איך מעוררים את הלב?

זו שאלה שכולנו שואלים את עצמנו. גם רבי יודל, אחד מתלמידיו הגדולים של רבינו (שהתחיל כמתנגד אליו), שאל את רבי נחמן את השאלה הזו. רבי נחמן עונה לו – בכוח הדיבור
(התיעוד של השאלה הזו, מובא מיד לאחר הסיפור על האבן הגדולה שהבאנו כאן):

פַּעַם אַחַת דִבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁצְּרִיכִין לַעֲסֹק הַרְבֵּה בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְהִתְבּוֹדְדוּת וְכוּ’.
וְשָׁאַל אוֹתוֹ הָרַב רַבִּי יוּדְל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵיךְ לוֹקְחִין לֵב?(רְצוֹנוֹ לוֹמַר אֵיךְ זוֹכִין שֶׁיִּהְיוּ הַדִּבּוּרִים בְּהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב).
הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, תֹּאמְרוּ לִי אֵצֶל אֵיזֶה צַדִּיק קִבַּלְתֶּם הִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב? (כלומר, וכי יש איזה צדיק שבעולם שיכול לגרום לאדם לדבר דיבורים מתוך רגש והתעוררות הלב? הרי זה דבר בלתי אפשרי! וסיים את דבריו באמרו:) הָעִקָּר הוּא הָאֲמִירָה בַּפֶּה.
רְצוֹנוֹ לוֹמַר לְהַרְבּוֹת בְּדִבּוּרִים שֶׁל תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת בַּפֶּה, וְהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב בָּא מִמֵּילָא:

הציטוט לקוח מספר חיי מוהר”ן תמא

איך מעוררים את הלב? איך הופכים את לב האבן ללב בשר?

נהוג לומר שבכל נסיעה לאומן חוזרים עם מתנה מרבינו. בפעם האחרונה שזכיתי להיות שם בראש השנה, קיבלתי במתנה את תורה כ’ בליקוטי מוהרן.
שם רבינו מדבר על היכולת של האדם לדבר דיבורים חמים, ולעורר את הלב העליון לרחמים, כדי שיוציא מים חיים ושפע. כאן הוא מכנה מים חיים אלו בתור ביאורי תורה. הביטוי ביאורי תורה מזכיר אתה המילה באר. והלב הוא הסלע.

שוב אנחנו רואים כאן את הדימויים החוזרים הללו, להצליח לרכך את לב האבן, ולהוציא ממנו, או מן הבאר שמתחתיו מים.
איך עושים את זה? על ידי דיבורים חמים כגחלי אש. תפילה, התבודדות והשתוקקות. ככה מעוררים את הלב!

וכך הדיבור בלשונו בליקוטי מוהרן תורה כ’:

וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה, צָרִיךְ מִתְּחִלָּה לְהַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ דִּבּוּרִים חַמִּים כְּגַחֲלֵי־אֵשׁ כַּנַּ”ל. וְהַדִּבּוּר נִמְשָׁךְ מִלֵּב הָעֶלְיוֹן, בְּחִינַת (תְּהִלִּים ע”ג) “צוּר לְבָבִי”.
וְצָרִיךְ לִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי תְּפִלָּתוֹ נִכְמְרוּ רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו, וְנִפְתָּח לֵב הָעֶלְיוֹן, כִּי עִקַּר הָרַחֲמִים הוּא בַּלֵּב, וְנִשְׁפָּע מִלֵּב הָעֶלְיוֹן דִּבּוּרִים, וְעַל־יְדֵי הַדִּבּוּר מַמְשִׁיךְ בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה גַּם כֵּן מִשָּׁם.
וְלֵב הַנַּ”ל הוּא בְּחִינַת סֶלַע, שֶׁמִּשָּׁם הַדִּבּוּר, בִּבְחִינַת (מְגִלָּה י”ח): ‘מִלֵּי בְּסֶלַע’. וְסֶלַע הוּא בְּחִינַת צוּר, בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים ק”ה): “פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם”, וְהוּא בְּחִינַת לֵב, בְּחִינַת “צוּר לְבָבִי”, וְהַלֵּב נִכְמָר בְּרַחֲמִים וּמַשְׁפִּיעַ דִּבּוּרִים חַמִּים, בִּבְחִינַת (שָׁם ל”ט): “חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ – דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי”, וּבַלֵּב הַזֶּה כְּתוּבִים כָּל בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה, בִּבְחִינַת (מִשְׁלֵי ג): “כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ”.
וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִקַּח אֵיזֶה בֵּאוּר, צָרִיךְ לוֹ לִקַּח מֵהַלֵּב הַנַּ”ל בִּתְפִלָּה, בְּבַקָּשָׁה כַּנַּ”ל.

בהמשך ללב האבן של אתמול. ננסה להמשיך קצת את הקו הזה.
כמו שאמרנו, יש עניין של רבי נחמן ללמד אותנו להפוך את לב האבן ללב בשר. המשמעות הפשוטה היא להוריד את שכבות ההגנה מהלב, להפשיר את הקיפאון ששורר שם, לחזור להרגיש, לבעור, להתגעגע.
**
אחד הסיפורים המפורסמים במיתולוגיה היוונית הוא על סיזיפוס. על סיזיפוס הוטל עונש לגרור סלע ענק במעלה ההר, ובכל פעם שהצליח להעלות אותו, הסלע התגלגל במורד ההר שוב ושוב. משם מגיע הביטוי עבודה סיזיפית. עבודה שוחקת שחוזרת על עצמה ללא תוצאות.

מעשה מאבן גדולה של רבינו, הוא תיקון לסיפור הזה כפי ששמעתי פעם מפרופסור חביבה פדיה.
את לב האבן שלנו אפשר לרפא. זה אולי לוקח זמן, וזו עבודה יומיומית, אבל ההתמדה, כל יום קצת, אומר רבינו, היא הדרך להצלחה בפרוייקט גם אם זה רק נראה סיזיפי וחסר תכלית. זה לא. יש תיקון. זה אפשרי.

הנה הסיפור המופלא.
(הנמשל בסוף גם מצורף לסיפור המקורי)
לילה נפלא❤️🔥

מעשה במלך ששלח את בנו למרחקים ללמוד חכמות, לימים שב הבן לביתו מלומד בחכמות. פעם אחת ציוה המלך על בנו לקחת אבן גדולה, כגון אבן הרחיים, לטלטלה ולהעלותה לעליית הגג. מסתמא לא יכול הבן לטלטל בידיו אבן גדולה כזו והיה מצטער מאוד, שאינו יכול לקיים כיבוד אב ולמלא את רצונו.

עד שהמלך פתח ואמר לו:
כלום יעלה על דעתך שאני אצווה עליך להגביה בידיים אבן גדולה כל כך. ומה גם לטלטלה למעלה? אלא אני נתכוונתי לומר לך שתיקח פטיש חזק ותכה על האבן ותפוצצה לחתיכות קטנות ולאחר כך תוכל להעלותה למעלה.

ואף כאן הנמשל פשוט מאד: השם יתברך ציוה עלינו שנשא לבבנו אל אל בשמים, ולנו לב אבן, ואבן זו גדולה מאוד ואי אפשר כלל לנשאה למעלה. אלא צריך לקחת פטיש, לשבר ולפוצץ את לב האבן כדי שנוכל להרימו למעלה. רק לב נשבר מסוגל להתעורר ולהתרומם. צריך לקחת פטיש ולהכות על הלב. רק לב נשבר יתרומם משפלותו.

(המעשה מובא בספר חיי מוהר”ן תמא)

שבוע טוב לכולם וכולן!

אחד הביטויים השגורים בכתבי רבינו הוא ‘לב האבן’. אצל כולנו רוב הזמן הלב במצב של לב אבן, וכל העבודה שלנו על-פי דרכו של רבי נחמן היא להפוך את לב האבן ללב בשר (יש גם עניין עם המושג לב בשר והמילה ברסלב. אולי בהמשך נגיע לזה).

בכל מקרה, יש כמה וכמה עניינים סביב הפיכת לב האבן ללב בשר.
וכך רואה רבי נתן את המפגש בין יעקב לרחל בפרשת השבוע הקרובה (פרשת ויצא לעוקבים בסתר). והוא מסביר לנו שכל עוד לא מסירים את האבן מעל פי הבאר אי אפשר לדלות מים עמוקים מהלב הזה. הלב שלנו שמחובר ללב העליון. ואיך גוללים את האבן? בכוח האהבה, הכיסופים והגעגועים. והנה זה בלשון רבי נתן אחרי הציטוט מהפרשה:

“וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ”
כִּי הָאֶבֶן גְּדוֹלָה עַל-פִּי הַבְּאֵר, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת לֵב הָאֶבֶן שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל-פִּי הַבְּאֵר שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה, עַל-יְדֵי שֶׁאֵין הָאָדָם מְסַלֵּק מִמֶּנּוּ חַס וְשָׁלוֹם, לִבּוֹ הָאֶבֶן, עַל-יְדֵי-זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁאֹב מַיִם חַיִּים מִבְּאֵר הָעֶלְיוֹן.

וְאִי אֶפְשָׁר לָגֹל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל-פִּי הַבְּאֵר כִּי אִם עַל-יְדֵי כִּסּוּפִין וְהִשְׁתּוֹקְקוּת דִּקְדֻשָּׁה; לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגַּע תָּמִיד לַה’ יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבוֹדָתוֹ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי זָכָה לָזֶה בְּחִינַת וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל-פִּי הַבְּאֵר, כִּי זָכָה לְגַלּוֹת סִתְרֵי אוֹרָיְיתָא הַיּוֹצְאִים מִבְּאֵר מַיִם חַיִּים…

… וְעַל-כֵּן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, אֲנַן בַּחֲבִיבוּתָא תַּלְיָא (אנחנו קשורים באהבה), שֶׁאָנוּ צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵינוּ אַהֲבָה גְּדוֹלָה, שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר…כִּי עִקַּר הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה הוּא עַל-יְדֵי אַהֲבָה וָחֶסֶד שֶׁהוּא בְּחִינַת הִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה וּלְכָל טוֹב וְכַנַּ”ל.
(ליקוטי הלכות, הלכות דם, הלכה א אות יב’)

מתנה גדולה ועצומה היא השבת. אשרינו שזכינו לקבל מתנה שכזו.
הנה תפילה יפה יפה של רבי נתן מתוך ליקוטי תפילות.
שנזכה לשבת שמחה ויפה.
שבת שלום❤️🔥

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ נָתַתָּ לָנוּ מַתָּנָה טוֹבָה הַזֹּאת, שֶׁהָיְתָה בְּבֵית גְּנָזֶיךָ וְשַׁבָּת שְׁמָהּ. עַל כֵּן בָּאתִי לְהַפִּיל תְּפִלָּתִי וּתְחִנָּתִי וּבַקָּשָׁתִי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, כְּשֵׁם שֶׁגָּבְרוּ רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ לִתֵּן לָנוּ מַתָּנָה טוֹבָה קְדוֹשָׁה הַזֹּאת, כֵּן תַּעֲנִיקֵנוּ מִטּוּבְךָ הַגָּדוֹל, וְתַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ מִמְּעוֹן קְדֻשָּׁתֶךָ. וְתַעַזְרֵנוּ לְקַבֵּל מַתָּנָה טוֹבָה קְדוֹשָׁה הַזֹּאת, שֶׁנִּזְכֶּה לְקַבֵּל שַׁבָּת בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה וּבְשִׂמְחָה וְחֶדְוָה רַבָּה וַעֲצוּמָה. וְנַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת תָּמִיד. וְנִזְכֶּה לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל הָרָע הַנֶּאֱחָז בָּנוּ וּלְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת הַטּוֹב שֶׁבָּנוּ … וְנָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, וְנִזְכֶּה תָּמִיד לֵילֵךְ וְלַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּמִמַּעֲלָה לְמַעְלָה בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לַעֲלוֹת לְהִכָּלֵל בַּשַּׁבָּת הָעֶלְיוֹן. וּתְחָנֵּנוּ בַּחֲסָדֶיךָ לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים, “יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי”.
(ליקוטי תפילות, תפילה יט)

בוקר טוב לנשמות הקדושות בשורשן מאד מאד🔥🔥

כִּי אֵין זֶה דֶּרֶךְ הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּיִּית שֶׁיַּחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ לְרָשָׁע גָּמוּר ח”ו, וּלְהַקְטִין מַעֲלַת נַפְשׁוֹ הַקְּדוֹשָׁה רַק, אַדְּרַבָּא, צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁנַּפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ הִיא גְּדוֹלָה וִיקָרָה וְגָבֹהַּ מְאֹד מְאֹד וְאַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת בְּלִי שִׁעוּר תְּלוּיִים בָּהּ.

וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל שֶׁאִם הָיוּ מְהַפְּכִין אֶת הָאָדָם הָיוּ רוֹאִין שֶׁבְּכָל גִּיד וְגִיד מִגִּידֵי הָאָדָם תְּלוּיִים אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת וְכַמְבֹאָר בִּשְׁאָר סְפָרִים מִגֹּדֶל מַעֲלַת הָאָדָם שֶׁהוּא בְּחִינַת צֶלֶם אֱלֹקִים וַאֲפִלּוּ נֶפֶשׁ הַפָּחוֹת שֶׁבַּפְּחוּתִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל גַּם כֵּן גָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד.

(ליקוטי הלכות, ברכות השחר, הלכה ג’, אות ה’)

אחד העקרונות החשובים בהחדרת מסרים לתת מודע הוא עקרון השינון והשינוי:
מצד אחד לחזור על אותו מסר שוב ושוב, ומצד שני לשנות כל פעם כדי שזה לא ייהפך לרעש לבן.

אנחנו הולכים לראות מסר אחד שוב ושוב – תמיד אפשר לתקן. תמיד אפשר לחזור. תמיד יש תקווה. לא משנה מה קרה בדרך
בסוף המסר ייכנס 🔥🤩

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, שֶׁאֲפִלּוּ אִם אַתָּה מְשֻׁקָּע בִּמְדוֹר הַקְּלִפּוֹת וְאַתָּה בְּמַדְרֵגָה תַּחְתּוֹנָה מְאֹד עַד שֶׁנִּדְמֶה לְךָ שֶׁאִי אֶפְשָׁר עוֹד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת שֶׁנִּתְרַחַקְתָּ מְאֹד מִמֶּנּוּ אַף-עַל-פִּי-כֵן תֵּדַע, שֶׁאֲפִלּוּ בִּמְקוֹמְךָ גַּם כֵּן שָׁם תּוּכַל לִמְצֹא אֱלֹקוּתוֹ וּמִשָּׁם אַתָּה יָכוֹל לְדַבֵּק אֶת עַצְמֶךָ בּוֹ יִתְבָּרַךְ וְלָשׁוּב אֵלָיו בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כִּי לֹא רְחוֹקָה הִיא מִמְּךָ, אֶלָּא שֶׁבִּמְקוֹמְךָ שָׁם רַבּוּ הַלְּבוּשִׁים.
(משיבת נפש מהדורה קמא אות יא)

לילה טוב לחיות הנוהמות🔥