בכל מכל כל – פרשת חיי שרה

מכירים את הביטוי “בכל מכל כל” שנמצא בברכת המזון?

אם במקרה לא ידעתם אף פעם על מה הביטוי הזה מדבר, אז זה ביטוי שמתחיל בפרשת השבוע, וקושר שלושה דורות ומספר סיפור של ירושה של מתנה מופלאה:

“והמידה הזאת הנקראת כ”ל נתנה ה’ במתנה לאברהם…
שהרי היא יסוד הברכה והבריכה.
ואל זה רמז באמרו: וי”י ברך את אברהם בכל (בראשית כד, א).
ומאברהם ליצחק, באמרו: ואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו (שם, כז, לג).
ומיצחק ליעקב, באמרו: כי חנני אלהים וכי יש לי כל (שם לג, יא)”
[שערי אורה ]

המידה “כל” שעליה מדבר הרב יוסף ג’יקטיליא בספר ‘שערי אורה’, מזוהה עם ספירת המלכות, והוא מכנה אותה “יסוד הברכה והבריכה”.
המילה ברכה מוכרת לנו, אבל ההטייה למילה בריכה היא חדשה ומעניינת.
משפט קטן מתוך ספר הבהיר אולי שופך אור על הטייה זו:

“‘ומלא ברכת ה’ ים ודרשה ירשה’, אלא בכל מקום בי”ת מבורך הוא,
כי הוא המלא שנאמר ‘ומלא ברכת ה” ומשם משקה הצריכים”

הברכה היא מלאות, היא כל, היא בריכה שמשם אפשר להשקות כל מי שצריך, צמא וזקוק. וה’ ברך את אברהם בכל. הברכה היא השפע שלנו בעולם הזה, היא הכל בשבילנו, היא הקשר שלנו עם הקב”ה, והיא הדבר שאנחנו צריכים להוריש לדורות הבאים כמו שאברהם הוריש ליצחק, ויצחק ליעקב.

“בכל, מכל, כל”

ולסיום שקושר אותנו למה שכתבתי בשבועיים האחרונים. הסיפור המפורסם והמופלא מתוך הגמרא – ואל תהיה ברכת הדיוט קלה בענינו. שגם האדם יכול לברך ולחזק את הקב”ה:

“תניא: אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה’ צבאות שהוא יושב על כיסא רם ונישא,
ואמר לי: ישמעאל בני, בָּרְכֵנִי!
אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במדת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין. ונִענע לי בראשו…”

ריק ובהלה

“…למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה” (מתוך תפילת שחרית)

המשפט הזה תמיד נראה לי כמו פרפרזה למשפט :”תמיד פחדתי להשתגע, שהלב יקפא ויתרוקן”.

הריקנות היא סוג של שיגעון ובהלה. בחיים שלנו אנחנו מבקשים למלא את עצמינו, ולהתמלא על ידם, לא לנגוע בריק הזה. להתרחק ממנו. הפחד האמיתי של כל אחד זה להרגיש ריק מבפנים. חלל שאין לו היכולת להתמלא.

בספר הבהיר (ספר תנאי קבלי קדום) כתוב במשנה ג’ כך {בתרגום חופשי}:
“ומפני מה מתחילה (התורה) בב’, כמו שמתחילה (המילה) ברכה.
ומניין לנו שהתורה נקראת ברכה, שנאמר “ומלא ברכת ה’ ים ודרום ירשה” (וזאת הברכה לג,כג)….
מאי “מלא ברכת ה'”?
אלא כל מקום שנאמר בי”ת הוא ברכה.
כמו שנאמר “בראשית”, ואין ראשית אלא חכמה, ואין חכמה אלא ברכה…”

המשנה הזו קושרת בין סוף התורה לתחילתה. התורה נפתחת במילה בראשית, ובסופה מדובר על ברכה של מלאות – ומלא ברכת ה’. ההתחלה מעידה על ברכה, כך גם האות בי”ת (צריך להעמיק מדוע זו לא האות א’. צריך עיון).

אם כן, הריק הוא הבהלה והשיגעון, והמלאות היא ברכה ושפע.

הערב אנחנו נקדש על היין. בפתיחה לספר הזוהר נקשרים גם כן שני נושאים אלו – בריאת העולם והברכה. “כוס ישועות אשא – זו כוס של ברכה”.

זה אולי קצת יומרני להגיד מה הייתה מטרת בריאת העולם, אבל לפי דברים אלו הכוונה היא לברך ולמלא. העולם נברא בחסד ומתוך רצון להיטיב ולמלא את החסר, את החלל הפנוי.

יהי רצון שלא ניגע לריק , שיהיה לנו סיכוי להינצל, ושנמלא את ליבנו השבת ובכל שבת.

Image result for ‫כוס קידוש‬‎