השבוע ישבתי בהרצאה שדיברה על סטטיסטיקות בחינוך, וכל מה שחשבתי עליו זה “איזה ייאוש”. איך אפשר ליצור אמונה בנפש האדם כשמנפנפים כל הזמן בצדקתה של הסטטיסטיקה? אלוהי הסטטיסטיקה הוא גם אלוהי הייאוש בעיניי. זה לא שאני לא חושב שהסטטיסטיקה נכונה, אני רק חושב שהיא נושאת עימה רוח של דטרמיניזם וייאוש פנימי שיקשה על האדם מאד לקום ולהאמין בעצמו ובחיים. כל שאיפתו בחיים תהיה להיות סטיית תקן שתעקם את הסטטיסטיקה, והסיכוי שזה יקרה הוא קלוש, כי הרי אנחנו יודעים שסטטיסטיקה לא טועה אף פעם.
היום שמעתי במקרה שני מקטעים משיעורים של הרב הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו) עלחנוכה, והפלא ופלא, הוא מדייק בדיוק את הנושא שהרהרתי בו כהכנה לקראת חנוכה. שווה האזנה בתגובה הראשונה:
“הנשמה היוונית רגישה לעשרה מאמרות.
הנשמה של ישראל רגישה לעשרת הדיברות.
הבורא מתגלה דרך עשרה מאמרות שהן חוקות הטבע.
מי שלומד רק את חוקות הטבע הוא מגלה טבע שהוא במישור הדטרמיניסטי. הוא רואה רק את המתמטיקה שיש בעולם אבל בלי נשמה. אין במדע הזה את הגילוי של מה שמביאים ישראל – תורת חיים.
הסכנה של המחשבה היוונית היא שהיא מחדירה את המחשבה החיצונית שעוסקת בטבע ובאסטתיקה אל תוך העולם הפנימי של הנפש והנשמה, ובכך היא יוצרת טומאה ומוות פנימי בנפש האדם. היא מכניסה את הייאוש של הטבע בנפש האדם.”
לינק להאזנה: