מי אוהב את היצר הרע שלו?

בוקר טוב לכולם 🔥
מי אוהב את היצר הרע שלו? גם אתם הולכים איתו מכות?
רבינו מלמד אותנו סוד גדול – שכל העניין זה היצר הרע. עבודה בלי יצר, לא נחשבת כלל:

וְהוּא מַעֲלָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן יֵצֶר הָרָע לָאָדָם, כִּי אָז יָכוֹל לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עִם הַיֵּצֶר הָרָע דַּיְקָא. דְּהַיְנוּ לְהִתְגַּבֵּר מִתּוֹךְ חֲמִימוּת הַיֵּצֶר הָרָע, לְהַמְשִׁיךְ מִמֶּנּוּ לְתוֹךְ אֵיזֶה עֲבוֹדָה מֵעֲבוֹדַת ה’.
וְאִם אֵין יֵצֶר הָרָע לָאָדָם, אֵין עֲבוֹדָתוֹ נֶחֱשֶׁבֶת כְּלָל.
אַף עַל פִּי שֶׁעַל־יְדֵי הִתְפַּשְּׁטוּתוֹ וְהִתְגַּבְּרוּתוֹ כָּל כָּךְ הוּא מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְמַה שֶּׁמֵּבִיא לְכַמָּה עֲווֹנוֹת וּפְגָמִים גְּדוֹלִים, אַף עַל פִּי כֵן הַכֹּל כְּדַאי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל הַתְּנוּעָה טוֹבָה, מַה שֶּׁבְּתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר עָלָיו הָאָדָם בְּאֵיזֶה תְּנוּעָה וּבוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה יָקָר אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר מֵאִלּוּ עָבַד אוֹתוֹ אֶלֶף שָׁנִים בְּלִי יֵצֶר הָרָע. כִּי כָּל הָעוֹלָמוֹת לֹא נִבְרְאוּ כִּי אִם בִּשְׁבִיל הָאָדָם, שֶׁכָּל מַעֲלָתוֹ וַחֲשִׁיבָתוֹ הוּא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה, וְהוּא מִתְחַזֵּק כְּנֶגְדּוֹ. עַל־כֵּן כָּל מַה שֶּׁהוּא מִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּמוֹ כֵן יָקָר בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר כָּל תְּנוּעָה בְּעַלְמָא שֶׁהוּא מִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עוֹזְרוֹ לָזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “ה’ לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ”:
(ליקוטי עצות, התחזקות, אות לז)

כל תנועה הכי קטנה שאנחנו עושים להתגבר היא אור גדול.
פך השמן הקטן הזה שמספיק ליום אחד, פועל לשמונה ימים. אשכרה!

האם אני מאמין בעצמי באמת?

בוקר טוב לכולם🔥

אני ממשיך את הקו של אתמול, כי זה מרגיש לי עניין גדול. כל השאלה של אמונת חכמים בסוף, היא האם אנחנו מאמינים בעצמנו? עד כמה אנחנו מאמינים שאנחנו מסוגלים להשתנות? להתקדש? עד כמה אנחנו ממעיטים ביכולתנו? שימו לב לטקסט המעיף הזה של רבי נתן:

וּבֶאֱמֶת עִנְיָן זֶה בְּעַצְמוֹ מַה שֶּׁרֹב בְּנֵי אָדָם טוֹעִים בְּעַצְמָם וְסוֹבְרִים שֶׁנַּפְשָׁם אֵינָהּ קְדֻשָּׁה מִשָּׁרְשָׁהּ, וְקָשֶׁה לָהֶם לָשׁוּב לה’ וְלִהְיוֹת אִישׁ צַדִּיק אוֹ אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת כְּמוֹ שְׁאָר הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, כְּמוֹ שמרגלא בפומא דאינשי (מורגל בפי האנשים) לוֹמַר כְּשֶׁשּוֹמְעִין שֶׁמְּסַפְּרִין מֵאֵיזֶה צַדִּיק אוֹ אִישׁ כָּשֵׁר וְיָרֵא בֶּאֱמֶת וּמַתְחִיל לְהִתְעוֹרֵר בָּהֶם הִרְהוּר תְּשׁוּבָה לְהַתְחִיל גַּם כֵּן לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל תְּשׁוּבָה וְהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד.

עד כאן הוא מתאר תנועה מוכרת אצל כולנו. שומעים איזה סיפור על איש פלא גדול, ומתעורר בנו הרהור תשובה, להיות גדול כמותו. אבל אז…
אַךְ אַחַר כָּךְ תֵּכֶף אוֹמְרִים, מִי יָכוֹל לְהִתְדַּמּוֹת אֵלָיו לְזֶה הָאִישׁ הַצַּדִּיק וְכוּ’ כִּי הָיָה נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה מִנְּעוּרָיו, כִּי כַּךְ הֻרְגְּלוּ עַצְמָם לוֹמַר שֶׁצִּדְקַת הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים הוּא מִצַּד הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִתּוֹלְדָתָם

וּבֶאֱמֶת אָמַר רַבֵּנוּ ז”ל בְּפֵרוּשׁ שֶׁאֵינוֹ כֵּן וְזֶה עִקַּר הַחִסָּרוֹן שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים כַּךְ. וּמֵחֲמַת זֶה אֵינָם מִתְעוֹרְרִים וּמִתְגַּבְּרִים לְהַשְׁווֹת עַצְמָן לַצַּדִּיקִים, אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן, כִּי עִקַּר צִדְקַת הַצַּדִּיק וְהַכָּשֵׁר הוּא רַק עַל-יְדֵי הִתְגַּבְּרוּתוֹ וְהִתְחַזְּקוּתוֹ וִיגִיעָתוֹ וְטָרְחוּ בַּעֲבוֹדַת ה’ שֶׁיָּגַע וְטָרַח כָּל כַּךְ יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְלֹא הִנִּיחַ עַצְמוֹ לִפֹּל בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם וְהִרְבָּה בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים עַד שֶׁזָּכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה כִּי אִם כְּפִי עֶרְכּוֹ אַשְׁרֵי לָהֶם.
וְכָל אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת כְּמוֹתָם, כִּי הַבְּחִירָה חָפְשִׁיִּית לַכֹּל, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב מֻנָּח, וּמִי שֶׁרוֹצֶה זוֹכֶה בּוֹ
(ליקוטי הלכות, ברכות השחר ג, אות ו’).

שנזכה להאמין בעצמנו🔥🔥

מה זה בכלל אמונת חכמים? ולמה צריך את זה?

בוקר טוב נשמות קדושות 🔥

בשבת יצא לי לדבר עם אשתי על המושג אמונת חכמים.
הדבר הזה הוא ניסיון גדול עבור כולנו. זה אומר שאנחנו מאמינים לדבריהם של הצדיקים, מאמינים בהשראת השכינה שלהם, מאמינים שמה שהם אמרו ועשו לא היה סתם, והיה להכל תכלית וכוונה וחיבור שמיימי.

עכשיו, בואו, להאמין ככה באופן גורף לאדם, זה דבר לא טריוויאלי בימים אלו.
**
בואו נעזוב רגע את כל האמירות הגדולות על התורה, על העולם, על עצמכם וכו’.
נתמקד בדבר אחד – מה הם אומרים עלינו? אתם מאמינים לזה?
ראיתי פעם פוסט של הרב בזנסון שכתב (ציטוט לא מדוייק): “כל העניין של אמונת חכמים זה להאמין שהם אומרים עלינו כמה אנחנו גדולים”.

אז אני שם פה טקסט מעיף של רבינו. אתם מאמינים לו?

וְאָמַר: שֶׁאֲפִלּוּ לֹא הָיָה מִזֶּרַע הָאֱלֹקִי הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, רַק אֲפִלּוּ אִם הָיָה מִמִּשְׁפָּחָה הַיְרוּדָה שֶׁבְּיִשְׁרָאֵל, הָיָה זוֹכֶה גַּם־כֵּן לְמַה שֶּׁזָּכָה עַל־יְדֵי עֹצֶם עֲבוֹדָתוֹ וִיגִיעָתוֹ שֶׁיָּגַע וְטָרַח מְאֹד מְאֹד בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ:

וְהִקְפִּיד מְאֹד עַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁעִקַּר מַעֲלַת הַצַּדִּיק וְהָשָּׂגָתוֹ שֶׁזּוֹכֶה הוּא מִצַּד הַנְּשָׁמָה לְבַד מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְשָׁמָה גָּבֹהַּ מְאֹד. וְאָמַר שֶׁלֹּא כֵן הַדָּבָר רַק הָעִקָּר תָּלוּי בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וִיגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת.
וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ שֶׁכָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם יָכוֹל לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגָה הַגָּבֹהַּ בְּיוֹתֵר. כִּי אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּבְחִירַת הָאָדָם לְבַד, אִם יִרְצֶה לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וּלְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב מַה שֶּׁטּוֹב לְפָנָיו בֶּאֱמֶת וְכוּ’. ‘וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה’ (אָבוֹת ג־טו):

(שבחי הר”ן כה-כו)

יתרו עושה רעש גדול בשמים

בוקר טוב נשמות קדושות🔥

אתמול קראתי טקסט יפה בחיי מוהר”ן קצא. אני אישית רואה נקודה שאומרת- אתם לא מבינים כמה הדברים הפוכים ממה שנדמה לנו.
כשאנחנו רחוקים, כל צעד הכי קטן של התקרבות, הוא לא מובן מאליו, והוא עושה רעש גדול בשמים.
וככה זה כתוב בלשונו:

אָמַר “אֵלּוּ הָרְשָׁעִים הַגְּדוֹלִים כְּשֶׁנִּכְנָסִים לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, הַהַכְנָעָה בְּעָלְמָא שֶׁהֵם מַכְנִיעִין עַצְמָן קְצָת לְפָנָיו לֵילֵךְ אֵלָיו וּלְכַבְּדוֹ, מִזֶּה בְּעַצְמוֹ נַעֲשֶׂה תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד בְּמָקוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה, כִּי לְפִי גֹּדֶל רִשְׁעָתָם הַגְּדוֹלָה מְאֹד, כְּשֶׁהֵם מַכְנִיעִין עַצְמָם הַכְנָעָה בְּעָלְמָא לִפְנֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. מִזֶּה נַעֲשֶׂה תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד“.

ואז הוא נותן המחשה מהסיפור של יתרו שכידוע היה נכרי:

כִּי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם כַּמָּה פְּעָמִים כִּי גָּדוֹל ה’ מִכָּל אֱלֹהִים וְלֹא נַעֲשֶׂה מִזֶּה רַעַשׁ גָּדוֹל כָּל־כָּךְ.
וּכְשֶׁבָּא יִתְרוֹ וְאָמַר (שְׁמוֹת יח) “כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ד'” – כְּדֵין אִתְיַקַּר וְאִסְתַּלַּק שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵלָּא וְתַתָּא (זֹהַר יִתְרוֹ סט.).תרגום – אז נתכבד והתעלה שמו של הקדוש ברוך הוא למעלה ולמטה
כִּי דַּיְקָא כְּשֶׁבָּא מְרוּחָק כָּזֶה מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת וּמַכְנִיעַ עַצְמוֹ תַּחַת הַקְּדֻשָּׁה, מִזֶּה נִתְעַלֶּה וְנִתְגַּדֵּל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וְהָבֵן.

זוהי תזכורת מדהימה לכולנו.
שנזכה להתקרב🔥

להתפלל על עצמי שאדע להתפלל

בוקר אור נשמות קדושות🔥

כולנו רוצים להיות טובים יותר. להשתפר, לעבוד על המידות שלנו. אנחנו רוצים לעשות את זה דרך התקרבות להשם יתברך, מתוך הבנה שהטוב שנטוע בנו, בסוף בסוף, הוא ממנו.

הרבה אנחנו טועים ונופלים ונאבקים, ויש הרבה מה לדבר בזה. אבל אומר רבי נתן בהקדמה לליקוטי תפילותהדרך העיקרית לעשות את זה היא על ידי תפילות:

“עַל כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל נַפְשׁוֹ וּלְהִסְתַּכֵּל עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, וְזֶה יָדוּעַ וּבָרוּר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דְּהַיְנוּ לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת וְלִזְכּוֹת לְכָל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת, וְלֵילֵךְ בִּדְרָכָיו יִתְבָּרַךְ, זֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וְשַׁוְעָה וּזְעָקָה וּצְעָקָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה, וְכָל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים אֲמִתִּיִּם לֹא זָכוּ לְמַדְרֵגָתָם, כִּי אִם עַל יְדֵי זֶה, עַל יְדֵי תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים, אֲבָל גַּם זֶה בְּעַצְמוֹ קָשֶׁה וְכָבֵד לָאָדָם, דְּהַיְנוּ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, כִּי עַל פִּי רֹב אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנוֹ לְדַבֵּר וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ, אֲבָל עַל פִּי הַדֶּרֶךְ הַנִּזְכָּר לְעֵיל לַעֲשׂוֹת מֵהַתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, עַל יְדֵי זֶה בְּקַל יוּכַל לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתוֹ כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

אז בואו נעבור למעשה באמת. הנה קטע תפילה שמטרתו להתגעגע, ולהתפלל שהגעגוע יבוא לידי ביטוי, בתפילה, בדיבור בזעקה (מומלץ להגיד את התפילה בפה):

אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל, אָבִי אָבִי אֲדוֹנִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי, צוּר לְבָבִי וּקְדוֹשִׁי, אַתָּה יוֹדֵעַ עֹצֶם רִחוּקֵינוּ מִמְּךָ עַכְשָׁו אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְכַנּוֹת הַהַרְחָקָה בְּשׁוּם לָשׁוֹן שֶׁבָּעוֹלָם. וְאֵין לָנוּ שׁוּם סְמִיכָה כִּי אִם לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ אֵלֶיךָ וּלְצַפּוֹת לִישׁוּעָתְךָ וּלְקַוּוֹת לְרַחֲמֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גִּלִּיתָ לָנוּ עַל יְדֵי צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁהַכִּסּוּפִין וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת דִּקְדֻשָּׁה הֵם בְּעַצְמָם טוֹבִים מְאֹד. עַל כֵּן בָּאתִי לְבַקֵּשׁ מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. הֶחָפֵץ בְּתִקּוּנִי וְהַמִּשְׁתַּדֵּל בְּהַצָּלָתִי, שֶׁתְּזַכֵּנִי בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתַרְגִּילֵנִי לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ אֵלֶיךָ תָמִיד, בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם. וְתַצִּילֵנִי בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְתִשְׁמְרֵנִי וּתְמַלֵּט נַפְשִׁי מִכָּל מִינֵי כִסּוּפִין רָעִים וּמִכָּל מִינֵי הִשְׁתּוֹקְקוּת וְגַעְגּוּעִים רָעִים, וּמִכָּל מִינֵי תַאֲוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים. וְלֹא יַעֲלֶה עַל לִבִּי שׁוּם כִּסּוּפִין וְהִשְׁתּוֹקְקוּת רָעִים כְּלָל מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

וְתַעַזְרֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שֶׁאֶזְכֶּה לְדַבֵּר וּלְהוֹצִיא בְּפִי אֶת הַכִּסּוּפִין וְהַגַּעְגּוּעִים טוֹבִים שֶׁלִּי. וְתַעַזְרֵנִי תָמִיד לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ. וְאֶזְכֶּה לְהַרְבּוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת וּבְשִׂיחָה בֵינִי לְבֵין קוֹנִי תָמִיד. וְאֶזְכֶּה לִשְׁפֹּךְ כָּל שִׁיחִי לְפָנֶיךָ תָּמִיד. וְכָל אֲשֶׁר עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה לְפָנֶיךָ מָלֵא רַחֲמִים, בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת, בְּכִסּוּפִין גְּדוֹלִים וְהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ אֵלֶיךָ, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲשׂוֹת נְפָשׁוֹת רַבּוֹת דִּקְדֻשָּׁה עַל יְדֵי הַכִּסּוּפִין הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלִּי שֶׁאֶזְכֶּה לְהוֹצִיאָם וּלְפָרְטָם בְּפִי בְּפֵרוּשׁ בְּכָל יוֹם וָיוֹם חֹק וְלֹא יַעֲבֹר. וְאֶזְכֶּה לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי זֶה נְקֻדּוֹת קְדוֹשׁוֹת לְאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה וּלְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב. וְיִהְיוּ נַעֲשִׂים אֶצְלִי כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה סַם חַיִּים. וְאֶזְכֶּה לְהִתְדַבֵּק בְּךָ וּבַעֲבוֹדָתְךָ תָמִיד לְעוֹלָם וָעֶד. וְתִשְׁמְרֵנִי וְתַצִּילֵנִי תָמִיד, שֶׁלֹּא יִתְגַּלְגֵּל וְלֹא יִתְדַּבֵּק בִּי וּבְזַרְעִי שׁוּם נֶפֶשׁ רָעָה חַס וְשָׁלוֹם הַיּוֹצֵאת וְנַעֲשֵׂית מִכִּסּוּפִין רָעִים חַס וְשָׁלוֹם. וְתַעַזְרֵנִי שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנִּי תָמִיד נְפָשׁוֹת קְדוֹשׁוֹת וְטוֹבוֹת הַרְבֵּה, עַל יְדֵי כִּסּוּפִין הַטּוֹבִים שֶׁלָּנוּ. שֶׁנּוֹצִיאֵם בְּפִינוּ. וְיִתְגַּבְּרוּ אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת, וִיעוֹרְרוּ כָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ כֻלָּם אֵלֶיךָ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת:
(ליקוטי תפילות, תפילה א’)

שבת שלום🔥❤️

להתחיל מחדש אלף פעמים ביום

בוקר טוב נשמות קדושות🔥🔥

כשלומדים ללכת נופלים.
כשרוצים לגדול, גם נופלים.

אחד הביטויים החוזרים בתורת רבינו היא להתחיל מחדש.

אדם שלא יודע להרגיל את עצמו להתחיל מחדש, כנראה לא יאפשר לעצמו לגדול הרבה. לכולנו יש את המקומות שאנחנו אומרים לעצמנו – ‘אין, בזה אני לא טוב, ניסיתי פעם פעמיים, לא עבד המשכתי הלאה’.

להתחיל מחדש זו מיומנות!
רבינו הוא אחד מהאדמו”רים היחידים שדאג שיידעו שכל המדריגות שהוא הגיע אליהן, היו על ידי עמל, ולא באיזה הוקוס פוקוס של צדיקים. הוא עבד על זה והתייגע על זה. רק ככה מתקנים.

שימו לב לדיבור הזה ולעדות הזו על רבינו, על הנפילות שלו, וההתחלות שלו מחדש.
אל תהססו להתחיל מחדש:

וְאָמַר שֶׁהָיָה מַתְחִיל כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם אֶחָד
הַיְנוּ שֶׁהָיָה מַתְחִיל לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר, שֶׁמֵּעַתָּה יַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְאַחַר כָּךְ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם עַצְמוֹ נָפַל מִזֶּה וְנָפַל לְתַאֲוַות אֲכִילָה וְכַיּוֹצֵא
וְחָזַר וְהִתְחִיל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם פַּעַם אַחֵר
שֶׁמֵּאוֹתוֹ הַשָּׁעָה יִהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר וְכוּ’
וְנָפַל וְחָזַר וְהִתְחִיל מֵחָדָשׁ, וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם אֶחָד
וּכְבָר שָׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהָיָה לוֹ כַּמָּה הַתְחָלוֹת
שֶׁבְּכָל פַּעַם הִתְחִיל מֵחָדָשׁ לַעֲבד אֶת ה’….

אֲפִילּוּ אִם תִּהְיֶה הַיְּרִידָה חַס וְשָׁלוֹם, אֵיךְ שֶׁתִּהְיֶה
אַף עַל פִּי כֵן יִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ בְּדַעְתּוֹ לִמְשׁךְ וּלְהִשְׁתּוֹקֵק. וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְלִצְעק וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן אֵלָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וְלַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדַת ה’ בְּשִׂמְחָה אֲפִילּוּ אִם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה…וַאֲפִילּוּ אִם נִרְאֶה לוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ גֵּיהִנּוֹם גַּם כֵּן חַס וְשָׁלוֹם – יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה!
וַאֲפִילּוּ בְּיוֹם אֶחָד צָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ כַּמָּה פְּעָמִים וּלְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ.
(שיחות הר”ן מח’)

התודה של חנוכה – דפיקות הלב

בוקר אור נשמות קדושות🔥

אתמול התיישבתי לקרוא תורה ב’ בליקוטי מוהרן תניינא (חלק שני). המשפטים הראשונים מדברים על התודה של חנוכה. חנוכה הוא חג שכולו הודיה (אומרים הלל שלם במשך שמונה ימים. דבר חריג לחגים). לאחר מכן רבינו מפליג כדרכו ומקביל את התודה להלכה. שימו לב לתיאור היפהפה הזה:
וּבִשְׁבִיל זֶה מְכֻנָּה הַתּוֹדָה בְּשֵׁם הֲלָכָה.

פה רבינו מצהיר הצהרה, ועכשיו הוא יסביר מה הקשר בין תודה להלכה.
כִּי תּוֹדָה מְבִיאִין כְּשֶׁיוֹצְאִין מִצָּרָה, כִּי כְּשֶׁנוֹפְלִין לְאֵיזֶהוּ צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי עִקָּר הַצָּרָה בַּלֵּב, כִּי הַלֵּב יוֹדֵעַ וּמַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי י”ד): “לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ” כִּי “הַלֵּב מֵבִין” (בְּרָכוֹת ס”א), וְעַל כֵּן הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר.

עד כאן תיאור די פשוט עם סימוכין מהתורה ומחז”ל. (רבינו מעגן את מהלכיו בפסוקים, אמרות חזל, ודברי קבלה. תמיד נשענים על המסורת).

וַאֲזַי, בִּשְׁעַת הַצָּרָה, מִתְכַּנְּסִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים־אֶל הַלֵּב, כְּמוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ צָרָה בְּאֵיזֶהוּ מָקוֹם, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי מִתְכַּנְּסִים כֻּלָּם אֶל הֶחָכָם שֶׁיֵּשׁ שָׁם, לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ עֵצָה.
כְּמוֹ־כֵן נִתְקַבְּצִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים־אֶל הַלֵּב, לְבַקֵּשׁ עֵצָה וְתַחְבּוּלָה כְּנֶגֶד הַצָּרָה. וַאֲזַי הֵם שׁוֹטְפִים עַל הַלֵּב, וְאָז הַלֵּב בְּצָרָה וּבְדֹחַק גָּדוֹל.

דימוי יפהפה של רבינו. הלב הוא החכם שנותן עיצה בעת צרה. על כן, כולם באים אל החכם בעת צרה, בדיוק כמו שהדמים מתקבצים אל הלב כדי להינצל מהצרה.
כִּי לֹא דַי שֶׁהַלֵּב דּוֹאֵג בְּעַצְמוֹ, כִּי הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם, אַף גַּם הַדָּמִים שׁוֹטְפִין עָלָיו וּמְצֵרִין לוֹ מְאֹד.

הצרה שבלב היא כפולה, כי הוא גם מרגיש את הצרה בעצמו, שהוא הרי הלב. אלא גם שכולם באים ומתקצבים עליו ומגבירים את הצרה עוד יותר.
וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, צָרָה לָאָדָם, הַלֵּב דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי הוּא מְבַקֵּשׁ לְנַעֲנֵעַ מֵעַצְמוֹ וּלְהַשְׁלִיכָם מֵעָלָיו, וְעַל כֵּן הוּא דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁעַת הַצָּרָה, חַס וְשָׁלוֹם
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה, אֲזַי חוֹזְרִין תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים לֵילֵךְ כַּסֵּדֶר בְּתוֹךְ שְׁבִילֵי הַגּוּף.
תהלוכות הדמים – זה התיאור של החזרת הדמים לסדרם, הם חוזרים ללכת בתוך הגוף כבראשונה.

וְעַל כֵּן הַתּוֹדָה, שֶׁהִיא בָּאָה כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה, הִיא מְכֻנָּה בְּשֵׁם הֲלָכָה, עַל שֵׁם תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים, שֶׁהוֹלְכִין כַּסֵּדֶר כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה כַּנַּ”ל.

איזו התבוננות מרגשת ורגישה על הלב, ועל תהפוכותיו. הצרה, והיציאה ממנה, התודה שמתעוררת כשנגמרת הצרה, ומחדשת את הילוך הדמים שבלב.

שנזכה להודות תמיד, ולשים ❤️