נהגו אצלנו התונשים (תוניסאים), ובעוד כמה עדות מישראל, בט’ באב מחצות היום, לנקות את הבית כדי להתכונן לביאת המשיח.
***
בשבוע שעבר קראנו על שניים וחצי השבטים שרצו להישאר בעבר הירדן. משה האשים אותם בכך שהם חוזרים לתרבות של חוסר האמונה כמו בחטא המרגלים. כניסה לארץ ישראל, משמעותה להיפתח אל הטוב האמיתי, לצאת מאזור הנוחות ולוותר על המוכר. לא סתם המרגלים הרגישו כחגבים ליד תושבי הארץ, כאשר אין בנו אמונה בעצמנו, אנחנו מרגישים קטנים. למה לנו לשנות? יש לנו משכורת טובה (מן מהשמים), יש לנו פנסיה הוגנת (עמוד האש ועמוד הענן), למה עכשיו להתחיל לשנות? עדיף להישאר כאן. להיאחז במוכר.
***
בגמרא במסכת שבת מתואר שאחרי המוות שואלים את האדם בשמים ‘האם ציפית לישועה?’. דבר תמוה. האדם לא מקווה למציאות יפה יותר, של שלום, שגשוג וטוב? שאלה כמעט מיותרת. כולנו מצפים לישועה, אבל השאלה אם אנחנו מוכנים לעשות צעד אמיץ לקראתו?
נראה לי לומר, שציפייה לישועה טמונה באמונה שלנו בעצמנו, ונקיטת פעולה כלשהי לקראת מציאות חדשה ומפחידה. לא מס שפתיים ודיבורים בעלמא. אמונה אמיתית בטוב הזה, ויכולת אמיתית ועמוקה לוותר על מה שיש לי כרגע, עם כל הפחד שבזה, כי אני מאמין שיש טוב מזה שיבוא, כמו שנאמר “ופחדת ורחב לבבך”.
***
על כן, אשתדל מאד מחר לנקות את הבית. אולי המעשה הקטן הזה יזרע ניצנים אמיתיים של אמונה בעצמי, אמונה בטוב העתיד לבוא.
צום מועיל
