“בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות”.
**
יש שני סוגים של חכמות בבחינת “אחור וקדם צרתני”.
החכמה האחת היא בחינה של אחור, כלומר, חכמה אותה צריך ללמוד באמצעות למידה שיטתית, למשל כמו תואר אקדמי. צריך לעשות ‘הקדמות’ ובהדרגתיות לבנות שלב שלב עד שתופסים את אותה חכמה.
החכמה האחרת היא בחינה של קדם, בחינה של פנים. החכמה הזו מגיעה ללא הקדמות, היא נובעת מבפנים, מונעת מאינטואיציה חזקה מאד, אסוציאטיבית יותר, נובעת יותר. כמו הארה או אסימון שנופל ומאיר תמונה אחת שלימה באופן ברור ובהיר, והכל קורה בבת אחת. זו בחינה של רוח הקודש.
**
החכמה מהסוג השני, מתקשרת על פי הקבלה לצד הקדמי של האדם, הפנים. ר’ נחמן עושה צעד נוסף באסוציאטיביות הידועה שלו, וקושר את החכמה הזו לביטוי “פני המנורה” מהפסוק הפותח. השאלה הבאה תהיה – כיצד משיגים את החכמה השופעת הזו? כיצד משיגים את פני המנורה?
ובכן, למנורה שבעה קנים, וכמו שבעת הקנים של פני המנורה, גם לפנים של האדם יש שבעה קנים: פה, אף (חוטם בעל שני נחיריים), זוג אוזניים, וזוג עיניים – סה”כ שבעה. כל אחד מהם קשור למוח באופן אחר, והוא סוג של מנסרה או שלוחה של המוח, וכל מה שעובר דרך הפתח הזה בעצם מגיע אל המוח בסופו של דבר. על-כן, כל אחד מהפתחים הללו משפיע על המוח, ועל החכמה המצוייה במוח.
אחת מהתפיסות המרכזיות בעולם היהודי היא שלהיות יהודי בעל ברכה, פירושו להיות אינסטלטור טוב. כל הסיפור פה הוא לדאוג שיהיו צינורות שיורידו את השפע מלמעלה למטה. ברגע שהצינורות נקיים ומתוקנים, השפע יכול לזרום. קני המנורה, הלא הם שבעת אברי הפנים של האדם, הם אותם אלו צינורות.
**
“ובלב כל חכם לב נתתי חכמה”. פסוק תמוה. אם הם כבר חכמים, מדוע נצרך לומר שהשם נותן להם חכמה? אלא שר’ נחמן מגדיר מחדש מהי חכמה. חכמה היא מצב בו האדם מתקן את צינורות השפע שלו, ומכשיר את עצמו להיות כלי קיבול. אדם שמקדש את שבעת הפתחים שבפניו, הוא המכונה חכם. החכם הוא המקבל.
**
ועכשיו הקישור אל הסוכה. אותו שפע אלוקי, אותה חכמה שהאדם רוצה שתנבע מתוכו, היא בחינת סוכה, שכתוב “סכה ברוח הקודש”. אותו שפע מכונה גם רוח הקודש והוא מזוהה עם הסוכה.
ומדוע אותה חכמה היא קשה להשגה? ר’ נחמן מתאר באופן ציורי להפליא “…בחינת מקיפין, שהשכל (החכמה) הזה הוא גדול עד למאד, עד שאין המוח יכול לסבלו ואין נכנס במוח, אלא הוא מקיף את הראש”.
כלומר, השפע האלוקי הזה כל-כך גדול שהוא נשאר ב’מקיפין’ של האדם, מקיף את ראשו ואינו יכול להיכנס למוחו, ועל-כן הוא חמקמק וקשה להשגה. זאת הסיבה שבשביל להשיג את השפע האלוקי המקיף אותנו, בכדי באמת להשיג משהו ממהות הסוכה, מאותו שפע אלוקי ורוח הקודש, כותב ר’ “צריך המקבל להיות חכם, כי הקדוש ברוך הוא נתן חכמה לחכמים”.
וכמו שכתוב “ראשית חכמה יראת ה'” – החכמה נעוצה ביראת שמים, ועל-כן שבעת הפתחים שבפניו של האדם כל-כך חשובים ויקרים. הם המאפשרים לו להאיר את אותה יראת שמים בתוכו, ולקבל את פני המנורה, את בחינת הסוכה ורוח הקודש.
