אחרי שדיברנו על ללכת עם התורות, נזכיר עוד הוראה של רבינו והיא להפוך את התורות לתפילות.

תראו, הלימוד בברסלב הוא לא לימוד עיוני אינטלקטואלי. פחות מעניין אותנו שנצא עם תובנות מהלימוד. אנחנו רוצים שהלימוד שלנו ישבור את לב האבן. תובנות לא יעשו את זה.

הלימוד צריך לפעול פעולה, לרדת אל הלב, לעורר אותו לפעולה.לכן הורה רבינו את חסידיו להפוך את התורות לתפילות. זאת אומרת שנצטרך להמיר כל הבנה חדשה לגעגוע, לרצון, לתפילה, לזכות להשיג את זה בחיינו.

כולנו צריכים לשאוף להגיע למדרגה שבה אנחנו באמת לומדים לשבור את לב האבן למעשה. לא בתיאוריה, ולא במחשבות. אלא בתפילה ובדיבור. זוכרים את המעשה על האבן הכבידה?

“כְּמוֹ כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צִוָּה עָלֵינוּ שֶׁנִּשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפַּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמַיִם, וּלְבָבֵנוּ הוּא לֵב הָאֶבֶן. וְהוּא אֶבֶן גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וְאִי אֶפְשָׁר לְהָרִים אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם אֹפֶן, רַק עַל־יְדֵי שֶׁנִּקַּח פַּטִּישׁ וּנְשַׁבֵּר וּנְפוֹצֵץ אֶת לֵב הָאֶבֶן וְאָז נוּכַל לְהָרִים אוֹתוֹ. וְהַפַּטִּישׁ הוּא הַדִּבּוּר.

רבי נתן, התלמיד הגדול, שעשה כהוראת רבו, לקח כמעט כל תורה ותורה בליקוטי מוהרן, וכתב עליה תפילות. אחחח התפילות של רבי נתן זו מתיקות שאין כדוגמתה!
אני אניח כאן מעט מהתפילה על תורה כה’ שנגענו בה. ממליץ מאד להגיד אותה בפה. לנסות להרגיש את הלב, את הרצון, את התשוקה לעלות מדרגה.

שבת שלום❤️🔥

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּרַחֵם עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתַעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁיעֵנִי, שֶׁאֶזְכֶּה לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל אֶת כֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁבַּלֵּב וְלֹא אֵלֵךְ עוֹד אַחַר שְׁרִירוּת לִבִּי הָרָע, וְלֹא אָתוּר אַחַר לְבָבִי וְאַחַר עֵינַי, רַק אֶזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל, לְשַׁבֵּר וּלְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל כָּל הַתַּאֲוֹת הַמְדֻמִּיּוֹת, וְכָל הַבִּלְבּוּלִים וְכָל הַמְּנִיעוֹת, הַבָּאִים מִכֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁהוּא כֹחַ הַבַּהֲמִיּוּת. וְלֹא אֶעֱשֶׂה עוֹד מַעֲשֵׂה בְהֵמָה, וְיִתְבַּטְּלוּ מִמֶּנִּי כָּל תַּאֲוֹת הַבַּהֲמִיּוֹת, וְלֹא אֶהְיֶה עוֹד “כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין. וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד”, וְאֶזְכֶּה לָצֵאת וְלַעֲלוֹת מִבְּחִינַת בְּהֵמָה לִבְחִינַת אָדָם דִּקְדֻשָּׁה, וְתַעֲלֵנִי מְהֵרָה מִן הַמְדַמֶּה אֶל הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה:

חוּס וְחָנֵּנִי וְרַחֵם עָלַי שֶׁאֶזְכֶּה מְהֵרָה לְשַׁבֵּר אֶת כֹּחַ הַמְדַמֶּה וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה. וְיָקוּם וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְעַלֶּה תְּכוּנַת שִׂכְלִי לְמַעְלָה לְמָעְלָה. וְיֻפְתַּח לִי אוֹר הַחָכְמָה וְהַבִּינָה וְהַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה, וְאֶזְכֶּה לְהִתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלִי, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהוֹצִיא מְתִיקוּת שִׂכְלִי מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְאֶזְכֶּה לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וּלְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים אֲמִתִּיִּים בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּלְהַשִּׂיג הַשָּׂגַת אֱלֹהוּתְךָ עַד שֶׁאֶזְכֶּה לִקְנוֹת בְּשִׂכְלִי חִדּוּשִׁים וּבִנְיָנִים שְׁלֵמִים בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּבַעֲבוֹדַת יְהֹוָה וּבְהַשָּׂגוֹת אֱלֹהוּת.
(ליקוטי תפילות. תורה כה)

בוקר טוב קבוצה קדושה!
השבוע הלכנו עם המושג לב האבן.

מה הכוונה הלכנו? רבינו הורה לחסידיו ללמוד את התורות בליקוטי מהורן באופן מסויים. הוא קרא לזה ללכת עם תורה

דִּבֵּר עִמָּנוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁרְצוֹנוֹ חָזָק מְאֹד שֶׁנֵּלֵךְ עִם הַתּוֹרוֹת שֶׁגִּלָּה. דְּהַיְנוּ לֵילֵךְ תְּחִלָּה אֵיזֶה זְמַן עִם תּוֹרָה פְּלוֹנִית בְּעֵרֶךְ ב’ אוֹ ג’ חֳדָשִׁים, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיוּ כָּל עֲבוֹדָתוֹ וְהִלּוּכוֹ בְּיִרְאַת ה’ עַל פִּי הַנֶּאֱמַר בְּאוֹתָהּ הַתּוֹרָה, וְכָל תְּפִלָּתוֹ וְשִׂיחָתוֹ יִהְיֶה לִזְכּוֹת לְהַגִּיעַ לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּאוֹתָהּ הַתּוֹרָה, וְכֵן יִתְנַהֵג אֵיזֶה זְמַן. וְאַחַר כָּךְ יֵלֵךְ אֵיזֶה זְמַן עִם תּוֹרָה אַחֶרֶת, וְכֵן אַחַר כָּךְ, עַד שֶׁיִּגְמֹר לֵילֵךְ עִם כָּל הַתּוֹרוֹת. וְדִבֵּר כַּמָּה פְּעָמִים מִזֶּה. אַשְׁרֵי מִי שֶׁיֹּאחֵז בָּזֶה:
(שיחות הר”ן, רצז).

אפשר להסתכל על התורות של רבי נחמן בליקוטי מוהרן, כמו חלונות. כל תורה היא חלון שאפשר דרכו להתבונן על עצמי, על מערכות היחסים שלי, והאירועים בחיי. לכל חלון כזה, שפה פנימית משלו וצבעים משלו. תחשבו שאם אני מסתכל בכל חלון רק כמה שניות – כמה יופי אני מפספס?

ממליץ לכם מאד להוריד למעשה, לקחת תורה פשוטה, ולנסות ללכת איתה – שבוע, שבועיים, כמה שתוכלו.

הנה תיאור נפלא על הראייה העמוקה של רבינו כלפי המציאות:
כִּי רָאִינוּ בְּחוּשׁ מַמָּשׁ שֶׁאֶצְלוֹ הָיָה כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ פָּתוּחַ וּמְגֻלֶּה וְהָיָה רוֹאֶה בְּכָל דָּבָר הִתְלַבְּשׁוּת חִיּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁהָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תּוֹרוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ וּלְסַפֵּר מִזֶּה לְמִי שֶׁלֹּא זָכָה לִרְאוֹת זֹאת בְּעֵינָיו. וְאִם תִּזְכֶּה לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת וְתִזְכֶּה לְהַעֲמִיק עִיּוּנְךָ בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל תִּזְכֶּה לְהָבִין קְצָת מִזֶּה:
(חיי מוהר”ן קסד)

בוקר נפלא🔥

כיוון נוסף על שבירת לב האבן.
**
בתורה כה רבינו מדבר על כך ש-
צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהַמְדַמֶּה, וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל.
כוח המדמה הוא הכוח שמייצר לנו דמיונות בראש. מכירים את זה שאתם מדמיינים שפיצה תפיג מכם רגש בדידות? או שכשתשיגו את האייפון החדש תהיו על פסגת העולם?
זה כוח המדמה.

וּכְשֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר הַמְדַמֶּה, זֶה בְּחִינַת שְׁרִירוּת לֵב, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אַחַר הַמְדַמֶּה שֶׁבַּלֵּב.

ההליכה אחרי הדמיונות שלנו מכונה אצל רבינו שרירות לב. בדומה לביטוי שלנו לב האבן, שרירות לב היא מצב שבו כוח המדמה פועל עליי כל כך חזק, שהלב שלי נעול רק על זה, ואין לי בחירה, ואני מרגיש שזה מושך אותי בעל כורחי. ואני הולך אחרי המדמה שבלב.

וּכְשֶׁיּוֹצֵא מִשְּׁרִירוּת הַלֵּב, וּמְשַׁבֵּר לִבּוֹ הָאֶבֶן – נִכְנָע הָאֶבֶן, וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲווֹת הַמְדֻמִּיּוֹת, וְהוֹלֵךְ אַחַר הַשֵּׂכֶל.
(ליקוטי מוהרן תורה כה, אות א)

השכל במקרה הזה, הוא לא רק השכל כרציונאל, אלא כוח גבוה יותר, כוח נשמתי עמוק.

נסו להתבונן בעצמכם – עד כמה אתם משוכנעים בסיפורים שאתם מספרים לעצמכם על החיים שלכם? על היום יום שלכם? האם יש לכם אפשרות לספר סיפור אחר, גבוה ועמוק יותר?
עד כמה המחשבה שלכם מזוהה עם כוח המדמה? ועד כמה אתם מסוגלים לשבור את לב האבן, ולעלות מכוח המדמה על השכל? אל הראייה המפוקחת, הגבוהה, המאמינה והבוטחת בעצמכם ובטוב?

שנזכה לשבר את לב האבן, ולעלות מכוח המדמה אל השכל🔥

איך מעוררים את הלב?

זו שאלה שכולנו שואלים את עצמנו. גם רבי יודל, אחד מתלמידיו הגדולים של רבינו (שהתחיל כמתנגד אליו), שאל את רבי נחמן את השאלה הזו. רבי נחמן עונה לו – בכוח הדיבור
(התיעוד של השאלה הזו, מובא מיד לאחר הסיפור על האבן הגדולה שהבאנו כאן):

פַּעַם אַחַת דִבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁצְּרִיכִין לַעֲסֹק הַרְבֵּה בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְהִתְבּוֹדְדוּת וְכוּ’.
וְשָׁאַל אוֹתוֹ הָרַב רַבִּי יוּדְל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵיךְ לוֹקְחִין לֵב?(רְצוֹנוֹ לוֹמַר אֵיךְ זוֹכִין שֶׁיִּהְיוּ הַדִּבּוּרִים בְּהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב).
הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, תֹּאמְרוּ לִי אֵצֶל אֵיזֶה צַדִּיק קִבַּלְתֶּם הִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב? (כלומר, וכי יש איזה צדיק שבעולם שיכול לגרום לאדם לדבר דיבורים מתוך רגש והתעוררות הלב? הרי זה דבר בלתי אפשרי! וסיים את דבריו באמרו:) הָעִקָּר הוּא הָאֲמִירָה בַּפֶּה.
רְצוֹנוֹ לוֹמַר לְהַרְבּוֹת בְּדִבּוּרִים שֶׁל תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת בַּפֶּה, וְהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב בָּא מִמֵּילָא:

הציטוט לקוח מספר חיי מוהר”ן תמא

איך מעוררים את הלב? איך הופכים את לב האבן ללב בשר?

נהוג לומר שבכל נסיעה לאומן חוזרים עם מתנה מרבינו. בפעם האחרונה שזכיתי להיות שם בראש השנה, קיבלתי במתנה את תורה כ’ בליקוטי מוהרן.
שם רבינו מדבר על היכולת של האדם לדבר דיבורים חמים, ולעורר את הלב העליון לרחמים, כדי שיוציא מים חיים ושפע. כאן הוא מכנה מים חיים אלו בתור ביאורי תורה. הביטוי ביאורי תורה מזכיר אתה המילה באר. והלב הוא הסלע.

שוב אנחנו רואים כאן את הדימויים החוזרים הללו, להצליח לרכך את לב האבן, ולהוציא ממנו, או מן הבאר שמתחתיו מים.
איך עושים את זה? על ידי דיבורים חמים כגחלי אש. תפילה, התבודדות והשתוקקות. ככה מעוררים את הלב!

וכך הדיבור בלשונו בליקוטי מוהרן תורה כ’:

וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה, צָרִיךְ מִתְּחִלָּה לְהַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ דִּבּוּרִים חַמִּים כְּגַחֲלֵי־אֵשׁ כַּנַּ”ל. וְהַדִּבּוּר נִמְשָׁךְ מִלֵּב הָעֶלְיוֹן, בְּחִינַת (תְּהִלִּים ע”ג) “צוּר לְבָבִי”.
וְצָרִיךְ לִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי תְּפִלָּתוֹ נִכְמְרוּ רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו, וְנִפְתָּח לֵב הָעֶלְיוֹן, כִּי עִקַּר הָרַחֲמִים הוּא בַּלֵּב, וְנִשְׁפָּע מִלֵּב הָעֶלְיוֹן דִּבּוּרִים, וְעַל־יְדֵי הַדִּבּוּר מַמְשִׁיךְ בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה גַּם כֵּן מִשָּׁם.
וְלֵב הַנַּ”ל הוּא בְּחִינַת סֶלַע, שֶׁמִּשָּׁם הַדִּבּוּר, בִּבְחִינַת (מְגִלָּה י”ח): ‘מִלֵּי בְּסֶלַע’. וְסֶלַע הוּא בְּחִינַת צוּר, בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים ק”ה): “פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם”, וְהוּא בְּחִינַת לֵב, בְּחִינַת “צוּר לְבָבִי”, וְהַלֵּב נִכְמָר בְּרַחֲמִים וּמַשְׁפִּיעַ דִּבּוּרִים חַמִּים, בִּבְחִינַת (שָׁם ל”ט): “חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ – דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי”, וּבַלֵּב הַזֶּה כְּתוּבִים כָּל בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה, בִּבְחִינַת (מִשְׁלֵי ג): “כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ”.
וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִקַּח אֵיזֶה בֵּאוּר, צָרִיךְ לוֹ לִקַּח מֵהַלֵּב הַנַּ”ל בִּתְפִלָּה, בְּבַקָּשָׁה כַּנַּ”ל.

בהמשך ללב האבן של אתמול. ננסה להמשיך קצת את הקו הזה.
כמו שאמרנו, יש עניין של רבי נחמן ללמד אותנו להפוך את לב האבן ללב בשר. המשמעות הפשוטה היא להוריד את שכבות ההגנה מהלב, להפשיר את הקיפאון ששורר שם, לחזור להרגיש, לבעור, להתגעגע.
**
אחד הסיפורים המפורסמים במיתולוגיה היוונית הוא על סיזיפוס. על סיזיפוס הוטל עונש לגרור סלע ענק במעלה ההר, ובכל פעם שהצליח להעלות אותו, הסלע התגלגל במורד ההר שוב ושוב. משם מגיע הביטוי עבודה סיזיפית. עבודה שוחקת שחוזרת על עצמה ללא תוצאות.

מעשה מאבן גדולה של רבינו, הוא תיקון לסיפור הזה כפי ששמעתי פעם מפרופסור חביבה פדיה.
את לב האבן שלנו אפשר לרפא. זה אולי לוקח זמן, וזו עבודה יומיומית, אבל ההתמדה, כל יום קצת, אומר רבינו, היא הדרך להצלחה בפרוייקט גם אם זה רק נראה סיזיפי וחסר תכלית. זה לא. יש תיקון. זה אפשרי.

הנה הסיפור המופלא.
(הנמשל בסוף גם מצורף לסיפור המקורי)
לילה נפלא❤️🔥

מעשה במלך ששלח את בנו למרחקים ללמוד חכמות, לימים שב הבן לביתו מלומד בחכמות. פעם אחת ציוה המלך על בנו לקחת אבן גדולה, כגון אבן הרחיים, לטלטלה ולהעלותה לעליית הגג. מסתמא לא יכול הבן לטלטל בידיו אבן גדולה כזו והיה מצטער מאוד, שאינו יכול לקיים כיבוד אב ולמלא את רצונו.

עד שהמלך פתח ואמר לו:
כלום יעלה על דעתך שאני אצווה עליך להגביה בידיים אבן גדולה כל כך. ומה גם לטלטלה למעלה? אלא אני נתכוונתי לומר לך שתיקח פטיש חזק ותכה על האבן ותפוצצה לחתיכות קטנות ולאחר כך תוכל להעלותה למעלה.

ואף כאן הנמשל פשוט מאד: השם יתברך ציוה עלינו שנשא לבבנו אל אל בשמים, ולנו לב אבן, ואבן זו גדולה מאוד ואי אפשר כלל לנשאה למעלה. אלא צריך לקחת פטיש, לשבר ולפוצץ את לב האבן כדי שנוכל להרימו למעלה. רק לב נשבר מסוגל להתעורר ולהתרומם. צריך לקחת פטיש ולהכות על הלב. רק לב נשבר יתרומם משפלותו.

(המעשה מובא בספר חיי מוהר”ן תמא)

שבוע טוב לכולם וכולן!

אחד הביטויים השגורים בכתבי רבינו הוא ‘לב האבן’. אצל כולנו רוב הזמן הלב במצב של לב אבן, וכל העבודה שלנו על-פי דרכו של רבי נחמן היא להפוך את לב האבן ללב בשר (יש גם עניין עם המושג לב בשר והמילה ברסלב. אולי בהמשך נגיע לזה).

בכל מקרה, יש כמה וכמה עניינים סביב הפיכת לב האבן ללב בשר.
וכך רואה רבי נתן את המפגש בין יעקב לרחל בפרשת השבוע הקרובה (פרשת ויצא לעוקבים בסתר). והוא מסביר לנו שכל עוד לא מסירים את האבן מעל פי הבאר אי אפשר לדלות מים עמוקים מהלב הזה. הלב שלנו שמחובר ללב העליון. ואיך גוללים את האבן? בכוח האהבה, הכיסופים והגעגועים. והנה זה בלשון רבי נתן אחרי הציטוט מהפרשה:

“וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ”
כִּי הָאֶבֶן גְּדוֹלָה עַל-פִּי הַבְּאֵר, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת לֵב הָאֶבֶן שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל-פִּי הַבְּאֵר שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה, עַל-יְדֵי שֶׁאֵין הָאָדָם מְסַלֵּק מִמֶּנּוּ חַס וְשָׁלוֹם, לִבּוֹ הָאֶבֶן, עַל-יְדֵי-זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁאֹב מַיִם חַיִּים מִבְּאֵר הָעֶלְיוֹן.

וְאִי אֶפְשָׁר לָגֹל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל-פִּי הַבְּאֵר כִּי אִם עַל-יְדֵי כִּסּוּפִין וְהִשְׁתּוֹקְקוּת דִּקְדֻשָּׁה; לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגַּע תָּמִיד לַה’ יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבוֹדָתוֹ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי זָכָה לָזֶה בְּחִינַת וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל-פִּי הַבְּאֵר, כִּי זָכָה לְגַלּוֹת סִתְרֵי אוֹרָיְיתָא הַיּוֹצְאִים מִבְּאֵר מַיִם חַיִּים…

… וְעַל-כֵּן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, אֲנַן בַּחֲבִיבוּתָא תַּלְיָא (אנחנו קשורים באהבה), שֶׁאָנוּ צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵינוּ אַהֲבָה גְּדוֹלָה, שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר…כִּי עִקַּר הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה הוּא עַל-יְדֵי אַהֲבָה וָחֶסֶד שֶׁהוּא בְּחִינַת הִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה וּלְכָל טוֹב וְכַנַּ”ל.
(ליקוטי הלכות, הלכות דם, הלכה א אות יב’)