צוחק מי שצוחק אחרון, אבל מי צחק ראשון? שרה או אברהם?
שאלות באמונה – האם אברהם היה מאמין אדוק, או שגם לו היו ספיקות?
מה המשמעות האוניברסאלית של עקידת יצחק (רפרנסים למניטו)?
*צוחקים*
השבוע ציינו 20 שנה לפטירתו של הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו) זצ”ל. ההומור היה חלק מאד חשוב מהגותו ומאישיותו. הוא נהג לומר שרב שאין לו חוש הומור הוא רב לא רציני. מניטו נהג לומר גם שאת התורה צריך לקרוא מההתחלה, מחדש, כאילו קוראים אותה בפעם הראשונה בלי לדעת מה קורה אחרי זה. לעמוד בצומת הבחירה של כל דמות ולשאול למה הוא בחר להכריע כך? מה היו האופציות האחרות?
ובכן, כשניסיתי לקרוא את הפרשה השבוע בעיניים חדשות, הפתיע אותי שאני יכול לצחוק מפסוקים שקראתי עשרות ואולי מאות פעמים:
וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן.
וַיֹּאמֶר ה’ , אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד–וַאֲנִי זָקַנְתִּי.? הֲיִפָּלֵא מֵה’, דָּבָר? לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה–וּלְשָׂרָה בֵן. וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ!
יש משהו נורא קומי בסיטואציה הזו. שרה צוחקת לה בלב, ופתאום יש איזה דו-שיח משעשע במשולש הזה של אברהם שרה וה’. כן צחקה או לא צחקה. צחקת! תודי שצחקת! לא, באמת שלא צחקתי. לא נכון! את צחקת!
*ספיקות באמונה*
מה שיותר מצחיק הוא, ששרה צחקה אחרונה. הראשון שצחק הוא בכלל אברהם (בפרשת לך לך) והוא לא קיבל על זה ביקורת משום מה:
וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו, וַיִּצְחָק; וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד, וְאִם-שָׂרָה, הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד?
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-הָאֱלֹהִים: לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ!
קשה לנו לחשוב שאברהם מטיל ספק בדבריו של אלוקים, אבל אם נקרא היטב, נראה שאברהם מתקשה להאמין שיוולד לו בן בגיל 100, והוא מציע את ישמעאל כיורש במקום! אברהם? גדול המאמינים והראשון לשמו, לא מאמין?
*עקידת יצחק אוניברסאלית*
המילים “כי ביצחק יקרא לך זרע* מאד מקשות על אברהם. אברהם רוצה להיות “אב המון גויים”. להיות זה שקורא בשם השם בעולם, המכניס אורחים האולטימטיבי שמקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. המתח בין האוניברסלאיזם לבין הזהות העברית הנקודתית הוא מתח שאנחנו מכירים אותו היום בצורה ניכרת. כיצד אפשר להיות אוניברסאלי אם אני תקוע בזהות מצומצמת?
הניסיונות הקשים של אברהם בכל הנוגע ליצחק, בסופו של דבר מעמידים את אברהם בפני אתגר המשפחתיות והצמצום. החסד הגדול לא יעמוד לבד בלי שיש לו גבולות. המסר האוניברסאלי צריך להיות נטוע בזהות עברית כפי שאומר מניטו. העקידה מבהירה לאברהם שהקרבת הזהות והמשפחה היא לא הדרך לאוניבסאליזם, אלא להיפך. באמצעות המקום האישי ודרך יצחק דווקא, המסר האוניברסאלי לעולם יהיה משמעותי, ברור וחד יותר.