובשת אפשר להפיל את כל המגדל, ליפול לעצבות ולאבד הכל.

שמעתי מעולש גודלברג חידוש פשוט ומקסים. ‘פורים’ לשון להרפות, לפורר ולהירפא. כאשר לא מסוגלים להרפות, הכל מתפורר וקשה מאד להירפא. לכל אחד יש נקודות בחיים עליהן אין לו שליטה, ושם המבחן שלו לאבד קצת שליטה ולהרפות, על-מנת להירפא ולשמוח.

“אין דבר יפה יותר
מלאבד שליטה
ולמצוא כוחות באין
ובשמיטה”