תפילה על המנהיגים

תפילה יפה עד מאד שנתקלתי בה היום.
שנזכה לתפילה מעומק הלב.
שנזכה למנהיגים אמיתיים.
אל תתביישו להתפלל ולבקש על עצמכם.
🔥❤️

כִּי לְפִי עֹצֶם יְרִידָתֵנוּ וְהִתְרַחֲקוּתֵנוּ מִמְּךָ מְאֹד, וּכְפִי פְּחִיתוּת נַפְשֵׁנוּ, שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים בְּעַצְמֵנוּ, אָנוּ צְרִיכִים עַכְשָׁו מַנְהִיג אֲמִתִּי שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל בְּמַעֲלָה מֻפְלֶגֶת וַעֲצוּמָה מְאֹד מְאֹד. כִּי כָל מַה שֶּׁהַחוֹלֶה נֶחְלַשׁ בְּיוֹתֵר הוּא צָרִיךְ רוֹפֵא גָדוֹל בְּיוֹתֵר.

וְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ בְמַדְרֵגָה פְּחוּתָה מְאֹד בְּמ”ט [אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה] שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, לֹא הָיָה מִי שֶׁיּוּכַל לַעֲזֹר לָהֶם כִּי אִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וְעַכְשָׁו שֶׁנָּפַלְנוּ בְגָלוּת גָּדוֹל בְּגוּף וָנֶפֶשׁ יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִגָּלוּת מִצְרַיִם, בְּוַדַּאי אֵין מִי שֶׁיּוּכַל לַעֲזֹר אוֹתָנוּ כִּי אִם הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד, שֶׁיִּהְיֶה בִבְחִינַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וְלֹא דַּי שֶׁאֵין אָנוּ זוֹכִין לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי כָזֶה, אַף גַם בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שָׁפַכְתָּ חֲמָתְךָ עָלֵינוּ וְלָקַחְתָּ מֵאִתָּנוּ כָל מְאוֹרֵי עֵינֵינוּ, כָּל צַדִּיקֵינוּ הָאֲמִתִּיִּים הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מֻפְלֶגֶת וַעֲצוּמָה מְאֹד.

וּמַה נַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו בְּעֵת הַזֹּאת, בִּפְרָט אִישׁ כָּמוֹנִי חוֹלֶה כָמוֹנִי מְדֻכָּא וּמְעֻנֶּה בְיִּסּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף כָּמוֹנִי. נָגוּעַ וּמֻכֶּה וּמְטֹרָף וּמְבֻלְבָּל, “אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי”, מָלֵא פְּצָעִים רַבִּים וַעֲצוּמִים בְּלִי שִׁעוּר. “מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין “בִּי מְתוֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה”. מָה אוֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר וּמָה אֶצְטַדָּק. מִי יַחְמֹל עָלַי וּמִי יָקוּם בַּעֲדִי.

אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת כָּל לְבָבִי, “רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי”, רוֹאֶה בְּעֶלְבּוֹן עֲלוּבִים רְאֵה בְּעֶלְבּוֹנִי. הַחוֹמֵל עַל דַּל חֲמֹל עַל דַּלּוּתֵנוּ. “מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ, וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ”, הַצֵּל וְהוֹשִׁיעַ עָנִי וְאֶבְיוֹן כָּמוֹנִי, הוֹצִיאֵנִי מִבֵּין שִׁנֵּי הַכְּפִירִים.

ליקוטי תפילות, תפילה ל’.

בן המלך הוא בעל בחירה

בוקר טוב נשמות קדושות🔥

אנחנו הולכים כבר כמה שבועות (בימי ראשון) עם הסיפור המופלא ביותר מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו. על רגל האחת הסיפור הוא על מלכה ושפחה שילדו באותו יום, והמיילדת החליפה בין הולדות, ובן השפחה גדל בבית המלך, ובן המלך גדל בבית השפחה. הסיפור ארוך ומפותל ומתאר באריכות את מסע החזרה למלכות של בן המלך האמיתי לאחר שגורש ממדינתו ונלקחה ממנו מלכותו.
**
כך גם אנחנו נשלטים לרוב על ידי היצרים שלנו, הפחדים שלנו, הגוף שלנו.הסיפור הזה הוא בעצם הסיפור של כל אחד מאיתנו – איך אנחנו חוזרים למלכות שלנו? לרצונות ולבחירות האמיתיות שלנו. איך אנחנו חוזרים לאותנטיות שלנו?
**
המסע הזה מלא עליות וירידות, ובן השפחה לא מוותר בקלות. אבל רבי נתן בליקוטי הלכות, כתב מאמר של 30 עמודים על הסיפור הזה. ושם הוא נותן לנו כמה פתחים וכיוונים:

וּבֶאֱמֶת הָאָדָם בַּעַל בְּחִירָה וְהַכֹּל כְּפִי בְּחִירָתוֹ וּכְפִי כִּסּוּפָיו וּכְפִי אֲמִתַּת הִתְחַזְּקוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ’ וְכוּ’ כְּמוֹ כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְגַּלְגֵּל עִמּוֹ בְּרַחֲמָיו, כִּי צַדִּיק ה’ וְיָשָׁר מִשְׁפָּטָיו וְעַל-כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה תָּמִיד שֶׁיִּזְכֶּה לְהִנָּצֵל מִלַּהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת הַזֹּאת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת כַּנַּ”ל שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ ח”ו, לַעֲשֹׁק וְלִגְזֹל וּלְהַחֲלִיף ח”ו, מְעַט הַטּוֹב שֶׁל נַפְשׁוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן, שֶׁעַל זֶה הִתְפַּלֵּל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תְּהִלִּים קי”ט), “ערוב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים” שֶׁלֹּא יַעַשְׁקוּהוּ הַזֵּדִים.
(ליקוטי הלכות, הלכות ברכת השחר, ג’)

[היכלי התמורות – הוא הכוח הזה במציאות שאחראי על החילופים הללו בעולם. והוא פועל אצלנו כל הזמן, ומחליף בין בן המלך ובן השפחה שוב ושוב]

לקריאת הסיפור המלא:

כוח המשיכה מפרק מגדלים מזויפים (הרב דן האוזר)

בוקר טוב נשמות קדושות🔥

אתמול למדנו מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו. והתעוררה בנו הנקודה של כוח המושך וכוח המכריח.
אחרוג ממנהגי היום ואשלח לכם טקסט של מישהו אחר שכתב על שני הכוחות הללות טקסט מקסים בעיניי
שנזכה להתעורר🔥🔥
**
“כִּי כָּל הַדְּבָרִים הֵם עַל הָאָרֶץ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁהַכּל גָּדֵל מִן הָאָרֶץ וְכָל הַדְּבָרִים וְהַבְּרִיּוֹת הוֹלְכִים וּמֻנָּחִים עַל הָאָרֶץ וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּסְקוּ וְיִתְרַחֲקוּ מֵהָאָרֶץ אִם לא עַל יְדֵי כּחַ הַמַּכְרִיחַ הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁמַּכְרִיחַ הַדָּבָר וְנוֹטְלוֹ מִמְּקוֹמוֹ מֵהָאָרֶץ, וּמַרְחִיקוֹ מִמֶּנָּה וּכְפִי כּחַ הַמַּכְרִיחַ, כֵּן נִתְרַחֵק הַדָּבָר מֵהָאָרֶץ וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנִּפְסָק כּחַ הַמַּכְרִיחַ, חוֹזֵר הַדָּבָר לְהָאָרֶץ… כִּי הָאָרֶץ יֵשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, וּמַמְשֶׁכֶת כָּל הַדְּבָרִים לְעַצְמָהּ… כִּי עַל יְדֵי שִׁפְלוּת, שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּעָפָר עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֶצְלוֹ”.

(ליקוטי מוהר”ן, חלק א, ע)        

רבי נחמן מלמד אותנו על שני סוגי כוחות: כּחַ הַמַּכְרִיחַ וכּחַ הַמּוֹשֵׁך.

לכתחילה: “כָּל הַדְּבָרִים הֵם עַל הָאָרֶץ… וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּסְקוּ וְיִתְרַחֲקוּ מֵהָאָרֶץ אִם לא עַל יְדֵי כּחַ הַמַּכְרִיחַ”.

כוח המכריח, הוא הדוחף את הדברים להינתק מכוח המושך הטבעי שלהם להיות עצמם. כח המכריח יכול לבוא לידי ביטוי ע”י שהאדם מתנהג בחנופה, בגאווה, אי כבוד לסביבתו, כוחניות, גסות רוח ועוד. אולם כוח המכריח הוא מוגבל! כמה אפשר להכריח את הדברים? כמה אפשר להתייפייף, להתאמץ, להתחנף? כמה זה יחזיק? דקה? שתיים? שנה? שנתיים? עשור? חמישים שנה? עד הפנסיה? מה יהיה בפנסיה אחרי שהחזקת חזק כל חייך, מה יישאר מכל הכבוד, הכוח והעוצמה אחרי שייגמר הכוח? ואם עדיין יהיה לך כוח, מה יהיה אחרי כלות שגם גופך ישוב לעפר? מה יישאר??

אם הצלחת במשהו אחרי כוח או חנופה, ייתכן שתקבל אותו אך מי ערב לך שיישאר אצלך? עד מתי כוחו של כוח המכריח?

לבסוף: “כְּשֶׁנִּפְסָק כּחַ הַמַּכְרִיחַ, חוֹזֵר הַדָּבָר לְהָאָרֶץ… כִּי הָאָרֶץ יֵשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך… עַל יְדֵי שִׁפְלוּת”.

רבי נחמן מגלה לנו שיש לענווה ולשפלות כוח חזק כלפי חוץ – כוח המושך. בלי להתאמץ, בלי לרדוף – מושכים דברים הנאמרים בענווה כבחבלי קסם את שומעיהם.

הענווה משוחררת מכל החוקים, הדחפים, האינטרסים והשעבוד של החוץ, יש בה את האמת והיושר. אין היא רודפת אחר כבוד עצמה, ואין היא זקוקה לשום משוב חיצוני כדי לאשר את דבריה ומעשיה, ודי לה בעצמה ובאלוקיה. אין היא טורחת להתייפייף, להתאמץ, להכריח – מה שקיבלת בשפלות ובענווה שלך הוא!

ומכאן התחזקות גדולה: כל הנפילות כולן, כל הירידות, אינן אלא חזרה אל כוח המושך. אל אותה משיכה טבעית אל הנמוך, הפשוט, החי והפנימי. מה שלא בא מלכתחילה בענווה יבוא בדיעבד בנפילה, בקריסה של כוח המכריח. אם לא אחרי דקה, אחרי שנה, אם לא אחרי שנה אחרי שנתיים, אם לא אחרי שנתיים אחרי חמישים שנה, אחרי הפנסיה, אחרי החיים, בסוף, בסוף הכל יחזור לעפר.

צריך אם כן להתחזק בהרבה ענווה ולהתפלל לה’ שבכל נפילה “ונפשי כעפר לכל תהיה”. שיהיה לי כוח לקבל את הנפילה ולקבל ממנה התחדשות וחיבור אל אותו כוח מושך ששכחתי כנראה כשבניתי מגדלים מכוח המכריח, כשרצתי אחרי השלטון, הכבוד, ההצלחה, כשרדפתי אחרי הזנב. בסוף שבים אל אותו קול עדין של הכוח המושך.

הדיבור מנצח כל המלחמות

בוקר טוב נשמות קדושות🔥

אני רוצה לפתוח את הבוקר בהודיה לחברי הקבוצה. תודה שאתם פה, שאתם איתי במסע הלימוד הזה. תודה לכל המגיבים בפרטי על הפידבק, על השאלות וההתעניינות. אתם מחממים את הלב❤️🔥
**
זוכרים את לב האבן? זוכרים איך שוברים את לב האבן? יש לכל אחד מאיתנו פטיש, וְהַפַּטִּישׁ הוּא הַדִּבּוּר.

סיפור על הדיבור:
כשהגעתי לאומן ראש השנה בפעם הראשונה זה היה ב2014. הרגשתי שאני תקוע, שאני לא מצליח לצאת החוצה, לדבר באמת. ברגע האחרון חבר שידל אותי לבוא, הרגשתי רצון קצת לברוח, קניתי כרטיס.
לא הכרתי יותר מדי את רבינו, ולא היו הרבה ספרים שלו. לקחתי איתי ספר שיחות הר”ן.
במהלך ראש השנה עלעלתי קצת בספר, ואז נפלתי על סיפור שיכלתי לראות את עצמי בתוכו אחד לאחד (שיחות הר”ן רלב):

עוֹד שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַנַּ”ל שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים נִכְנַס אֵלָיו וְרָצָה לְדַבֵּר עִמּוֹ. וְלֹא הָיָה יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו לְדַבֵּר לְפָנָיו מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ. וּפַעַם אַחַת הָיָה עוֹמֵד וּמְשַׁמְּשׁוֹ, וְהָיָה בְּדַעְתּוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ מִיָּד אֲבָל לֹא הָיָה יָכֹל לִפְתֹּחַ פִּיו כְּלָל. וְאַחַר כָּךְ צִוָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁיּוֹשִׁיט לוֹ מִנְעָלָיו לְנָעֳלָם לִכְבוֹד שַׁבָּת. כִּי הָיָה אָז אַחַר יְצִיאָה מֵהַמֶּרְחָץ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְאָז בְּעֵת שֶׁהוֹשִׁיט לוֹ מִנְעָלָיו עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מֵעַצְמוֹ וְאָמַר לוֹ: תַּרְגִּיל עַצְמְךָ לְדַבֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאָז תּוּכַל אַחַר כָּךְ לְדַבֵּר עִמִּי גַּם כֵּן.
אַחַר־כָּךְ בְּעֵת שֶׁזָּכָה לְדַבֵּר עִמּוֹ, אָז כְּשֶׁנִּכְנַס אֵלָיו וְרָצָה גַּם כֵּן לְדַבֵּר וְהָיָה קָשֶׁה עָלָיו מְאֹד לְדַבֵּר.
עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר: גִּבּוֹר אֶחָד חָגַר מָתְנָיו לִכְבֹּשׁ חוֹמָה חֲזָקָה. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא אֶל הַשַּׁעַר, הָיָה אָרוּג עַל הַשַּׁעַר מַטְוֶה מִקּוּרֵי עַכָּבִישׁ שֶׁסָּתַם הַשַּׁעַר. וְכִי יֵשׁ שְׁטוּת מִזֶּה שֶׁיִּהְיֶה חוֹזֵר מִמִּלְחַמְתּוֹ מֵחֲמַת הַסְּתִימָה שֶׁל הַקּוּרֵי עַכָּבִישׁ?! (וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן).
וְאַחַר־כָּךְ אָמַר לוֹ: הָעִקָּר הוּא הַדִּבּוּר. שֶׁעַל יְדֵי הַדִּבּוּר יְכוֹלִין לִכְבֹּשׁ הַכֹּל וּלְנַצֵּחַ כָּל הַמִּלְחָמוֹת. וְאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁיְּכוֹלִין לְהִתְבּוֹדֵד בְּמַחֲשָׁבָה, אֲבָל הָעִקָּר הוּא הַדִּבּוּר.
(שיחות הר”ן רלב)

נראה לי שהסיפור מובן ונוגע. אם יש למישהו שאלות כמובן שאני פה.
שנזכה לדבר!
שיהיה לנו יום נפלא❤️🔥

להפוך את התורות לתפילות

אחרי שדיברנו על ללכת עם התורות, נזכיר עוד הוראה של רבינו והיא להפוך את התורות לתפילות.

תראו, הלימוד בברסלב הוא לא לימוד עיוני אינטלקטואלי. פחות מעניין אותנו שנצא עם תובנות מהלימוד. אנחנו רוצים שהלימוד שלנו ישבור את לב האבן. תובנות לא יעשו את זה.

הלימוד צריך לפעול פעולה, לרדת אל הלב, לעורר אותו לפעולה.לכן הורה רבינו את חסידיו להפוך את התורות לתפילות. זאת אומרת שנצטרך להמיר כל הבנה חדשה לגעגוע, לרצון, לתפילה, לזכות להשיג את זה בחיינו.

כולנו צריכים לשאוף להגיע למדרגה שבה אנחנו באמת לומדים לשבור את לב האבן למעשה. לא בתיאוריה, ולא במחשבות. אלא בתפילה ובדיבור. זוכרים את המעשה על האבן הכבידה?

“כְּמוֹ כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צִוָּה עָלֵינוּ שֶׁנִּשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפַּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמַיִם, וּלְבָבֵנוּ הוּא לֵב הָאֶבֶן. וְהוּא אֶבֶן גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וְאִי אֶפְשָׁר לְהָרִים אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם אֹפֶן, רַק עַל־יְדֵי שֶׁנִּקַּח פַּטִּישׁ וּנְשַׁבֵּר וּנְפוֹצֵץ אֶת לֵב הָאֶבֶן וְאָז נוּכַל לְהָרִים אוֹתוֹ. וְהַפַּטִּישׁ הוּא הַדִּבּוּר.

רבי נתן, התלמיד הגדול, שעשה כהוראת רבו, לקח כמעט כל תורה ותורה בליקוטי מוהרן, וכתב עליה תפילות. אחחח התפילות של רבי נתן זו מתיקות שאין כדוגמתה!
אני אניח כאן מעט מהתפילה על תורה כה’ שנגענו בה. ממליץ מאד להגיד אותה בפה. לנסות להרגיש את הלב, את הרצון, את התשוקה לעלות מדרגה.

שבת שלום❤️🔥

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּרַחֵם עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתַעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁיעֵנִי, שֶׁאֶזְכֶּה לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל אֶת כֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁבַּלֵּב וְלֹא אֵלֵךְ עוֹד אַחַר שְׁרִירוּת לִבִּי הָרָע, וְלֹא אָתוּר אַחַר לְבָבִי וְאַחַר עֵינַי, רַק אֶזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל, לְשַׁבֵּר וּלְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל כָּל הַתַּאֲוֹת הַמְדֻמִּיּוֹת, וְכָל הַבִּלְבּוּלִים וְכָל הַמְּנִיעוֹת, הַבָּאִים מִכֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁהוּא כֹחַ הַבַּהֲמִיּוּת. וְלֹא אֶעֱשֶׂה עוֹד מַעֲשֵׂה בְהֵמָה, וְיִתְבַּטְּלוּ מִמֶּנִּי כָּל תַּאֲוֹת הַבַּהֲמִיּוֹת, וְלֹא אֶהְיֶה עוֹד “כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין. וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד”, וְאֶזְכֶּה לָצֵאת וְלַעֲלוֹת מִבְּחִינַת בְּהֵמָה לִבְחִינַת אָדָם דִּקְדֻשָּׁה, וְתַעֲלֵנִי מְהֵרָה מִן הַמְדַמֶּה אֶל הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה:

חוּס וְחָנֵּנִי וְרַחֵם עָלַי שֶׁאֶזְכֶּה מְהֵרָה לְשַׁבֵּר אֶת כֹּחַ הַמְדַמֶּה וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה. וְיָקוּם וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְעַלֶּה תְּכוּנַת שִׂכְלִי לְמַעְלָה לְמָעְלָה. וְיֻפְתַּח לִי אוֹר הַחָכְמָה וְהַבִּינָה וְהַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה, וְאֶזְכֶּה לְהִתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלִי, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהוֹצִיא מְתִיקוּת שִׂכְלִי מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְאֶזְכֶּה לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וּלְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים אֲמִתִּיִּים בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּלְהַשִּׂיג הַשָּׂגַת אֱלֹהוּתְךָ עַד שֶׁאֶזְכֶּה לִקְנוֹת בְּשִׂכְלִי חִדּוּשִׁים וּבִנְיָנִים שְׁלֵמִים בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּבַעֲבוֹדַת יְהֹוָה וּבְהַשָּׂגוֹת אֱלֹהוּת.
(ליקוטי תפילות. תורה כה)

ללכת עם תורה

בוקר טוב קבוצה קדושה!
השבוע הלכנו עם המושג לב האבן.

מה הכוונה הלכנו? רבינו הורה לחסידיו ללמוד את התורות בליקוטי מהורן באופן מסויים. הוא קרא לזה ללכת עם תורה

דִּבֵּר עִמָּנוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁרְצוֹנוֹ חָזָק מְאֹד שֶׁנֵּלֵךְ עִם הַתּוֹרוֹת שֶׁגִּלָּה. דְּהַיְנוּ לֵילֵךְ תְּחִלָּה אֵיזֶה זְמַן עִם תּוֹרָה פְּלוֹנִית בְּעֵרֶךְ ב’ אוֹ ג’ חֳדָשִׁים, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיוּ כָּל עֲבוֹדָתוֹ וְהִלּוּכוֹ בְּיִרְאַת ה’ עַל פִּי הַנֶּאֱמַר בְּאוֹתָהּ הַתּוֹרָה, וְכָל תְּפִלָּתוֹ וְשִׂיחָתוֹ יִהְיֶה לִזְכּוֹת לְהַגִּיעַ לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּאוֹתָהּ הַתּוֹרָה, וְכֵן יִתְנַהֵג אֵיזֶה זְמַן. וְאַחַר כָּךְ יֵלֵךְ אֵיזֶה זְמַן עִם תּוֹרָה אַחֶרֶת, וְכֵן אַחַר כָּךְ, עַד שֶׁיִּגְמֹר לֵילֵךְ עִם כָּל הַתּוֹרוֹת. וְדִבֵּר כַּמָּה פְּעָמִים מִזֶּה. אַשְׁרֵי מִי שֶׁיֹּאחֵז בָּזֶה:
(שיחות הר”ן, רצז).

אפשר להסתכל על התורות של רבי נחמן בליקוטי מוהרן, כמו חלונות. כל תורה היא חלון שאפשר דרכו להתבונן על עצמי, על מערכות היחסים שלי, והאירועים בחיי. לכל חלון כזה, שפה פנימית משלו וצבעים משלו. תחשבו שאם אני מסתכל בכל חלון רק כמה שניות – כמה יופי אני מפספס?

ממליץ לכם מאד להוריד למעשה, לקחת תורה פשוטה, ולנסות ללכת איתה – שבוע, שבועיים, כמה שתוכלו.

הנה תיאור נפלא על הראייה העמוקה של רבינו כלפי המציאות:
כִּי רָאִינוּ בְּחוּשׁ מַמָּשׁ שֶׁאֶצְלוֹ הָיָה כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ פָּתוּחַ וּמְגֻלֶּה וְהָיָה רוֹאֶה בְּכָל דָּבָר הִתְלַבְּשׁוּת חִיּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁהָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תּוֹרוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ וּלְסַפֵּר מִזֶּה לְמִי שֶׁלֹּא זָכָה לִרְאוֹת זֹאת בְּעֵינָיו. וְאִם תִּזְכֶּה לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת וְתִזְכֶּה לְהַעֲמִיק עִיּוּנְךָ בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ”ל תִּזְכֶּה לְהָבִין קְצָת מִזֶּה:
(חיי מוהר”ן קסד)

בוקר נפלא🔥

שבירת לב האבן וכוח המדמה

כיוון נוסף על שבירת לב האבן.
**
בתורה כה רבינו מדבר על כך ש-
צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהַמְדַמֶּה, וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל.
כוח המדמה הוא הכוח שמייצר לנו דמיונות בראש. מכירים את זה שאתם מדמיינים שפיצה תפיג מכם רגש בדידות? או שכשתשיגו את האייפון החדש תהיו על פסגת העולם?
זה כוח המדמה.

וּכְשֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר הַמְדַמֶּה, זֶה בְּחִינַת שְׁרִירוּת לֵב, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אַחַר הַמְדַמֶּה שֶׁבַּלֵּב.

ההליכה אחרי הדמיונות שלנו מכונה אצל רבינו שרירות לב. בדומה לביטוי שלנו לב האבן, שרירות לב היא מצב שבו כוח המדמה פועל עליי כל כך חזק, שהלב שלי נעול רק על זה, ואין לי בחירה, ואני מרגיש שזה מושך אותי בעל כורחי. ואני הולך אחרי המדמה שבלב.

וּכְשֶׁיּוֹצֵא מִשְּׁרִירוּת הַלֵּב, וּמְשַׁבֵּר לִבּוֹ הָאֶבֶן – נִכְנָע הָאֶבֶן, וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲווֹת הַמְדֻמִּיּוֹת, וְהוֹלֵךְ אַחַר הַשֵּׂכֶל.
(ליקוטי מוהרן תורה כה, אות א)

השכל במקרה הזה, הוא לא רק השכל כרציונאל, אלא כוח גבוה יותר, כוח נשמתי עמוק.

נסו להתבונן בעצמכם – עד כמה אתם משוכנעים בסיפורים שאתם מספרים לעצמכם על החיים שלכם? על היום יום שלכם? האם יש לכם אפשרות לספר סיפור אחר, גבוה ועמוק יותר?
עד כמה המחשבה שלכם מזוהה עם כוח המדמה? ועד כמה אתם מסוגלים לשבור את לב האבן, ולעלות מכוח המדמה על השכל? אל הראייה המפוקחת, הגבוהה, המאמינה והבוטחת בעצמכם ובטוב?

שנזכה לשבר את לב האבן, ולעלות מכוח המדמה אל השכל🔥