להפוך את התורות לתפילות – ריקודים

עסקנו הרבה בריקודים השבוע, ואין יפה מלהתפלל גם על זה. שנזכה לרקוד, ושהריקודים שלנו ימתיקו את הדינים והקשיים שיש לכולנו בעת הזאת.
תודה לכם שאתם הולכים איתי במסע הזה, ותודה לכל מי שמגיב בפרטי, ומוסיף, ושואל, ומעיר, וגם למי שרק קורא ומתחזק ומתעורר מזה. אפילו מעט דמעט.
אשרינו!
שבת שלום קבוצה יקרה🔥

תַעַזְרֵנִי לְהִתְקַשֵּׁר בֶּאֱמֶת עִם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת, וְאֶזְכֶּה לִשְׁאֹב וּלְהַמְשִׁיךְ לְתוֹךְ לִבִּי אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת, וְעַל יְדֵי זֶה אֶזְכֶּה לְיֹשֶׁר לֵבָב בֶּאֱמֶת שֶׁיִּהְיֶה לִבִּי נָכוֹן עִם ה’ תָּמִיד בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וּבַעֲנָוָה אֲמִתִּיּוּת. וְאֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ הָרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַזֶּה לְתוֹךְ יָדַי וְרַגְלַי, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְתַקֵּן פְּגַם הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם, לְגַלּוֹת וּלְהָאִיר הֲאָרַת הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם, עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר לִבִּי בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַשִּׂמְחָה הַקְּדוֹשָׁה לְתוֹךְ יָדַי וְרַגְלַי. עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין דִּקְדֻשָּׁה, בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְהַמְתִּיק דִּינִים מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי מַחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין דִּקְדֻשָּׁה, וְאֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ לְנַשֵּׂא וּלְהָרִים וּלְהַעֲלוֹת אֶת יָדַי וְרַגְלַי לְנַקּוֹתָם מִכָּל פְּגַם.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, “חַזֵּק יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת תְּאַמֵּץ”, וּתְרַחֵם עָלַי וּתְטַהֵר וּתְקַדֵּשׁ אֶת יָדַי וְרַגְלַי, וְתֹאמַר לַאֲסוּרִים צְאוּ, וְאַל תִּתֵּן לַמּוֹט רַגְלַי, וְתוֹצִיא אֶת רַגְלַי מִמַּאֲסָר, וְרַגְלַיִם אֲשֶׁר יָרְדוּ לַמָּוֶת, תּוֹצִיאֵם לָבֶטַח מְהֵרָה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, מִמָּוֶת לְחַיִּים. וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: “רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר”. וְיָדַיִם פְּגוּמִים הַמְּלֻכְלָכִים בְּכַמָּה מִינֵי לִכְלוּכִים וּפְגָמִים רַבִּים מְאֹד, תְּרַחֵם עֲלֵיהֶם לְנַקּוֹתָם וּלְטַהֲרָם, וְתוֹצִיאֵם מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה. וְתִמְחֹל וְתִסְלַח לִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עַל כָּל מִינֵי פְּגָמִים שֶׁפָּגַמְתִּי בְּיָדַי וּבְרַגְלַי, וּתְזַכֶּה אוֹתִי מֵעַתָּה שֶׁיִּהְיוּ יָדַי וְרַגְלַי קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים מִכָּל מִינֵי פְּגָמִים שֶׁבָּעוֹלָם. וְתִהְיֶה בְּעֶזְרִי שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲשׂוֹת מִצְווֹת רַבּוֹת בְּיָדַי וּבְרַגְלַי בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְהָרִים אֶת יָדַי וְאֶת רַגְלַי לְשָׁרְשָׁם שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה, וְתִתְגַּלֶּה הֶאָרָתָם הַגְּדוֹלָה, וְאֶזְכֶּה לְהַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין דִּקְדֻשָּׁה:

(ליקוטי תפילות, תפילה י’)

לצאת בחיפזון / פרשת בא

מה שאני אוהב אצל רבי נתן זה שהתורה שלו מדברת אליי ועליי. הוא מלמד אותי לקרוא את הפרשה ולחפש את עצמי שם. כך צריך לקרוא על יציאת מצרים: “בְּחִינָת פֶּסַח וְיְצִיאַת מִצְרַיִם יֶשְׁנָהּ בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן“.
כִּי כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּל זְמַן שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע בְּתַאֲווֹת וְהֶבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה זֶה בְּחִינַת גָּלוּת מִצְרַיִם. וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהֵם מְשֻׁקָּעִים מְאֹד בְּטֻמְאַת מִצְרַיִם, בְּגִלּוּלֵי הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת, ר”ל, וּמֵחֲמַת שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע בְּתוֹעֲבוֹתָיו מְאֹד מְאֹד, עַ”כ אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם בְּשׁוּם תּוֹכָחָה וּמוּסָר, כִּי כְּבָר נִתְקַשֵּׁר בִּשְׁטוּתִים וַחֲטָאִים שֶׁלּוֹ כ”כ עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם בְּשׁוּם פָּנִים.

כל אחד מאיתנו מעורבב בסרטים שלו, בהתמכרויות שלו, במחשבות הקשות שלו על עצמו, על החיים שלו. את המילים “חטאים ועוונות” אני מפרש גם כרגעים בהם אנחנו בטוחים שאי-אפשר אחרת, שלנצח יהיה לי קשה לקום בבוקר, ושאני לעולם לא אצליח להתפלל כמו שהייתי רוצה וכו’.

אֲבָל ה’ יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וְעַ”כ הוּא יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו שׁוֹלֵחַ לוֹ לִפְעָמִים הִתְנוֹצְצוּת גָּדוֹל וְהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל בְּלִבּוֹ שֶׁיָּשׁוּב לַה’ יִתְבָּרַךְ.
ואז פתאום באה לנו מחשבה של התעוררות – “דיי! אני רוצה לחיות אחרת! אני יותר גדול מכל המגבלות האלה!”. איזו ענווה זו להגיד על המחשבות האלה שהשם יתברך הוא זה ששותל לנו אותם. הוא רוצה לעורר אותנו, להוציא אותנו ממצרים.

וְצָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיָּחוּס עַל נַפְשׁוֹ, וְתֵכֶף כְּשֶׁבָּא עָלָיו הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה, תֵּכֶף וּמִיָּד יְמַהֵר לְהִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ וְאַל יִסְתַּכֵּל לַאֲחוֹרָיו כְּלָל, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע בִּשְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים וְתַאֲווֹת כ”כ, עַ”כ תֵּכֶף כְּשֶׁמַּתְחִיל לַחֲשֹׁב אֵיךְ וּמָה וּבְאֵיזֶה אֹפֶן יִבְרַח מִתַּאֲוָתוֹ וּבְאֵיזֶה דֶּרֶךְ יִזְכֶּה לִתְשׁוּבָה וְכוּ’, בְּוַדַּאי יַחֲזֹר וְיָשׁוּב לְאִוַּלְתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, מֵחֲמַת שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע וּמְבֻלְבָּל מְאֹד מְאֹד.

לפעמים צריך לצאת בחיפזון. מרוב שאנחנו מורגלים במצרים, רק השהייה הקטנה הזו והמחשבות של כמה ואיך לצאת, זה בסוף מה שישאיר אותנו שם. לפעמים פשוט צריך לקום ולצאת כשיש עת רצון לזה.

ע”כ בִּתְחִלַּת הִתְעוֹרְרוּת הַתְּשׁוּבָה צָרִיךְ לִבְרֹחַ מִיָּד שֶׁמִּתְעוֹרֵר וְאַל יַבִּיט לַאֲחוֹרָיו כְּלָל יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה יָחוּס עַל נַפְשׁוֹ וְיִבְרַח בְּחִפָּזוֹן מִמַּה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לִבְרֹחַ. וְזֶה בְּחִינַת פֶּסַח שֶׁאָז הָיָה יְצִיאַת מִצְרַיִם.
(ליקוטי הלכות, גילוח ג’, אות יב’)

ריקודים מתוקים 2

רבינו לא ניסה רק לספר דרשות יפות. הוא ניסה לעורר אותנו לשוב לעצמנו. בשביל לעשות את זה התורה הזו שהיא אור מאיר צריכה להופיע בכמה וכמה אופנים ורבדים, ולא רק בלימוד “שכלי” פרופר (אכמ”ל). אצל רבינו לכל תורה ותורה היו שמורים בסוד גם ניגון משלה וריקוד משלה. תראו את האמירה המופלאה הזו: “אִלּוּ הָיוּ שׁוֹמְעִין רַק תּוֹרָה אַחַת שֶׁאֲנִי אוֹמֵר עִם הַנִּגּוּן וְהָרִקּוּד שֶׁלָּהּ, הָיוּ כֻּלָּם בְּטֵלִים בְּבִּיטּוּל גָּמוּרֹ אֲפִילּוּ חַיּוֹת וַעֲשָׂבִים וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם הַכּל הָיוּ מִתְבַּטְּלִין בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ מִגּדֶל עצֶם הַתַּעֲנוּג הַמֻּפְלָא וְהַמֻּפְלָג מְאד מְאד.”

וכך הוא מסביר: ” מִי שֶׁיָּכוֹל לְרַקֵּד שֶׁיִּהְיֶה הָרִקּוּד מְכֻוָּן מַמָּשׁ כְּפִי תְּנוּעַת הַנִּגּוּן. כִּי יֵשׁ תְּנוּעוֹת בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר שֶׁשַּׁיָּךְ לִתְנוּעוֹת הַנִּגּוּן שֶׁאֵצֶל זאת הַתְּנוּעָה צְרִיכִין לְנַעְנֵעַ בְּראשׁוֹ אוֹ לִכְפּל עַצְמוֹ וְכַיּוֹצֵא בִּשְׁאָר אֵיבָרִים וּבָרַגְלַיִם שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת תְּנוּעָה בְּגוּפוֹ וּבְרַגְלָיו כְּפִי תְּנוּעוֹת הַנִּגּוּן מְכֻוָּן מַמָּשׁ.”
לכל חלק בניגון מותאמת תנועה אחרת מאיבר אחר, ומי שיודע את הסוד הזה יודע להתאים אותם.

ויש עוד קומה על זה: ” וּבִפְרָט מִי שֶׁמְּנַגֵּן נִגּוּן עִם דִּבּוּרִים, וְשִׁיר שֶׁמְּסַדֵּר שִׁיר וְדִבּוּרִים עִם תְּנוּעַת הַנִּגּוּן שֶׁהַשִּׁיר וְהַדִּבּוּרִים שַׁיָּכִים בְּכִוּוּן גָּדוֹל לְהַנִּגּוּן שֶׁמִּשְׁקַל הַשִּׁיר מְכֻוָּן מַמָּשׁ כְּפִי נְעִימוּת הַנִּגּוּן וְגַם הָרִקּוּד מְכֻוָּן מַמָּשׁ כְּפִי נְעִימוּת הַנִּגּוּן וּמִשְׁקַל הַשִּׁיר כִּי כֻּלּוֹ אֶחָד

זוכרים את הביטוי הזה? אצל רבינו הכל אחד. זה הכל רבדים של אותו עניין ועלינו ללמוד את הרבדים השונים כדי לחשוף את האחדות של כל הדברים גם יחד.
ואם אם יום אחד נזכה לראות תופעה כזו: “כְּשֶׁזּוֹכִין לִשְׁמעַ נִגּוּן כָּזֶה עִם שִׁיר וְדִבּוּרִים וְרִקּוּד כָּזֶה והַשִּׁיר וְהַנִּגּוּן וְהָרִקּוּד כֻּלּוֹ אֶחָד מַמָּשׁ אֲזַי מִתְבַּטְּלִים מַמָּשׁ בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ מִגּדֶל עצֶם הַתַּעֲנוּג הַמֻּפְלָא. וְזֶהוּ הַתַּעֲנוּג הַגָּדוֹל מִכָּל הַתַּעֲנוּגִים וְאֵין תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה וּמִי שֶׁלּא טָעַם זאת אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מִתַּעֲנוּג.
(חיי מוהר”ן שמ’)

מסקרן לא ?
שנזכה לרקוד באמת!

ריקודים מתוקים

קשה לכם? תתחילו לרקוד!
כך נפתחת תורה י’ בליקוטי מוהר”ן: “כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, דִּינִים עַל יִשְׂרָאֵל, עַל־יְדֵי רִקּוּדִים וְהַמְחָאַת כַּף אֶל כַּף נַעֲשֶׂה הַמְתָּקַת הַדִּינִין”.
מציאות של דין היא כמו המציאות שאנחנו נמצאים בה עכשיו למשל – מגיפה, וסגר, ומשברים פוליטיים וכלכלים וכו’. זה ממש מצב של דין.

רבינו לא רק דיבר על הדברים, אלא גם מימש אותם בפועל. שימו לב לעדות המופלאה הזו מתוך ספר חיי מוהר”ן קטז, בו רבי נתן מתאר את ריקודיו המופלאים של רבי נחמן בשנה שבה נגזרו גזירות קשות על העם היהודי מטעם השלטון הרוסי:
וְאַחַר שֶׁגָּמַר אֲמִירַת הַתּוֹרָה הָיָה מְרַקֵּד הַרְבֵּה מְאֹד עִם בִּתּוֹ הַכַּלָּה וְכוּ’. וּמִי שֶׁלֹּא רָאָה רִקּוּדִין שֶׁלּוֹ לֹא רָאָה טוֹב מִיָּמָיו, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבָּרוּךְ הַשֵּׁם זָכִינוּ לִרְאוֹת כַּמָּה צַדִּיקִים שֶׁהָיוּ מְרַקְּדִים לִפְנֵי הַכַּלָּה, אֲבָל רִקּוּדִין שֶׁלּוֹ לֹא נִרְאָה כָּזֹאת.
וְכָל מִי שֶׁעָמַד שָׁם בְּוַדַּאי הָיָה לוֹ הִרְהוּר תְּשׁוּבָה אֲמִתִּי עַל כָּל פְּשָׁעָיו. וְגֹדֶל הַהִתְעוֹרְרוּת וְהַהִתְלַהֲבוּת שֶׁל כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁעָמְדוּ שָׁם בִּשְׁעַת רִקּוּדִין אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר וּלְצַיֵּר זֹאת בִּכְתָב בְּשׁוּם אֹפֶן. וּכְבָר גִּלָּה כַּמָּה תּוֹרוֹת גְּבוֹהוֹת מְאֹד עַל עִנְיַן רִקּוּדִין וְהַמְחָאַת כַּף. וְגַם בְּהַתּוֹרָה לַשֶּׁמֶשׁ הַנַּ”ל מְבֹאָר מֵעִנְיַן רִקּוּדִין, אֲבָל לֹא הָיָה שָׁכִיחַ שֶׁיַּעֲשֶׂה רִקּוּדִין כִּי־אִם בְּעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד, אַךְ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה הַנַּ”ל הָיָה מְרַקֵּד כַּמָּה פְּעָמִים. הַיְנוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה, וְאַחַר־כָּךְ בְּשַׁבַּת חֲנֻכָּה אַחַר אֲמִירַת הַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב בְּלִקּוּטֵי א’ סִימָן ח, וְאַחַר־כָּךְ בְּפוּרִים בְּמֶעדְוֶועדִיוְוקֶע, וְאַחַר־כָּךְ עַל הַחֲתֻנָּה הַנַּ”ל.
וְאָמַר בְּעַצְמוֹ בְּזֹאת הַשָּׁנָה רָקַדְתִּי הַרְבֵּה וְזֶה הָיָה מֵחֲמַת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַשָּׁנָה נִשְׁמְעוּ הַגְּזֵרוֹת שֶׁקּוֹרִין פּוּנְקְטִין, שֶׁהָיוּ רוֹצִים אָז לִגְזֹר עַל יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם, וּמֵחֲמַת זֶה רָקַד כַּמָּה פְּעָמִים כִּי עַל־יְדֵי רִקּוּדִין מַמְתִּיקִין הַדִּינִים וּמְבַטְּלִין הַגְּזֵרוֹת כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים סִימָן י’ בְּלִקּוּטֵי א’ הַמַּתְחֶלֶת עַל־יְדֵי רִקּוּדִין וְהַמְחָאַת כַּף מַמְתִּיקִין הַדִּינִים.
(חיי מוהר”ן קטז’)

יוצאים ממצרים ע”י נקודה טובה אחת / פרשת בא

יש זמנים בהם החושך מצרים סוגר עלינו כל כך, שאנחנו בתחתית הטומאה והלכלוך. בדיוק כמו בני ישראל במצרים “שֶׁיִּשְֹרָאֵל הָיוּ מְלֻכְלָכִים, כִּי הָיוּ בִּבְחִינַת מ”ט (49) שַׁעֲרֵי טֻמְאָה” איך יוצאים מעומק החושך הזה? התשובה טמונה במצוות קידוש החודש שבה נצטוו בני ישראל בפרשה שלנו.

מה הקשר?
רבי נתן מסביר דבר מדהים: “כְּשֶׁיִּשְֹרָאֵל הֵם ח”ו, בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה, זֶה בְּחִינַת פְּגַם הַלְּבָנָה, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים כָּל הַפְּגָמִים וְהַחֲטָאִים”.
בני ישראל משולים לירח, וכשהם בגלות, הם במצב חשוך, פגומים וחסרים את האור של השם. זה נכון ברמה הלאומית, ונכון ברמה הפרטית של כל אחד מאיתנו. ולכן ההיפך של זה הוא: “כְּשֶׁאִישׁ יִשְֹרָאֵל מִתְעוֹרֵר וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ נְקֻדָּה טוֹבָה וע”י זֶה חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, זֶה בְּחִינוֹת מִלּוּי הַלְּבָנָה מִפְּגִימָתָהּ, בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ” כשהלבנה מתמלאת, אנחנו חוזרים להאיר, חוזרים להארה שלנו, וזה בדיוק מה שקורה בתחילת כל חודש, שזהו קידוש החודש.

מהו קידוש החודש?
כשהכל חשוך, ואין ירח, בני ישראל יוצאים לחפש נקודה של אור קטן בשמים, וברגע שהם מוצאים הם הולכים לבית דין ומעידים על מה שהם ראו. אם העדות מתקבלת בית הדין מכריז על קידוש החודש. והפלא ופלא – ע”י מציאת נקודת אור קטנה בתוך החושך, כל החודש מתמלא ומתקדש.
ולכן בני ישראל נצטוו על כך דווקא עכשיו, כי כשממש חשוך, הדרך היחידה להיגאל היא למצוא נקודה אחת קטנה בתכלית המיעוט:

“הַ’ יִתְבָּרַךְ רִחַם עֲלֵיהֶם וּמָצָא בָּהֶם נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִלּוּ בְּתֹקֶף טֻמְאַת מִצְרָיִם שֶׁהִתְגַּבְּרָה עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חז”ל “בִּשְׁבִיל ד’ דְּבָרִים לְבַד נִגְאֲלוּ”, זֶה בְּחִינַת נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמָּצָא בָּהֶם הַ’ יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ בְּמִצְרַיִם וְע”י זֶה נִגְאֲלוּ.
וְזֶהוּ, “וָאוֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי בְּדָמַיִךְ חֲיִי”, אֲפִלּוּ בְּתֹקֶף הַדָּמִים וְהַלִּכְלוּכִים אעפ”כ – “חֲיִי”, כִּי גַּם שָׁם יְכוֹלִין לִמְצֹא נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁע”י זֶה נִגְאֲלוּ. וְע”כ מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְֹרָאֵל הָיָה פָּרָשַׁת הַחֹדֶשׁ, כִּי זֶה בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ ע”י נְקֻדָּה לְבַד.
(ליקוטי הלכות, השכמת הבוקר א’, יב’).

בניית השמחה והזכרון

ה’ רוצה בטובתי וכל האירועים שקורים לי באים לטובתי וכדי לעורר אותי להיזכר בזה. זו הנחת יסוד אמונית שכולנו שוכחים כל הזמן. בתורה נד’ בליקוטי מוהר”ן רבי נחמן מדבר על שמירת הזכרון הזה, שלא לשכוח את חוויית החיים הזו. אבל בגלל אנושיותנו אנחנו נופלים ושוכחים את זה כל הזמן. אלו הזמנים שבהם משתלט עלינו כוח המדמה, שהוא סוג של פייק ניוז פנימי שאומר לי “החיים שלך דפוקים, השם לא אוהב אותך, ואף אחד לא אוהב אותך, תהיה עצוב”. וכל העבודה שלנו בחיים הקצרצרים האלו היא לחזור ולהזכיר לעצמנו שכוח המדמה הוא כוח שאנחנו יכולים לבחור איך להשתמש בו בלי שהוא ישתלט עלינו, ולהזכיר לעצמנו שאכן השם רוצה בטובתינו.

“שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ הַדַּעַת, ע”י זה נוֹפֵל מֵאַהֲבַת הַ’ יִתְבָּרַךְ, לָאַהֲבוֹת הַבַּהֲמִיּוֹת, וְאָז מִתְגַּבֵּר עָלָיו כֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, וְעַל־יְדֵי הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה, נִפְגָּם הַזִּכָּרוֹן וְנוֹפֵל לְשִׁכְחָה”

הפייק ניוז הזה, הוא הדעת האמיתית שלנו שהסתלקה לה, פתאום במקום אהבת השם, אהבת החיים, אהבת עצמי, אני נופל לאהבות בהמיות – אהבת הנטפליקס, אהבת הגלידה ואהבת העצבות. ואז אני נופל לשכחה. שכחתי את האמת. מה האמת? שאני אהוב, שאני טוב, שהשם איתי.

“וְזֶה שֶׁמְּנַגֵּן בַּיָּד עַל הַכְּלִי, הוּא מְקַבֵּץ וּמְלַקֵּט בַּיָּד אֶת הָרוּחַ טוֹבָה, מִתּוֹךְ עַצְבוּת רוּחַ. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹדֵעַ נַגֵּן, שֶׁיֵּדַע לְקַבֵּץ וְלִלְקֹט וְלִמְצֹא חֶלְקֵי הָרוּחַ אַחַת לְאֶחָת, כְּדֵי לִבְנוֹת הַנִּגּוּן, הַיְנוּ הַשִּׂמְחָה…”
השמחה היא דבר שנבנה אחת לאחת, וצריך לברר מתוך עצבות הרוח, את החלקים הטובים, וקומה אחרי קומה לבנות את השמחה על ידי הניגון.

“וְזֶה בְּחִינַת: (תהלים עז): “אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׁ רוּחִי”… בְּחִינַת הַנִּגּוּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּרוּר הַטּוֹב מִן הָרָע. כִּי שְׁמִירַת הַזִּכָּרוֹן הוּא עַ”י נִגּוּן בַּיָּד, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׂמְחָה”

רבינו אומר שאם אנחנו רוצים לא לשכוח, ולא לתת לכוח המדמה להשתלט עלינו, אנחנו צריכים ללמוד את מלאכת הניגון שהיא מלאכת בניית השמחה. ככה לא נופלים לשכחה. או שגם אם נופלים אליה, תמיד אפשר להיזכר מחדש.

והנה לחן יפהפה של זמרת מוכשרת – נעמי חשמונאי (שהיא גם חברה טובה) לפסוקים הנפלאים הללו.

להפוך תורות לתפילות – להתפלל על התפילה

מי מאיתנו יודע להתפלל באמת? כמה לא פשוט זה להוציא מילות תפילה אמיתיות מעומק הלב. להאמין למילים שאני מדבר, להאמין שהתפילה מועילה, להאמין שמקשיבים לי באמת.

אומנות התפילה היא מלאכה נרכשת וניתנת ללמידה. רבי נתן הקדוש בדרכו של רבינו מלמד אותנו איך להתפלל. לפעמים צריך גם להתפלל על התפילות שלי. שוב ממליץ לכם להגיד ולדבר בפה את התפילות.
הנה תפילה נ’ מליקוטי תפילות שנתקלתי בה השבוע ושמרתי אותה להיום.
שבת שלום🔥

וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה’ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. שֶׁתִּהְיֶה בְעֶזְרִי תָמִיד, וְתַעַזְרֵנִי לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתִי לְפָנֶיךָ בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה וַעֲצוּמָה, בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְאֶזְכֶּה לְכַוֵּן הֵיטֵב בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה הַקְּדוֹשָׁה, וְלֹא יֵצֵא שׁוּם דִּבּוּר מִפִּי בִּתְפִלָּתִי שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה. וְאַשְׁמִיעַ לְאָזְנַי הֵיטֵב הֵיטֵב מַה שֶּׁאֲנִי מוֹצִיא מִפִּי בִּתְפִלָּתִי וּתְחִנָּתִי וּבַקָּשָׁתִי, וּבְכָל מִינֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְהוֹדָאוֹת, שֶׁאֶזְכֶּה לְסַדֵּר לְפָנֶיךָ בְּכָל יוֹם תָּמִיד. וּתְזַכֵּנִי לְמַיִין מְתִיקִין (מים מתוקים) עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ מְתִיקַת וַעֲרֵבוּת וּנְעִימוּת דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה הַקְּדוֹשָׁה. וְאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ מְתִיקוּת כָּל דִּבּוּר וְדִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה בְּתוֹךְ כָּלעַצְמוֹתַיי. וִידֻשְּׁנוּ כָּל עַצְמוֹתַי עַל יְדֵי דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה הַקְּדוֹשִׁים. וְאֶזְכֶּה לְקַיֵּם בֶּאֱמֶת מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: “כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה’ מִי כָמוֹךָ, מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ”. וְתַעֲלֶה תְּפִלָּתִי לְפָנֶיךָ לְרַחֲמִים וּלְרָצוֹן לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ.