גַּם אִם לֹא אֶגַּע
גַּם אִם לֹא אָזוּז
עוֹד אֶפְגַּע וְאֶפָּגַע

פַּעַם קִבַּלְתִּי מַכָּה בָּרֶגֶל
וּבָכִיתִי מֵרֹב כְּאֵב
אִמָּא בָּאָה לְחַבֵּק אוֹתִי
וְאָמְרָה שֶׁיְּלָדִים לֹא בּוֹכִים
מֵעָצְמַת הַמַּכָּה
אֶלָּא מֵעֹמֶק הַבּוּשָׁה וְהָעֶלְבּוֹן

עַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנִי גָּדוֹל
סַהֲרוּרִי בַּלֵּילוֹת
.אֲנִי הוֹלֵךְ לְאִבּוּד בַּבַּיִת שֶׁלִּי
קָרוֹב שֶׁנִּפְטַר
בַּיִת שֶׁנֶּחְרַב
הַזֶּרֶת נִתְקֶלֶת בַּשִּׁדָּה
וַאֲנִי בּוֹכֶה מֵעָצְמַת הַמַּכָּה

**

עריכה: עידו אנג’ל

לעטוף באצבעות חורפיות
כוס קפה רותח
נחמה לכף היד

כשבא הבוקר
אני מעז
לפקוח עיניים
לנשום ארוכות
שתי נשימות עמוקות
להתבונן בעיניים רכות
על עצמי
ולומר
אין חידוש כמוני בעולם
נשמה טהורה בי
נא לא להפריע
לה להופיע

לחבק אותך
זה כמו להקיף עולם קטן
בזרועות ארוכות
הרים וגבעות שבך
מנחמות חללים בגופי
ורוחי משקיפה בנופי
ליבך המשתרע על פני
קילומטרים של חמלה ורוך
ראשי מונח על כתפך
סלע מצמיח שורשים
בקצה צוק
והשמש בי שוקעת
באופק שלך