כבר כמה ימים שאני מתרגש לקראת היום הזה.
הילולת רבינו, רבי נחמן מברסלב זצ”ל המופלא.
וכבר כמה שעות ארוכות אני מתחבט ביני לביני אם לכתוב כאן או לא, ואם כן מה לכתוב, ואולי עדיף שלא. אבל איך אפשר שלא. איך.
**
מאז ראש השנה אני גומע ספר נפלא שהוא בעצם היומן של רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן. ספר מרתק שקשה להפסיק אותו. כל הזמן יש התרחשות והתגעשות ומניעות וגעגועים ומלא מלא לב.
ושם מספר רבי נתן על ההתעסקות בהדפסת הספר ‘ליקוטי מוהרן’ שרבי נחמן ביקש ממנו לקחת על עצמו. רבי נחמן ביקש מרבי נתן לשמור על הספר בסוד ולא להדפיס בכל בית דפוס אלא רק אצל אנ”ש (אנשי שלומינו), וגם אז להשגיח על המדפיס. ורבי נתן הבין ולא הבין מה כל ההוראות המדקדקות האלו. ובאותם ימים רבי נחמן היה טרוד, והוא אמר לרבי נתן ‘אתם לא יודעים כמה וכמה עולמות תלויים בהדפסת הספר הזה’
**
ובאמת, אפשר לראות כפשוטו כמה עולמות, כמה לבבות, כמה נשמות התעוררו מהספר הזה. כמה היגיעה הרבה של רבי נתן שמסר את נפשו כפשוטו על הדפסת הספרים הללו, הייתה עבורנו, האנשים שמבקשים נחמה בחייהם.
**
אפשר לדבר רבות על חכמת רבינו, על התורות הגבוהות שהשאיר, על רעיונות פורצי הדרך. אבל חשוב לזכור את הלב. הלב שלא נדם. ב-39 שנות חייו הקצרות רבי נחמן ברוב לבביותו עורר עולמות שלימים, העיר ישנים מתרדמתם. השאיר לנו עיצות מופלאות ודרכים ללכת בהם, להתחזק בהם כדי לא ליפול לייאוש, עצבות וספיקות.
מה נדבר ומה נאמר.

רבינו דיבר לכל אדם במקום שבו הוא נמצא. כשאתה נופל לייאוש ומרגיש שאתה פוגם בכל שעה וכבר עדיף שלא היית חי, הוא מעודד אותך ומספר לך שגם מאחורי הדברים הקשים שעוברים עליך, השם יתברך עומד. כשאתה מנסה ומנסה ומנסה בלי סוף להיות באמת טוב ונדמה לך שכאילו כלום לא קורה, הוא מזכיר לך שאף על פי כן כל תנועה קטנה שאתה עושה היא יקרה וחשובה. כשאתה באורות ובהתלהבות הוא מזכיר לך להיזהר מריבוי אור ולוודא שאתה יודע גם לצמצם את ההתלהבות כדי לדייק את עצמך.כשאתה כולך חדור מטרה וחותר למגע לעבר היעד הנכסף, רבינו מזכיר לך, להתגעגע, להמתין, לכסוף.
**
וכך הייתה דרך רבינו עם כל אדם. לכל אחד הדיבור המיוחד לו לפי מדרגתו ולפי שעתו. לאלו שהרגישו גדולים במדרגתם, רבינו הזכיר להם שהם עוד לא התחילו לעבוד את השם בכלל, ולעומת האינסוף הם פיפס קטן. ולאלו שהרגישו חבולים ונדכאים, הוא חיבק אותם במילותיו ודאג לגרום להם להרגיש הכי אהובים לפני המקום. כי כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות.
**
אשרינו שזכינו לטעום טעם תורה ואהבת השם מפי צדיק כזה. אשרינו שזכינו לטעום טעם אהבה ולב פועם.
אשרינו שזכינו להתעורר דרכו לעבודת השם.
אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו!

לכל דבר בחיים יש פנים וחוץ. גם לחיים עצמם. יש למשל את ‘החלום האמריקאי’ שהוא תמונה ויזאולית מבחוץ על החיים. בית, אישה, שני ילדים וכלב. מסובב כל עלמין זה בעצם הרעיון, האידיאה כפי שהיא מתגלמת בחזיון אצל האדם. בתור בני אנוש אנחנו מסוגלים הרבה פעמים לראות את התגלמות הרעיון אצל האחר, ואז לעשות את הפעולה הרגשית הכי אנושית – לקנא.
כשאנחנו מקנאים, מה שבפועל אנחנו עושים זה לשכוח את ה’ממלא כל עלמין’. מבחוץ הדברים יכולים להיראות נוצצים, אבל אין לנו מושג מה קורה במרחב הסמוי מן העין. וכל פעם אנחנו מופתעים מחדש, ועדיין שוכחים להשקיע במרחב הפנימי הזה בעצמנו.

ט”ו באב הוא הזמן שבו הרבה מאיתנו מתעסקים בהשוואה. איפה אני ואיפה הם. אבל כמו שאומרים בשפה המקצועית – חייבים להשוות תפוחים לתפוחים. ואם אתה משווה תפוח לבננה, אז ההשוואה חלולה. אז אם משווים את החוץ שלהם לפנים שלי, הכשלון הוא מובנה משתי סיבות.
1. כי חוץ ופנים הם שני דברים שונים
2. כי אם היינו מסתכלים באמת פנימה, היינו משילים מעצמנו קליפות. וכשמשילים קליפות ונוגעים בבפנוכו של הלב, מגיעים למקום שבו השוואות לא מתחילות.
העולם הפנימי שלנו הוא מרחב אינסופי של רגש וחופש, מקום שלא מתעסק בהשוואות כי זה פשוט זר להן ברמה הכי עמוקה שיכולה להיות.

הבוקר פרסמתי קטע קצר משיחות הרן של ר’ נחמן:

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ לְעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת בִּתְפִלָּה, שֶׁאֲפִלּוּ אִם הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁהוּא, אַף עַל פִּי כֵן יְחַזֵּק וִיאַמֵּץ אֶת לְבָבוֹ לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאָמַר שֶׁיַּחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ: הֲלֹא אִם אֲנִי רָחוֹק בְּעֵינַי מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל כָּךְ מֵחֲמַת רִבּוּי עֲווֹנוֹתַי, אִם כֵּן אַדְּרַבָּא עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה עַל יָדִי דַּיְקָא. כִּי הֲלֹא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כְּרִיתוֹת ו:): ‘כָּל תְּפִלָּה שֶׁאֵין בָּהּ מִתְּפִלַּת פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ תְּפִלָּה…’. וְאִם כֵּן אִם אֲנִי בְּעֵינַי כְּפוֹשֵׁעַ יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם, אִם כֵּן אַדְּרַבָּא, כָּל שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה עַל יָדִי דַּיְקָא וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל.

ר’ נחמן מקפיד להחזיר אותנו כל הזמן לעולם הפנימי. בעולם החיצוני אני יכול להיחשב פושע, כי עשיתי כך וכך, ואיני ראוי ואיני כדאי. אבל בעולם הפנימי, אני תמיד רצוי, תמיד אהוב. בממלא כל עלמין הכל אפשרי והכל בר תיקון והכל חופשי וחי. משם אני צריך לצאת אל החוץ, משם אני צריך להגשים חלומות. אהבה היא לא רעיון שמיישמים. אהבה היא דבר פנימי לא מוסבר שנמצא בתוכנו כל הזמן ועלינו רק לחשוף אותו ולתת לו אפשרות להתגלות. אהבה היא מוחשית כמו איבר בגוף, אבל עדיין בלתי נתפסת וקשה לתמלל אותה. היא גם ממלא כל עלמין וגם מסובב כל עלמין.

טו באב שמח 🙂