באופן מאד משונה, הקב”ה מגלגל את סיפור יוסף והאחים ע”י חלומות בלבד. חלומות יוסף הראשונים הם אלו שמשניאים אותו על אחיו, הם אלו שגורמים להם למכור אותו לישמעאלים שמורידים אותו למצרים. יוסף פותר את חלומות שר המשקים והאופים בכלא, ואח”כ גם את חלום פרעה. באופן פשוט, לולא הקב”ה היה מגלגל ליוסף את החלומות על השמש והירח, האלומות והשיבולים, כל התהליך לא היה יכול להתניע.
***
“פַּעַם אַחַת הִנִּיחַ עַצְמוֹ לִשְׁכּב וְחָלַם לוֹ…
וְהַחֲלוֹם הַזֶּה נִכְנַס לוֹ מְאד בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ
כִּי לִפְעָמִים עוֹבֵר הַדָּבָר תֵּכֶף מִן הַמַּחֲשָׁבָה
אַךְ דְּבַר הַחֲלוֹם הַזֶּה נִכְנַס הַרְבֵּה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ
אַךְ אַף עַל פִּי כֵן הָיָה קָשֶׁה בְּעֵינָיו לַעֲשׂוֹת זאת
וְהָלַךְ יוֹתֵר אֶל הַשְּׁתִיָּה
וְחָלַם לוֹ יוֹתֵר הַחֲלוֹם הַנַּ”ל כַּמָּה פְּעָמִים, וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ מְאד
פַּעַם אַחַת הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ בַּחֲלוֹם
אִם אַתָּה רוֹצֶה לָחוּס עַל עַצְמְךָ תַּעֲשֶׂה כַּנַּ”ל!”
(מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו)
***
גם במעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו, ר’ נחמן מבין את עומקו של כוח החלום ומתניע חלק עיקרי בסיפור על ידי חלומות. כששר המשקים ושר האופים קמים בבוקר אחרי שחלמו את חלומותיהם, הם קמים זועפים משום שהחלום אינו נותן להם מנוחה. כך גם פרעה. רובנו יכולים לבטל תחושות אחרי לילה של חלומות ולומר “זה בסך הכל חלום”, עם זאת כשהחלום ממשי, הוא לא נותן לנו מנוחה, והוא גורם לנו להסתכל על המציאות ועל האנשים המצויים בחלום באופן שונה לחלוטין. המציאות והסביבה עוברים הזרה אחרי חלום.
***
“בזמן שבו האדם עוצם את עיניו מכבל ה’מציאותי’ הוא יכול להיפתח אל ה’ממשי’. פעמים רבות אנו יכולים לחוש שעל אף שהחלום איננו עובדתי, הרי הוא הוויה ממשית עבורנו” (הרב שג”ר).
היכולת שלנו לחלום חלומות נטועה בזיקה שלנו למשאבים העמוקים שבנו, לנשמה, לראייה העמוקה והרחבה יותר של עצמנו ושל המציאות. אדם ללא חלומות עלול להיכנס לייאוש ועייפות, החלום כאמור, יכול להניע אותנו ולהזיז אותנו ממקומנו להארה ותהליך של יציאה מחושך לאור. “בשוב ה’ את שיבת ציון היינו כחולמים”, הגאולה היא לא חלום שמתגשם, הגאולה היא מציאות שהופכת להיות חלום. פרסום הנס של חנוכה, הוא פרסום החלום של הגאולה.
(מתוך הספר “להאיר את הפתחים”, של הרב שג”ר).
