חנוכה שמח!🔥❤️
נמשיך בסיפור מעשה מאורח.
האורח צריך ללכת ובעל הבית רוצה ללוות אותו. שאל בעה”ב ‘עד לאן ללות אותך?’ עונה האורח – ‘עד אחר הפתח’. בעה”ב חושש: וְהִתְחִיל לַחֲשׁב: אֵיךְ אֵצֵא עִמּוֹ כִּי כָּעֵת אֲנִי עִמּוֹ בֵּין הַבְּרִיּוֹת וְאִם אֵצֵא עִמּוֹ לְבַדּוֹ מִי יוֹדֵעַ מִי הוּא? וְאָמַר לוֹ יֵשׁ לִי פַּחַד לָצֵאת עִמָּכֶם הֵשִׁיב לוֹ: אִם אֲנִי יָכוֹל כָּזאת לִלְמד עִמְּךָ. גַּם עַתָּה אִם אֶרְצֶה לַעֲשׂוֹת לְךָ אֵיזֶה דָּבָר מִי יִמְחֶה בְּיָדִי.

בשורות אלו מלמד אותנו רבינו את יסוד הבחירה. רבי לוי יצחק בנדר מסביר “הצדיק אינו לוקח בשום פעם את הבחירה מהאדם, רק משליך אותו על הבחירה, כי האורח לא ציווה עליו לצאת עימו עד אחר הפתח, אלא שבעה”ב הכיר בגדולת האורח ובחר מעצמו”

וכך מביא רבי נתן בליקוטי הלכות: “כִּי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הוּא רַחְמָן גָּדוֹל מְאֹד וּמְסַבֵּב בְּכַמָּה סִבּוּבִים לְקַרֵב הַכֹּל אֶל הַתַּכְלִית הַטּוֹב, אַךְ שֶׁאָסוּר לִיקַח מֵהֶם הַבְּחִירָה, כִּי כָּל הָעוֹלָמוֹת עוֹמְדִים עַל בְּחִירַת הָאָדָם כַּיָּדוּעַ, עַל -כֵּן הוּא מְסַבֵּב עִם כָּל אֶחָד בְּחָכְמָתוֹ הַנִּפְלָאָה בְּאֹפֶן שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ וִיעוֹרְרוֹ אֶל הָאֱמֶת, אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן יִהְיֶה נִשְׁאַר לוֹ אֵיזֶה נִסָּיוֹן וּבְחִירָה.”

שנזכה לבחור נכון🔥🔥🔥

חנוכה שמח וחודש טבת שמח!
נמשיך בסיפור מעשה מאורח.
אורח נכנס לבעל הבית, התחילו לדבר עד שנפתח הדיבור מהלב. בעל הבית התגעגע מאד לקדושה, והאורח אמר שילמד אותו. ומיד דוחה האורח את בעל הבית: “וְהֵשִׁיב לוֹ כָּעֵת אֵין לִי פְּנַאי, בְּעֵת אַחֵר אָבוֹא אֶצְלְךָ וַאֲלַמֶּדְךָ זאת, וְכָעֵת אֲנִי צָרִיךְ לֵילֵךְ מִכָּאן”.
תמוה מאד! סוד גדול טמן רבינו בשורות אלו. לפני שעולים מדרגה, יש מניעות. לא משיגים הכל בבת אחת אלא בשלבים. לאט לאט. העיכוב והמניעות בונות אצל האדם רצון אמיתי ובוגר לקבל את המדרגה החדשה. כך מובא בתורה סו בליקוטי מוהרן אות ד:

כְּשֶׁאִישׁ יִשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר הַצָּרִיךְ לְיַהֲדוּתוֹ.. אֲזַי מַזְמִינִין לוֹ מְנִיעָה. וְזֹאת הַמְּנִיעָה הִיא בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, כִּי עַ”י הַמְּנִיעָה שֶׁמּוֹנְעִין אֶת הָאָדָם מִן הַדָּבָר, עַ”י זֶה נַעֲשֶׂה הִתְגַּבְּרוּת הַחֵשֶׁק מְאֹד. כְּמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁמַּרְאִין לְקָטָן דָּבָר הַנֶּחֱמָד לוֹ, וְתֵכֶף וּמִיָּד חוֹטְפִין מִמֶּנּוּ וּמַחְבִּיאִין מִמֶּנּוּ, אֲזַי הוּא רוֹדֵף מְאֹד אַחַר הָאָדָם, וּמְבַקֵּשׁ וְחוֹשֵׁק מְאֹד לְאוֹתוֹ הַדָּבָר, נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַחֵשֶׁק נַעֲשֶׂה עַ”י שֶׁחָטְפוּ מִמֶּנּוּ וְהֶחְבִּיאוּ אֶת הַדָּבָר.

עלינו לשים לב לנקודה זו, ולא ליפול בדעתנו מהמניעות, אלא להבין שבאים פה לחזק לנו את השרירים כדי שנוכל לגדול באמת.
חודש טוב וחנוכה שמח🔥

בוקר אור🔥
נמשיך במעשה מאורח (אורח נכנס לבעל הבית, ושואל אותו שאלות עד ש…):
“הָיוּ מְשִׂיחִים יַחַד. עַד שֶׁנִּכְנְסוּ בְּתוֹךְ שִׂיחַת דְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב, וְהִתְחִיל הַבַּעַל הַבַּיִת לְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ מְאד אֵיךְ מַשִּׂיגִים וּמַגִּיעִים לְאֵיזֶה דְּבַר מַעֲלָה שֶׁבִּקְדֻשָּׁה”

שיחת חברים היא עבודה מרכזית בברסלב. מכיוון שכל אחד מאיתנו קצת מסוגר בתוך הקונספציות שלו, יש עניין לייצר מסגרת של שיחת חברים, שמטרתה לעורר את הנקודה הפנימית בלב שלי שתאיר. שיחה זו צריכה להיות נקיה, ללא שיפוט וביקורת, עם הקשבה אמיתית ורצון להתעורר אחד מהשני. וכך רבינו מתאר בליקוטי מוהרן תורה לד אות ח‘:

וְגַם צָרִיךְ כָּל אָדָם לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, כְּדֵי לְקַבֵּל הִתְעוֹרְרוּת בְּלִבּוֹ מֵהַנְּקֻדָּה שֶׁיֵּשׁ בַּחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין”(=זה מזה). כִּי בְּזֶה הַבְּחִינָה שֶׁיֵּשׁ בַּחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, זֹאת הַבְּחִינָה הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה. וְשָׁם בְּהַנְּקֻדָּה הַזֹּאת, שׁוֹרָה הָאַהֲבָה. וְהַנְּקֻדָּה הַזֹּאת, הוּא בְּחִינַת צַדִּיק לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ.
וְהַנְּקֻדָּה הַזֹּאת, מֵאִיר לְלֵב חֲבֵרוֹ.

(*הערה: “יותר ממנו“= הכוונה שיש דברים שהחבר שלי רואה ותופס שהם דברים שאני לא יכול לראות בעצמי).

יום נפלא❤️

בוקר אור וחנוכה שמח🔥

חשבתי לכתוב על עניין מסוים, ובהשגחה גמורה נתקלתי לראשונה בקטע אחר שקשור בקשר הדוק למה שלמדנו אתמול. דיברנו על מעשה מאורח ששואל את בעל הבית:
מֵאַיִן פַּרְנָסָתְךָ? וְהֵשִׁיב לוֹ אֵין לִי פַּרְנָסָה קְבוּעָה בְּבֵיתִי רַק מִחְיָתִי מִן הָעוֹלָם”.

נגענו בנקודה של הזנה פנימית, עד כמה אני מסוגל להיות בעצמאות רגשית, לא להיות תלותי באחרים, בפידבק שלהם, ביחס שלהם.
והנה כשחיפשתי את המקור לקטע של היום פשוט לגמרי “במקרה” נתקלתי בטקסט הנפלא הזה שהוא אחד לאחד מה שלמדנו:
וְזֶה פֵּרוּשׁ (תְּהִלִּים קמ”ו): “אֲהַלְּלָה ה’ בְּחַיָּי”, הַיְנוּ כְּשֶׁאֵין נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת. וְזֶה ‘בְּחַיָּי’, בְּחַיָּי דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁאֲנִי חַי מֵחַיִּים שֶׁלִּי, שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לְחִיּוּת שׁוּם אָדָם. כִּי ‘הַנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת חַיָּיו אֵינָם חַיִּים’ (בֵּיצָה ל”ב:), הַיְנוּ שֶׁאֵינָם חַיִּים שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא חַי מֵאֲחֵרִים. אֲבָל כְּשֶׁאֵינִי נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, וַאֲנִי חַי חַיִּים שֶׁלִּי, אֲזַי אוּכַל לְהַלְּלוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו בֶּאֱמֶת כַּנַּ”ל, וְזֶהוּ: “אֲהַלְּלָה ה’ בְּחַיָּי” דַּיְקָא כַּנַּ”ל: וְזֶהוּ (שָׁם): ‘כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ הָאָדָם לַבְּרִיּוֹת עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ’.
(ליקוטי מוהרן סו אות ג).

שנזכה לחיות חיים מלאים. חיים שהם שלנו.
חנוכה שמח🔥

בוקר אור וחנוכה שמח🔥✨

נלמד את השורות הראשונות ממעשה מאורח, ונחלץ תובנה משמעותית: “אַחַר הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה בַּלַּיְלָה אוֹרֵחַ נִכְנַס לְבַעַל הַבַּיִת. וְשָׁאַל לְבַעַל-הַבַּיִת מֵאַיִן פַּרְנָסָתְךָ? וְהֵשִׁיב לוֹ אֵין לִי פַּרְנָסָה קְבוּעָה בְּבֵיתִי רַק מִחְיָתִי מִן הָעוֹלָם”

בשורות פשוטות אלו טומן רבינו סודות עמוקים מאד. בעצם האורח שואל את בעל הבית ממה אתה ניזון? מה מחייה אותך? מה ממלא אותך? עונה לו בעל הבית, אין לי בבית הזנה, אני ניזון מהעולם. דהיינו אני מקבל חיות מאנשים אחרים, מכיוון שאין לי הארה פנימית.

כל העניין של התבודדות, הוא ללמוד להאיר את הנקודה הפנימית שלי, באופן כזה שלא אהיה נזקק לחיות מאחרים. רובינו נופלים בזה. מצפים למחמאות, להכרה מאחרים, לאישור סביבתי ולייקים בפייסבוק.
בסיפור הזה רבינו מנסה ללמד אותנו שיש אפשרות להיות מוזנים מתוך הבית הפנימי שלנו
איך? תצטרכו ללמוד את הסיפור😜
יום נפלא לכולם! ❤️🔥

התובנה נכתבה בשם הרב מיכי יוספי. מי שרוצה לשמוע את השיעור שלו על הסיפור.
הנה ההקלטה של הערב השלם של ההכנה לחנוכה:

בוקר אור וחנוכה שמח!

חג ההודאה וההלל. רבי נתן מלמד אותנו שאם רוצים לצאת מהחושך, מהלב העקום, והפה החתום, יש להודות על מה שכבר יש, ועל ידי זה, יהיה אפשר להיפתח, בלב ובפה, לתפילה ושמחה:

כִּי בֶּאֱמֶת זֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁל הוֹדָאָה וְתוֹדָה הוּא דֶּרֶךְ נִפְלָא מְאֹד לְהִתְקָרֵב עַל יָדוֹ לַה’ יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, וְעַל-כֵּן עֵצָה גְּדוֹלָה לָזֶה, שֶׁבְּכָל פַּעַם יַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ אֶת כָּל הַטּוֹבוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת וְהַנִּצְחִיּוֹת שֶׁעָשָׂה ה’ יִתְבָּרַךְ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְרָטִיּוּת, וְצָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה’ יִתְבָּרַךְ עַל כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ, וְעַל-יְדֵי-זֶה יִהְיֶה לִבּוֹ נָכוֹן בָּטוּחַ שֶׁגַּם עַתָּה ה’ יִתְבָּרַךְ לֹא יָסִיר חַסְדּוֹ וְטוּבוֹ מֵאִתּוֹ וִיחַזֵּק אֶת לִבּוֹ לִצְעֹק וּלְהִתְחַנֵּן לַה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּצִּילֵהוּ גַּם עַתָּה מִכָּל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִין.
(ליקוטי הלכות, הלכות כלאי בהמה ד אות ד’).

חנוכה שמח אהובי לב🔥❤️

שלום לכולם וכולן 🔥

אשתף אתכם בסיכום קצר של דברי הרב דן לוינסון בכנס הכנה לחנוכה של נהר-דעה.

כמו שלמדנו כבר, אחד העקרונות החשובים אצל רבינו הוא היכולת להתחיל מחדש.
חנוכה לשון חינוך. החינוך הוא בעצם הלימוד הכי ראשוני של כולנו, ההתחלה שבה אנחנו מתחנכים להתנהג כמו אנשים בעלי דעת, אנשים גדולים.
העניין הוא, שזה שאנחנו גדלים בגיל, זה לא אומר שגדלנו המון בדעתנו. ועל כן, אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו לפעמים כמו קטן שזה עתה מתחנך לראשונה. אז הוא לומד לעשות את הדברים הראויים, אבל בין לבין הוא הולך ועושה שטויות, מעשי ילדות ונערות, בגלל שדעתו עוד לא הגיע לשלימותה כראוי.
כך גם אנחנו. חנוכה מזכיר לנו שעל אף שגדלנו, אנחנו עדיין מנסים להתחנך, ואנחנו נופלים ועושים שטויות בין לבין. אבל כל תנועה כזו של נסיון להתחנך, לגדול בדעת, היא תנועה חשובה ויקרה מאד מאד ואסור לזלזל בה.

וכך זה מובא בלשון רבי נתן:
עַל-כֵּן נִקְרָא חֲנֻכָּה כִּי עַל-יְדֵי בְּחִינָה זֹאת דַּיְקָא מִתְחַנְּכִין בַּעֲבוֹדַת ה‘ כַּנַּ”ל, כִּי כָּל הַטּוֹב שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה בִּימֵי קַטְנוּתוֹ, דְּהַיְנוּ כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְדַעַת שָׁלֵם לַעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי, שֶׁאָז אֲפִילּוּ אִם הוּא גָּדוֹל בְּשָׁנִים נִקְרָא קָטָן מֵחֲמַת קַטְנוּת הַדַּעַת. וְכָל הָעֲבוֹדָה שֶׁבְּיָמִים אֵלּוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין לָהּ שְׁלֵמוּת גָּמוּר, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא טוֹבָה וִיקָרָה מְאֹד אֵצֶל ה’ יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת הִיא בְּחִינַת חִנּוּךְ מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁמְּחַנְּכִין אֶת הַקָּטָן שֶׁיֹּאמַר אֵיזֶה בְּרָכָה וְיִהְיֶה לָבוּשׁ בְּצִיצִית וְכוּ’,
וְכָל שְׁאָר עִנְיְנֵי חִנּוּךְ הַקְּטַנִּים שֶׁהוּא מִצְוָה גְּדוֹלָה מְאֹד, אַף-עַל-פִּי שֶׁהַקָּטָן עוֹשֶׂה אַחַר כָּךְ מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת וְקַטְנוּת, אַף-עַל-פִּי-כֵן כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁהוּא צִיֵּת אֶת אָבִיו יָקָר מְאֹד בְּעֵינֵי אָבִיו וּבְעֵינֵי ה’ יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הוּא מִתְחַנֵּךְ בַּעֲבוֹדַת ה’ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ כֵן הוּא מַמָּשׁ אֲפִילּוּ בְּאָדָם גָּדוֹל כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לַשְּׁלֵמוּת הָרָאוּי, אֲפִילּוּ אִם הוּא רָחוֹק כְּמוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק, אַף-עַל-פִּי-כֵן כָּל נְקֻדָּה וּתְנוּעָה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה יְקָרָה מְאֹד, כִּי הוּא בְּחִינַת חִנּוּךְ. וְעִקַּר הַחִנּוּךְ עַל-יְדֵי הַהוֹדָאָה עַל הֶעָבָר שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מִתְחַזֵּק לִצְעֹק לְהַבָּא כַּנַּ”ל. וְעַל-כֵּן נִקְרָא חֲנֻכָּה וְכַנַּ”ל:
(ליקוטי הלכות יורה דעה ב – הִלְכוֹת כִּלְאֵי בְּהֵמָה הֲלָכָה ד)

חנוכה שמח חברים 🔥