התוועדות עם הרב שטיינזלץ

אתמול הזדמן לי להיות קצת בהתוועדות עם הרב שטיינזלץ.
איזה יהודי מתוק!
הוא חזר ואמר דבר אחד בצורה כל כך פשוטה – תמצית החסידות זה לעשות צעד אחד קדימה, צעד אחד למעלה, רק צעד אחד.
הצדיקים כלפי חוץ שלובשים גלימות, זקנים ופיאות, זה שטויות, זה לא אומר כלום. גם לתיישים יש זקנים. האיש הפשוט שאומר לעצמו “אולי אלך עכשיו להתפלל מנחה”, זה דבר גדול מאד. כל אחד במקום שלו עושה צעד אחד, מתקדם, מתגבר, מתמודד. מי שנמצא בישיבה ולא עושה כלום, שילמד דף אחד, חצי עמוד, כמה שורות. שיעשה משהו אחד.
אפילו שמעתי פעם סיפור על שודדים, שיש להם יצר הרע חזק מאד לשדוד, אבל אותם שודדים לא שודדים יהודים. זה נשמע מצחיק – אבל זה דבר גדול, שהם יכולים להחזיק את עצמם, שיש להם התגברות.

כמה היצר יכול להוריד אותנו למטה. וכשאנחנו למטה – קל וחומר! “לא…אני חלש עכשיו, אני רחוק…אין לי כוחות”. במקום לעשות משהו אחד קטן, צעד אחד, תזוזה, התנועעות, רצון, כיסופים – צעד אחד קטן ששווה כל כך הרבה. יוסף יורד למצרים – יורד! הוא בשאול תחתיות, הוא גם מגיע לכלא, והוא לא נשבר. הוא עושה מה שהוא יכול. בצעדים קטנים, עושה את מה שהוא יודע לעשות.

מאו צה טונג אמר פעם – חציית החומה הסינית, מתחילה בצעד אחד קטן.
שנזכה לשמוח בדברים הקטנים, בנקודות הקטנות, לעשות צעד אחד למעלה. זה הזמן. יט’ בכסליו, לקחת על עצמנו משהו אחד קטן לעשות. להתגעגע ולדרוש שיבוא אלינו כבר…

“בסוף היום זה רק אני
וזה רק את והילדים ואלוהים,
וכל השאר הבל הבלים ”

יומולדת 28

ב’ כסליו. היום בו נולדתי לפני 28 שנים.
אתמול “במקרה” קראתי כתבה על זמרת מפורסמת שאני מכיר אולי שלושה שירים שלה. מלכה מרום מכירה את ג’וני מיטשל שנים, ואחרי 30 שנה היא שבה ונפגשה איתה לראיון. ואחד הקטעים שתפס אותי בכתבה, היה ששואלים את מלכה מרום האם ג’וני מיטשל השתנתה ב-30 השנים שהן לא נפגשו?

“לא”, אומרת מרום. “לגמרי לא. התכונות שלנו נעשות יותר בולטות ויותר עמוקות ככל שאנחנו מתבגרים. הכנות המוחלטת של ג’וני, הישירות שלה – הן בולטות היום אפילו יותר מבעבר. והשפה שלה – המשפטים שלה נשמעים גם היום כמו שירה… ליאונרד כהן אמר לי פעם שככל שאנחנו מתבגרים אנחנו נעשים יותר נועזים. זה נוכן. גם ג’וני וגם אני נעשינו יותר נועזות”.

ר’ נחמן כותב בשיחות הר”ן נא’ משהו דומה:
“גם אין טוב להיות זקן…כי צריך רק להתחדש בכל יום להתחיל בכל עת מחדש. רק יש מה שהוא משביח כשהוא זקן. היינו..שמוסיף כוח כשמזקין כמו שאמרו רז”ל (כל זמן שמזקינין מוסיפים גבורה)”.

ר’ נחמן לא ממש זכה להיות זקן שכן הוא נפטר בגיל 37. אבל הזקנה מבחינתו היא סמל למקובעות, סמל לישנוניות, לקפיאה על השמרים, לשמרנות יתרה, להידלדלות כוחות, לשכחה, לחוסר חדות, לייאוש ופחד מהמוות.

ואולם – בכל שנה שעוברת עלינו לשבור עוד חמות ועוד מחסומים על מנת להיות נועזים יותר, ישרים וחדים יותר. הבעיה באנשים זקנים זה כשהם אומרים את המשפט :”אתה יודע מה עברתי?”. המשמעות של המשפט הזה הוא שאנחנו מעמיסים על עצמנו את כל העבר שלנו וקשייו על הגב, ואנחנו לא מצליחים לזוז מרוב כבדות. כבר כתב ארז לב ארי :
“שחרר שחרר
אתה לא יכול לעוף עם שק של אבנים על הכתפיים
יש לך חלומות של עבד
אתה לא חולם כמו אדם חופשי”
(העץ הבודד)

ר’ נחמן קורא לנו לראות בכל יום ובכל דקה שעוברת את ההתחדשות שהקב”ה מחדש בעולם. אין רגע אחד שדומה למשנהו. הקב”ה לא עושה דברים פעמיים. הוא אף מספר שהיה יום אחד שקיבל על עצמו שמעכשיו יתחיל להיות עובד ה’ ואז נפל בזה כמה פעמים, ובכל פעם התחיל מחדש, והכל באותו יום כמה פעמים. ולמה? כי הוא לא התייחס לנפילה כמעמסה, הוא ידע להתחיל מחדש.

אחד השירים הכי מושרים באומן הוא :
“מה שהיה היה
העיקר להתחיל מהתחלה
אבא תחדש אותי לגמרי
תדליק לי את הנשמה”

אז חברים יקרים, אני מברך אתכם שיהיה לכם את הניצוץ הזה בעיניים לאורך כל החיים, ושככל שתתבגרו הוא רק יילך וייגבר ויתחזק. ואת התשוקות הפרועות שהיו לכם בצעירותכם, תדעו למקד ולזקק לכיוונים האמיתיים שעושים לכם טוב אמיתי באמת, בתמימות ובפשטות גדולה. שנדע להתבגר ולהתנער (להיות נער) בו זמנית מכל דפוסי החשיבה המקובעים, ונשיל מעלינו את כל שקי העבר שמכבידים עלינו בבחינת :
“…ואזכה לחדש נעורי, הימים שעברו בחושך, להחזירם אל הקדושה…” (מתוך התפילה של התיקון הכללי)