מחשבות על מעשה מהינדיק (הקדמה לפסח)

אחת הדרכים להתבונן על הסיפור מעשה מהינדיק, ובכלל בסיפורי ר’ נחמן, היא בדרך של חלקי נפש שונים. כלומר, כל אחד מהדמויות בסיפור מגלמת חלק אחר בנפש.
ובכן, בן המלך נפל לשיגעון. לא עלינו. גם במעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו, קורה איזה מעשה שגעון, איזו נפילה לא מתוכננת, לא רצויה, גם שם בן המלך בטוח שהוא בן שפחה, שהוא לא בן מלך.
החוויה הראשונית של כל אדם באשר הוא היא חוויה של חוסר אונים. כולנו נולדים בתור תינוקות חסרי ישע, חסרי דעת, וכל מה שאנחנו מכירים זה לאכול, לישון ולעשות צרכים. וכמובן לבכות. תינוק כזה שנולד, לא רק שהוא לא חושב שהוא בן מלך, הוא אפילו לא יודע מה זה אומר. לאורך חיינו, אנחנו שוב ושוב חוזרים לנקודת חוסר האונים הזו, לשכחה, לאמונה שאנחנו לא באמת בני מלכים, אנחנו בני שפחות, או לחילופין הינדיק. ומה עושה הינדיק? בדומה לתינוק שנולד, הוא מקרקר ועושה קולות, הוא ערום, והוא לא אוכל כמו בני אדם רגילים.
**
המלך שמצטער על בנו, הוא כמובן אלוהים. אפשר לומר שגם אלוהים הוא חלק מסויים בנשמת האדם, שכן הוא כור מחצבתו, אולי אותה יחידה גבוהה שמשם כל הנשמות באות. יש חלק גבוה מגבוה בנשמת האדם שמצטער על אובדן הדרך, שרואה את הבלבול, את המצוקה, ומבכה על זה.
לאחר מכן באים הרופאים שלא מצליחים לרפאותו. מהם אותם רופאים? אותם חלקים בנפש שהם חיצוניים לאדם. כל מיני שמועות, מחשבות ואמונות שהאדם יונק מבחוץ, אבל הם לא באמת מבקשים קשר פנימי, הם באים לתקן במובן המתנשא. אלו אותן אמונות שכל אחד מאיתנו בלע בתור ילד מהסביבה וההורים, על כסף, על עבודה, על מוסריות ועוד. “צריך להיות ככה, וצריך לעשות ככה…”. מה אנחנו מרגישים כשאומרים לנו איך להיות? אנחנו מרגישים זרות, מרגישים שקר. שזה משחק שכולם משחקים, וזה צבוע, אנחנו לא רוצים להיות חלק מהמשחק הזו, אנחנו הינדיק.
**
אבל ההינדיק הוא סוג של פיטר פן. הוא לא רוצה להתבגר, לקחת אחריות, לחיות את החיים “האמיתיים”. האמנם? ההינדיק רוצה לחיות את החיים הכי אמיתיים, הכי אותנטיים, בלי משחקים, בלי שקרים, בלי חכמות. בלי להעמיד פנים. להיות חשוף, להיות ערום.
ואז בא החכם ואומר “אני מקבל עליי לרפאותו”.
צריך להעמיק במשפט הזה. המילים הללו של החכם, הן תחילת הריפוי. כמה מאיתנו קמים בבוקר ויש לנו הינדיק בתוך הראש שרוצה להמשיך לישון, לראות טלוויזיה וללכת לים? ההינדיק הזה רוצה חופש, חירות. מה כולנו עושים עם ההינדיק הזה? מנסים לרפא אותו כמו הרופאים – תשב, תקום, תתנהג יפה, תלך לעבודה, תתחתן, תלמד.
מה החכם עושה?
החכם הוא החלק בנפש שמסוגל לייצר קשר פנימי. ליייצר שיח. החכם הוא החלק שמסוגל לייצר תהליך של גדילה מתוך אמונה, מתוך הקשבה, ולא מתוך ביטול והכחשה. לכל אחד מאיתנו יש חלק כזה בנפש.. לרוב, כשאנחנו במצב של הינדיק, אנחנו לא רואים אותו, אבל הוא נמצא. בעצם ר’ נחמן אומר לנו, ככל שנהיה מסוגלים לייצר קשר פנימי אמיתי עם עצמנו, נוכל להפוך את ההינדיק שלנו לבן מלך. להחזיר עטרה ליושנה.
**
תחשבו על כל התחומים בחיים שלכם שהייתם הינדיק וגדלתם להיות בן מלך? אלו מקומות בחיים שכשרק חשבתם עליהם, הייתה לכם אלרגיה רגשית לזה. מלא אמונות ש”אני לא מסוגל, ואני לא יודע”. והיום, כשאתם נוחתים שם, אתם עם הרבה יותר בטחון, יש לכם חירות, תנועה, יצירתיות.
תהליך הריפוי של ההינדיק הוא תהליך שקורה כל הזמן. ר’ נחמן מגלה לנו בדרכו המופלאה שעלינו לגדל את ההינדיק שלנו להיות בן מלך שוב ושוב בכל תחום בחיים. הנקודה העמוקה של ההינדיק היא אמיתית, הוא רוצה חירות, אותנטיות, פשטות.
האם אנחנו מסוגלים לייצר את זה בחיים שלנו?
אם “נטפל” בהינדיק כמו הרופאים, כנראה שההינדיק שלנו יישאר הינדיק. אם נשכיל למצוא כל פעם, את נקודת החכם בנפש שלנו, הנקודה החומלת, הסבלנית, המחויבת לקשר אמיתי, נדע לגדול באמת, ולחזור להיות בני מלכים, בני-חורין.

שבוע נפלא!

הינדיק עם סכין ומזלג

אקס-מן ור’ נחמן

השבוע הייתי קצת חולה ונשארתי בבית וראיתי מלא סרטים (באמת מלא..כבר קשה לספור כמה שעות ביום ראיתי וכמה סרטים סך הכל). אחד הסרטים המעניינים שראיתי הוא דווקא הסרט האמריקאי הכביכול פחות “נחשב” אם תרצו, הסרט על גיבורי העל – “אקס-מן אפוקליפס”. אני מאד נהניתי מהסרט. עשוי מאד טוב, סיפור טוב, אחלה גיבורים, הטובים והרעים (לא נגלה מי מנצח בסוף), קלאסיקה מחודשת עשויה היטב.
העולם בסרט מחולק לשנים, יש בני אדם, ויש מוטציות. המוטציות הן שולי החברה, הן נתפסות כביזאריות, כמושא ללעג – “פריקים” – כמו שנוהגים לכנות היום בני נוער שמקעקעים את עצמם למוות ודוחפים פירסינג לכל מקום בגוף תחת רעמת שיער צבעונית וחצי ראש מגולח. אלו הן המוטציות. דמויות פגומות, עם פגם גנטי. שונות מכולן. והמוטציות האלו נשלטות בידי האדם “הרגיל”. הן נרדפות, הן לא ישיגו מעמד של שווים אל מול האדם הרגיל. הן נחותות.
זה הזכיר לי את הסיפור של ר’ נחמן על שבעת הקבצנים. לכל קבצן מום אחר יותר מלחיץ מהשני. האחד עיוור, השני חירש, השלישי עם צוואר עקום, הרביעי מגמגם. בחייאת, כל השבורים מגיעים לר’ נחמן. כולם יודעים את זה.

ד”ר אקסבייר הוא הר’ נחמן של המוטציות. הוא זה שמלמד זכות ואוסף אליו את כל השבורים. ואז הוא מלמד את עקום הצוואר להוציא את הקולות הכי נפלאים שאדם יכול לשמוע. הבחור שיוצאים לו קרני לייזר מהעיניים (ציקלופ) משמיד כל מה שהוא מסתכל עליו, אבל אקסבייר מלמד אותו שאם מסתכלים על הדברים אחרת, אפשר להביא בזה ברכה. יש שם בחורה (ג’ין), שהיא הכי פריקית מכולם, כי המוח שלה כל כך חזק שהוא יכול כמעט לשנות מציאות. ובלילה כשהיא ישנה וחולמת חלומות רעים, הבית רועד והקירות מתקלפים מרוב שהמוח שלה חזק.
אצל ר’ נחמן, כל השבורים, כל הפריקים, הם החומר האנושי הכי מעניין. האנשים הרגילים, הכשרים, הם בסדר, אבל הם לא יעיזו לצעוק בלילה לה’ יתברך. הם מעוניינים לחיות את חייהם בשקט. לפי המסגרת. הם לא נמצאים במצב של בחירה, של תודעה חופשית, הם כלואים בתוך עצמם, שקועים בשינה תמידית.
אקסבייר הוא הר’ נחמן של המוטציות. הוא אוסף אותם ומאמין בהם, ומראה להם שהכוח שיש בהם הוא לא משחית בהכרח, אפשר לעשות איתו דברים טובים. אפשר לתקן את העולם, ליצור אחווה משותפת בין מוטציות לאנשים רגילים. זה יהיה עולם מופלא. נכון שיש תמיד את האלו שיצחקו עלינו, תמיד את האלו שירצו לפגוע. אבל אנחנו מאמינים בטוב. ולא משנה כמה יגידו לנו שאנחנו פריקים, זה כוחנו. אנחנו נגעגע ונשאג ונצרח ונקרקר, ונחשוב שאנחנו תרנגול הודו (הינדיק) ונלמד את הכוח הפנימי שלנו אפילו שזה נראה שאנחנו שבורים. אפילו שאנחנו מגמגמים, ועיוורים, וחרשים, אנחנו נדבר הכי רהוט, ונראה הכי למרחוק, ונשמע ונקשיב הכי טוב לרחשי הלב של העולם הזה.
כי אנחנו גיבורי-על אנושיים. אנחנו מחוברים לאינסוף הזה שנמצא איפשהו למעלה, או למטה, או בפנים. אנחנו לא רגילים. הרגילים הם השכחה. הם השינה בהתגלמותה.
לילה טוב…

**
“העולם אומרים שסיפורי מעשיות מסוגלים לשינה, ואני אמרתי שעל ידי סיפורי מעשיות מעוררין בני אדם משנתם”
(חיי מוהרן כ”ה).

 

Image may contain: 8 people, text