להתפלל על עצמי שאדע להתפלל

בוקר אור נשמות קדושות🔥

כולנו רוצים להיות טובים יותר. להשתפר, לעבוד על המידות שלנו. אנחנו רוצים לעשות את זה דרך התקרבות להשם יתברך, מתוך הבנה שהטוב שנטוע בנו, בסוף בסוף, הוא ממנו.

הרבה אנחנו טועים ונופלים ונאבקים, ויש הרבה מה לדבר בזה. אבל אומר רבי נתן בהקדמה לליקוטי תפילותהדרך העיקרית לעשות את זה היא על ידי תפילות:

“עַל כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל נַפְשׁוֹ וּלְהִסְתַּכֵּל עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, וְזֶה יָדוּעַ וּבָרוּר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דְּהַיְנוּ לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת וְלִזְכּוֹת לְכָל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת, וְלֵילֵךְ בִּדְרָכָיו יִתְבָּרַךְ, זֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וְשַׁוְעָה וּזְעָקָה וּצְעָקָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה, וְכָל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים אֲמִתִּיִּם לֹא זָכוּ לְמַדְרֵגָתָם, כִּי אִם עַל יְדֵי זֶה, עַל יְדֵי תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים, אֲבָל גַּם זֶה בְּעַצְמוֹ קָשֶׁה וְכָבֵד לָאָדָם, דְּהַיְנוּ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, כִּי עַל פִּי רֹב אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנוֹ לְדַבֵּר וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ, אֲבָל עַל פִּי הַדֶּרֶךְ הַנִּזְכָּר לְעֵיל לַעֲשׂוֹת מֵהַתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, עַל יְדֵי זֶה בְּקַל יוּכַל לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתוֹ כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

אז בואו נעבור למעשה באמת. הנה קטע תפילה שמטרתו להתגעגע, ולהתפלל שהגעגוע יבוא לידי ביטוי, בתפילה, בדיבור בזעקה (מומלץ להגיד את התפילה בפה):

אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל, אָבִי אָבִי אֲדוֹנִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי, צוּר לְבָבִי וּקְדוֹשִׁי, אַתָּה יוֹדֵעַ עֹצֶם רִחוּקֵינוּ מִמְּךָ עַכְשָׁו אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְכַנּוֹת הַהַרְחָקָה בְּשׁוּם לָשׁוֹן שֶׁבָּעוֹלָם. וְאֵין לָנוּ שׁוּם סְמִיכָה כִּי אִם לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ אֵלֶיךָ וּלְצַפּוֹת לִישׁוּעָתְךָ וּלְקַוּוֹת לְרַחֲמֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גִּלִּיתָ לָנוּ עַל יְדֵי צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁהַכִּסּוּפִין וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת דִּקְדֻשָּׁה הֵם בְּעַצְמָם טוֹבִים מְאֹד. עַל כֵּן בָּאתִי לְבַקֵּשׁ מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. הֶחָפֵץ בְּתִקּוּנִי וְהַמִּשְׁתַּדֵּל בְּהַצָּלָתִי, שֶׁתְּזַכֵּנִי בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתַרְגִּילֵנִי לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ אֵלֶיךָ תָמִיד, בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם. וְתַצִּילֵנִי בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְתִשְׁמְרֵנִי וּתְמַלֵּט נַפְשִׁי מִכָּל מִינֵי כִסּוּפִין רָעִים וּמִכָּל מִינֵי הִשְׁתּוֹקְקוּת וְגַעְגּוּעִים רָעִים, וּמִכָּל מִינֵי תַאֲוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים. וְלֹא יַעֲלֶה עַל לִבִּי שׁוּם כִּסּוּפִין וְהִשְׁתּוֹקְקוּת רָעִים כְּלָל מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

וְתַעַזְרֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שֶׁאֶזְכֶּה לְדַבֵּר וּלְהוֹצִיא בְּפִי אֶת הַכִּסּוּפִין וְהַגַּעְגּוּעִים טוֹבִים שֶׁלִּי. וְתַעַזְרֵנִי תָמִיד לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ. וְאֶזְכֶּה לְהַרְבּוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת וּבְשִׂיחָה בֵינִי לְבֵין קוֹנִי תָמִיד. וְאֶזְכֶּה לִשְׁפֹּךְ כָּל שִׁיחִי לְפָנֶיךָ תָּמִיד. וְכָל אֲשֶׁר עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה לְפָנֶיךָ מָלֵא רַחֲמִים, בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת, בְּכִסּוּפִין גְּדוֹלִים וְהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ אֵלֶיךָ, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲשׂוֹת נְפָשׁוֹת רַבּוֹת דִּקְדֻשָּׁה עַל יְדֵי הַכִּסּוּפִין הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלִּי שֶׁאֶזְכֶּה לְהוֹצִיאָם וּלְפָרְטָם בְּפִי בְּפֵרוּשׁ בְּכָל יוֹם וָיוֹם חֹק וְלֹא יַעֲבֹר. וְאֶזְכֶּה לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי זֶה נְקֻדּוֹת קְדוֹשׁוֹת לְאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה וּלְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב. וְיִהְיוּ נַעֲשִׂים אֶצְלִי כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה סַם חַיִּים. וְאֶזְכֶּה לְהִתְדַבֵּק בְּךָ וּבַעֲבוֹדָתְךָ תָמִיד לְעוֹלָם וָעֶד. וְתִשְׁמְרֵנִי וְתַצִּילֵנִי תָמִיד, שֶׁלֹּא יִתְגַּלְגֵּל וְלֹא יִתְדַּבֵּק בִּי וּבְזַרְעִי שׁוּם נֶפֶשׁ רָעָה חַס וְשָׁלוֹם הַיּוֹצֵאת וְנַעֲשֵׂית מִכִּסּוּפִין רָעִים חַס וְשָׁלוֹם. וְתַעַזְרֵנִי שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנִּי תָמִיד נְפָשׁוֹת קְדוֹשׁוֹת וְטוֹבוֹת הַרְבֵּה, עַל יְדֵי כִּסּוּפִין הַטּוֹבִים שֶׁלָּנוּ. שֶׁנּוֹצִיאֵם בְּפִינוּ. וְיִתְגַּבְּרוּ אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת, וִיעוֹרְרוּ כָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ כֻלָּם אֵלֶיךָ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת:
(ליקוטי תפילות, תפילה א’)

שבת שלום🔥❤️

להתחיל מחדש אלף פעמים ביום

בוקר טוב נשמות קדושות🔥🔥

כשלומדים ללכת נופלים.
כשרוצים לגדול, גם נופלים.

אחד הביטויים החוזרים בתורת רבינו היא להתחיל מחדש.

אדם שלא יודע להרגיל את עצמו להתחיל מחדש, כנראה לא יאפשר לעצמו לגדול הרבה. לכולנו יש את המקומות שאנחנו אומרים לעצמנו – ‘אין, בזה אני לא טוב, ניסיתי פעם פעמיים, לא עבד המשכתי הלאה’.

להתחיל מחדש זו מיומנות!
רבינו הוא אחד מהאדמו”רים היחידים שדאג שיידעו שכל המדריגות שהוא הגיע אליהן, היו על ידי עמל, ולא באיזה הוקוס פוקוס של צדיקים. הוא עבד על זה והתייגע על זה. רק ככה מתקנים.

שימו לב לדיבור הזה ולעדות הזו על רבינו, על הנפילות שלו, וההתחלות שלו מחדש.
אל תהססו להתחיל מחדש:

וְאָמַר שֶׁהָיָה מַתְחִיל כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם אֶחָד
הַיְנוּ שֶׁהָיָה מַתְחִיל לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר, שֶׁמֵּעַתָּה יַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְאַחַר כָּךְ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם עַצְמוֹ נָפַל מִזֶּה וְנָפַל לְתַאֲוַות אֲכִילָה וְכַיּוֹצֵא
וְחָזַר וְהִתְחִיל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם פַּעַם אַחֵר
שֶׁמֵּאוֹתוֹ הַשָּׁעָה יִהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר וְכוּ’
וְנָפַל וְחָזַר וְהִתְחִיל מֵחָדָשׁ, וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם אֶחָד
וּכְבָר שָׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהָיָה לוֹ כַּמָּה הַתְחָלוֹת
שֶׁבְּכָל פַּעַם הִתְחִיל מֵחָדָשׁ לַעֲבד אֶת ה’….

אֲפִילּוּ אִם תִּהְיֶה הַיְּרִידָה חַס וְשָׁלוֹם, אֵיךְ שֶׁתִּהְיֶה
אַף עַל פִּי כֵן יִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ בְּדַעְתּוֹ לִמְשׁךְ וּלְהִשְׁתּוֹקֵק. וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְלִצְעק וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן אֵלָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וְלַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדַת ה’ בְּשִׂמְחָה אֲפִילּוּ אִם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה…וַאֲפִילּוּ אִם נִרְאֶה לוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ גֵּיהִנּוֹם גַּם כֵּן חַס וְשָׁלוֹם – יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה!
וַאֲפִילּוּ בְּיוֹם אֶחָד צָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ כַּמָּה פְּעָמִים וּלְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ.
(שיחות הר”ן מח’)

התודה של חנוכה – דפיקות הלב

בוקר אור נשמות קדושות🔥

אתמול התיישבתי לקרוא תורה ב’ בליקוטי מוהרן תניינא (חלק שני). המשפטים הראשונים מדברים על התודה של חנוכה. חנוכה הוא חג שכולו הודיה (אומרים הלל שלם במשך שמונה ימים. דבר חריג לחגים). לאחר מכן רבינו מפליג כדרכו ומקביל את התודה להלכה. שימו לב לתיאור היפהפה הזה:
וּבִשְׁבִיל זֶה מְכֻנָּה הַתּוֹדָה בְּשֵׁם הֲלָכָה.

פה רבינו מצהיר הצהרה, ועכשיו הוא יסביר מה הקשר בין תודה להלכה.
כִּי תּוֹדָה מְבִיאִין כְּשֶׁיוֹצְאִין מִצָּרָה, כִּי כְּשֶׁנוֹפְלִין לְאֵיזֶהוּ צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי עִקָּר הַצָּרָה בַּלֵּב, כִּי הַלֵּב יוֹדֵעַ וּמַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי י”ד): “לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ” כִּי “הַלֵּב מֵבִין” (בְּרָכוֹת ס”א), וְעַל כֵּן הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר.

עד כאן תיאור די פשוט עם סימוכין מהתורה ומחז”ל. (רבינו מעגן את מהלכיו בפסוקים, אמרות חזל, ודברי קבלה. תמיד נשענים על המסורת).

וַאֲזַי, בִּשְׁעַת הַצָּרָה, מִתְכַּנְּסִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים־אֶל הַלֵּב, כְּמוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ צָרָה בְּאֵיזֶהוּ מָקוֹם, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי מִתְכַּנְּסִים כֻּלָּם אֶל הֶחָכָם שֶׁיֵּשׁ שָׁם, לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ עֵצָה.
כְּמוֹ־כֵן נִתְקַבְּצִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים־אֶל הַלֵּב, לְבַקֵּשׁ עֵצָה וְתַחְבּוּלָה כְּנֶגֶד הַצָּרָה. וַאֲזַי הֵם שׁוֹטְפִים עַל הַלֵּב, וְאָז הַלֵּב בְּצָרָה וּבְדֹחַק גָּדוֹל.

דימוי יפהפה של רבינו. הלב הוא החכם שנותן עיצה בעת צרה. על כן, כולם באים אל החכם בעת צרה, בדיוק כמו שהדמים מתקבצים אל הלב כדי להינצל מהצרה.
כִּי לֹא דַי שֶׁהַלֵּב דּוֹאֵג בְּעַצְמוֹ, כִּי הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם, אַף גַּם הַדָּמִים שׁוֹטְפִין עָלָיו וּמְצֵרִין לוֹ מְאֹד.

הצרה שבלב היא כפולה, כי הוא גם מרגיש את הצרה בעצמו, שהוא הרי הלב. אלא גם שכולם באים ומתקצבים עליו ומגבירים את הצרה עוד יותר.
וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, צָרָה לָאָדָם, הַלֵּב דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי הוּא מְבַקֵּשׁ לְנַעֲנֵעַ מֵעַצְמוֹ וּלְהַשְׁלִיכָם מֵעָלָיו, וְעַל כֵּן הוּא דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁעַת הַצָּרָה, חַס וְשָׁלוֹם
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה, אֲזַי חוֹזְרִין תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים לֵילֵךְ כַּסֵּדֶר בְּתוֹךְ שְׁבִילֵי הַגּוּף.
תהלוכות הדמים – זה התיאור של החזרת הדמים לסדרם, הם חוזרים ללכת בתוך הגוף כבראשונה.

וְעַל כֵּן הַתּוֹדָה, שֶׁהִיא בָּאָה כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה, הִיא מְכֻנָּה בְּשֵׁם הֲלָכָה, עַל שֵׁם תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים, שֶׁהוֹלְכִין כַּסֵּדֶר כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה כַּנַּ”ל.

איזו התבוננות מרגשת ורגישה על הלב, ועל תהפוכותיו. הצרה, והיציאה ממנה, התודה שמתעוררת כשנגמרת הצרה, ומחדשת את הילוך הדמים שבלב.

שנזכה להודות תמיד, ולשים ❤️

תפילה על המנהיגים

תפילה יפה עד מאד שנתקלתי בה היום.
שנזכה לתפילה מעומק הלב.
שנזכה למנהיגים אמיתיים.
אל תתביישו להתפלל ולבקש על עצמכם.
🔥❤️

כִּי לְפִי עֹצֶם יְרִידָתֵנוּ וְהִתְרַחֲקוּתֵנוּ מִמְּךָ מְאֹד, וּכְפִי פְּחִיתוּת נַפְשֵׁנוּ, שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים בְּעַצְמֵנוּ, אָנוּ צְרִיכִים עַכְשָׁו מַנְהִיג אֲמִתִּי שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל בְּמַעֲלָה מֻפְלֶגֶת וַעֲצוּמָה מְאֹד מְאֹד. כִּי כָל מַה שֶּׁהַחוֹלֶה נֶחְלַשׁ בְּיוֹתֵר הוּא צָרִיךְ רוֹפֵא גָדוֹל בְּיוֹתֵר.

וְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ בְמַדְרֵגָה פְּחוּתָה מְאֹד בְּמ”ט [אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה] שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, לֹא הָיָה מִי שֶׁיּוּכַל לַעֲזֹר לָהֶם כִּי אִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וְעַכְשָׁו שֶׁנָּפַלְנוּ בְגָלוּת גָּדוֹל בְּגוּף וָנֶפֶשׁ יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִגָּלוּת מִצְרַיִם, בְּוַדַּאי אֵין מִי שֶׁיּוּכַל לַעֲזֹר אוֹתָנוּ כִּי אִם הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד, שֶׁיִּהְיֶה בִבְחִינַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וְלֹא דַּי שֶׁאֵין אָנוּ זוֹכִין לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי כָזֶה, אַף גַם בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שָׁפַכְתָּ חֲמָתְךָ עָלֵינוּ וְלָקַחְתָּ מֵאִתָּנוּ כָל מְאוֹרֵי עֵינֵינוּ, כָּל צַדִּיקֵינוּ הָאֲמִתִּיִּים הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מֻפְלֶגֶת וַעֲצוּמָה מְאֹד.

וּמַה נַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו בְּעֵת הַזֹּאת, בִּפְרָט אִישׁ כָּמוֹנִי חוֹלֶה כָמוֹנִי מְדֻכָּא וּמְעֻנֶּה בְיִּסּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף כָּמוֹנִי. נָגוּעַ וּמֻכֶּה וּמְטֹרָף וּמְבֻלְבָּל, “אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי”, מָלֵא פְּצָעִים רַבִּים וַעֲצוּמִים בְּלִי שִׁעוּר. “מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין “בִּי מְתוֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה”. מָה אוֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר וּמָה אֶצְטַדָּק. מִי יַחְמֹל עָלַי וּמִי יָקוּם בַּעֲדִי.

אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת כָּל לְבָבִי, “רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי”, רוֹאֶה בְּעֶלְבּוֹן עֲלוּבִים רְאֵה בְּעֶלְבּוֹנִי. הַחוֹמֵל עַל דַּל חֲמֹל עַל דַּלּוּתֵנוּ. “מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ, וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ”, הַצֵּל וְהוֹשִׁיעַ עָנִי וְאֶבְיוֹן כָּמוֹנִי, הוֹצִיאֵנִי מִבֵּין שִׁנֵּי הַכְּפִירִים.

ליקוטי תפילות, תפילה ל’.

בן המלך הוא בעל בחירה

בוקר טוב נשמות קדושות🔥

אנחנו הולכים כבר כמה שבועות (בימי ראשון) עם הסיפור המופלא ביותר מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו. על רגל האחת הסיפור הוא על מלכה ושפחה שילדו באותו יום, והמיילדת החליפה בין הולדות, ובן השפחה גדל בבית המלך, ובן המלך גדל בבית השפחה. הסיפור ארוך ומפותל ומתאר באריכות את מסע החזרה למלכות של בן המלך האמיתי לאחר שגורש ממדינתו ונלקחה ממנו מלכותו.
**
כך גם אנחנו נשלטים לרוב על ידי היצרים שלנו, הפחדים שלנו, הגוף שלנו.הסיפור הזה הוא בעצם הסיפור של כל אחד מאיתנו – איך אנחנו חוזרים למלכות שלנו? לרצונות ולבחירות האמיתיות שלנו. איך אנחנו חוזרים לאותנטיות שלנו?
**
המסע הזה מלא עליות וירידות, ובן השפחה לא מוותר בקלות. אבל רבי נתן בליקוטי הלכות, כתב מאמר של 30 עמודים על הסיפור הזה. ושם הוא נותן לנו כמה פתחים וכיוונים:

וּבֶאֱמֶת הָאָדָם בַּעַל בְּחִירָה וְהַכֹּל כְּפִי בְּחִירָתוֹ וּכְפִי כִּסּוּפָיו וּכְפִי אֲמִתַּת הִתְחַזְּקוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ’ וְכוּ’ כְּמוֹ כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְגַּלְגֵּל עִמּוֹ בְּרַחֲמָיו, כִּי צַדִּיק ה’ וְיָשָׁר מִשְׁפָּטָיו וְעַל-כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה תָּמִיד שֶׁיִּזְכֶּה לְהִנָּצֵל מִלַּהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת הַזֹּאת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת כַּנַּ”ל שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ ח”ו, לַעֲשֹׁק וְלִגְזֹל וּלְהַחֲלִיף ח”ו, מְעַט הַטּוֹב שֶׁל נַפְשׁוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן, שֶׁעַל זֶה הִתְפַּלֵּל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תְּהִלִּים קי”ט), “ערוב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים” שֶׁלֹּא יַעַשְׁקוּהוּ הַזֵּדִים.
(ליקוטי הלכות, הלכות ברכת השחר, ג’)

[היכלי התמורות – הוא הכוח הזה במציאות שאחראי על החילופים הללו בעולם. והוא פועל אצלנו כל הזמן, ומחליף בין בן המלך ובן השפחה שוב ושוב]

לקריאת הסיפור המלא:

כוח המשיכה מפרק מגדלים מזויפים (הרב דן האוזר)

בוקר טוב נשמות קדושות🔥

אתמול למדנו מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו. והתעוררה בנו הנקודה של כוח המושך וכוח המכריח.
אחרוג ממנהגי היום ואשלח לכם טקסט של מישהו אחר שכתב על שני הכוחות הללות טקסט מקסים בעיניי
שנזכה להתעורר🔥🔥
**
“כִּי כָּל הַדְּבָרִים הֵם עַל הָאָרֶץ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁהַכּל גָּדֵל מִן הָאָרֶץ וְכָל הַדְּבָרִים וְהַבְּרִיּוֹת הוֹלְכִים וּמֻנָּחִים עַל הָאָרֶץ וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּסְקוּ וְיִתְרַחֲקוּ מֵהָאָרֶץ אִם לא עַל יְדֵי כּחַ הַמַּכְרִיחַ הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁמַּכְרִיחַ הַדָּבָר וְנוֹטְלוֹ מִמְּקוֹמוֹ מֵהָאָרֶץ, וּמַרְחִיקוֹ מִמֶּנָּה וּכְפִי כּחַ הַמַּכְרִיחַ, כֵּן נִתְרַחֵק הַדָּבָר מֵהָאָרֶץ וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנִּפְסָק כּחַ הַמַּכְרִיחַ, חוֹזֵר הַדָּבָר לְהָאָרֶץ… כִּי הָאָרֶץ יֵשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, וּמַמְשֶׁכֶת כָּל הַדְּבָרִים לְעַצְמָהּ… כִּי עַל יְדֵי שִׁפְלוּת, שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּעָפָר עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֶצְלוֹ”.

(ליקוטי מוהר”ן, חלק א, ע)        

רבי נחמן מלמד אותנו על שני סוגי כוחות: כּחַ הַמַּכְרִיחַ וכּחַ הַמּוֹשֵׁך.

לכתחילה: “כָּל הַדְּבָרִים הֵם עַל הָאָרֶץ… וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּסְקוּ וְיִתְרַחֲקוּ מֵהָאָרֶץ אִם לא עַל יְדֵי כּחַ הַמַּכְרִיחַ”.

כוח המכריח, הוא הדוחף את הדברים להינתק מכוח המושך הטבעי שלהם להיות עצמם. כח המכריח יכול לבוא לידי ביטוי ע”י שהאדם מתנהג בחנופה, בגאווה, אי כבוד לסביבתו, כוחניות, גסות רוח ועוד. אולם כוח המכריח הוא מוגבל! כמה אפשר להכריח את הדברים? כמה אפשר להתייפייף, להתאמץ, להתחנף? כמה זה יחזיק? דקה? שתיים? שנה? שנתיים? עשור? חמישים שנה? עד הפנסיה? מה יהיה בפנסיה אחרי שהחזקת חזק כל חייך, מה יישאר מכל הכבוד, הכוח והעוצמה אחרי שייגמר הכוח? ואם עדיין יהיה לך כוח, מה יהיה אחרי כלות שגם גופך ישוב לעפר? מה יישאר??

אם הצלחת במשהו אחרי כוח או חנופה, ייתכן שתקבל אותו אך מי ערב לך שיישאר אצלך? עד מתי כוחו של כוח המכריח?

לבסוף: “כְּשֶׁנִּפְסָק כּחַ הַמַּכְרִיחַ, חוֹזֵר הַדָּבָר לְהָאָרֶץ… כִּי הָאָרֶץ יֵשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך… עַל יְדֵי שִׁפְלוּת”.

רבי נחמן מגלה לנו שיש לענווה ולשפלות כוח חזק כלפי חוץ – כוח המושך. בלי להתאמץ, בלי לרדוף – מושכים דברים הנאמרים בענווה כבחבלי קסם את שומעיהם.

הענווה משוחררת מכל החוקים, הדחפים, האינטרסים והשעבוד של החוץ, יש בה את האמת והיושר. אין היא רודפת אחר כבוד עצמה, ואין היא זקוקה לשום משוב חיצוני כדי לאשר את דבריה ומעשיה, ודי לה בעצמה ובאלוקיה. אין היא טורחת להתייפייף, להתאמץ, להכריח – מה שקיבלת בשפלות ובענווה שלך הוא!

ומכאן התחזקות גדולה: כל הנפילות כולן, כל הירידות, אינן אלא חזרה אל כוח המושך. אל אותה משיכה טבעית אל הנמוך, הפשוט, החי והפנימי. מה שלא בא מלכתחילה בענווה יבוא בדיעבד בנפילה, בקריסה של כוח המכריח. אם לא אחרי דקה, אחרי שנה, אם לא אחרי שנה אחרי שנתיים, אם לא אחרי שנתיים אחרי חמישים שנה, אחרי הפנסיה, אחרי החיים, בסוף, בסוף הכל יחזור לעפר.

צריך אם כן להתחזק בהרבה ענווה ולהתפלל לה’ שבכל נפילה “ונפשי כעפר לכל תהיה”. שיהיה לי כוח לקבל את הנפילה ולקבל ממנה התחדשות וחיבור אל אותו כוח מושך ששכחתי כנראה כשבניתי מגדלים מכוח המכריח, כשרצתי אחרי השלטון, הכבוד, ההצלחה, כשרדפתי אחרי הזנב. בסוף שבים אל אותו קול עדין של הכוח המושך.

הדיבור מנצח כל המלחמות

בוקר טוב נשמות קדושות🔥

אני רוצה לפתוח את הבוקר בהודיה לחברי הקבוצה. תודה שאתם פה, שאתם איתי במסע הלימוד הזה. תודה לכל המגיבים בפרטי על הפידבק, על השאלות וההתעניינות. אתם מחממים את הלב❤️🔥
**
זוכרים את לב האבן? זוכרים איך שוברים את לב האבן? יש לכל אחד מאיתנו פטיש, וְהַפַּטִּישׁ הוּא הַדִּבּוּר.

סיפור על הדיבור:
כשהגעתי לאומן ראש השנה בפעם הראשונה זה היה ב2014. הרגשתי שאני תקוע, שאני לא מצליח לצאת החוצה, לדבר באמת. ברגע האחרון חבר שידל אותי לבוא, הרגשתי רצון קצת לברוח, קניתי כרטיס.
לא הכרתי יותר מדי את רבינו, ולא היו הרבה ספרים שלו. לקחתי איתי ספר שיחות הר”ן.
במהלך ראש השנה עלעלתי קצת בספר, ואז נפלתי על סיפור שיכלתי לראות את עצמי בתוכו אחד לאחד (שיחות הר”ן רלב):

עוֹד שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַנַּ”ל שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים נִכְנַס אֵלָיו וְרָצָה לְדַבֵּר עִמּוֹ. וְלֹא הָיָה יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו לְדַבֵּר לְפָנָיו מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ. וּפַעַם אַחַת הָיָה עוֹמֵד וּמְשַׁמְּשׁוֹ, וְהָיָה בְּדַעְתּוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ מִיָּד אֲבָל לֹא הָיָה יָכֹל לִפְתֹּחַ פִּיו כְּלָל. וְאַחַר כָּךְ צִוָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁיּוֹשִׁיט לוֹ מִנְעָלָיו לְנָעֳלָם לִכְבוֹד שַׁבָּת. כִּי הָיָה אָז אַחַר יְצִיאָה מֵהַמֶּרְחָץ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְאָז בְּעֵת שֶׁהוֹשִׁיט לוֹ מִנְעָלָיו עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מֵעַצְמוֹ וְאָמַר לוֹ: תַּרְגִּיל עַצְמְךָ לְדַבֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאָז תּוּכַל אַחַר כָּךְ לְדַבֵּר עִמִּי גַּם כֵּן.
אַחַר־כָּךְ בְּעֵת שֶׁזָּכָה לְדַבֵּר עִמּוֹ, אָז כְּשֶׁנִּכְנַס אֵלָיו וְרָצָה גַּם כֵּן לְדַבֵּר וְהָיָה קָשֶׁה עָלָיו מְאֹד לְדַבֵּר.
עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר: גִּבּוֹר אֶחָד חָגַר מָתְנָיו לִכְבֹּשׁ חוֹמָה חֲזָקָה. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא אֶל הַשַּׁעַר, הָיָה אָרוּג עַל הַשַּׁעַר מַטְוֶה מִקּוּרֵי עַכָּבִישׁ שֶׁסָּתַם הַשַּׁעַר. וְכִי יֵשׁ שְׁטוּת מִזֶּה שֶׁיִּהְיֶה חוֹזֵר מִמִּלְחַמְתּוֹ מֵחֲמַת הַסְּתִימָה שֶׁל הַקּוּרֵי עַכָּבִישׁ?! (וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן).
וְאַחַר־כָּךְ אָמַר לוֹ: הָעִקָּר הוּא הַדִּבּוּר. שֶׁעַל יְדֵי הַדִּבּוּר יְכוֹלִין לִכְבֹּשׁ הַכֹּל וּלְנַצֵּחַ כָּל הַמִּלְחָמוֹת. וְאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁיְּכוֹלִין לְהִתְבּוֹדֵד בְּמַחֲשָׁבָה, אֲבָל הָעִקָּר הוּא הַדִּבּוּר.
(שיחות הר”ן רלב)

נראה לי שהסיפור מובן ונוגע. אם יש למישהו שאלות כמובן שאני פה.
שנזכה לדבר!
שיהיה לנו יום נפלא❤️🔥