שובבות ושגעון / פרשת שמות

” וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה”

פרשת שמות. בני ישראל במצרים, קורסים תחת עבודת פרך. הם זועקים להשם מרוב כאב.
מקובלנו שפרשת השבוע מגלמת איזה מימד רוחני במציאות שמלווה אותנו. נכנסנו לימי השובבי”ם (ראשי תיבות של פרשיות השבוע הקרובות. ימים שנוהגים להתענות בהם. מן הזדהות עם הסבל במצרים):
וְזֶה בְּחִינַת שׁוֹבָבִי”ם שֶׁבָּהֶם נוֹהֲגִים הַכְּשֵׁרִים לְהִתְעַנּוֹת וְלִצְעֹק לַה’ יִתְבָּרַךְ בִּתְפִלּוֹת וּסְלִיחוֹת, כִּי בְּאֵלּוּ הַיָּמִים קוֹרִין בַּתּוֹרָה בְּעִנְיַן גָּלוּת מִצְרַיִם וּגְאֻלָּתָם שֶׁהָיָה עַל-יְדֵי צְעָקָה כַּנַּ”ל. וּכְמוֹ כֵן צְרִיכִין עַתָּה בַּגָּלוּת הַזֶּה כַּנַּ”ל

גלות מצרים מסמלת את כל הגלויות של כולנו, בכללי ובאישי. בעבר ובהווה :

וְזֶהוּ (יִרְמְיָה ג, יד) “שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים”, שֶׁעִקַּר כָּל הַצָּרוֹת וְהַגָּלֻיּוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן, הֵם עַל-יְדֵי חֶסְרוֹן הַדַּעַת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שׁוֹבָבִים, שֶׁכָּל אֶחָד הוֹלֵךְ בָּעוֹלָם כְּמוֹ מְשֻׁגָּע וְשׁוֹבָב מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה נז, יז): “וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ”.

אתם מבינים?
אם אנחנו מרגישים בגלות, בצרה, זה רק בגלל חוסר יישוב הדעת. הקשר למאורעות הוא קשר פנימי שאנחנו יוצרים, הפרשנות שלנו למאורעות. כי מי שיש לו יישוב הדעת, לא ירגיש בגלות.

וּכְשֶׁיָּבִין הָאָדָם בְּעַצְמוֹ כָּל זֹאת אֵיךְ הוּא שׁוֹבָב וּמְשֻׁגָּע מַמָּשׁ, כִּי הוֹלֵךְ אַחֲרֵי שְׁרִירוּת לִבּוֹ וְאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, בְּוַדַּאי יָחוּס עַל עַצְמוֹ וְיִצְעַק הַרְבֵּה לַה’ יִתְבָּרַךְ, וְעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה לְפִי בְּחִינָתוֹ לְהוֹלִיד הַמֹּחִין וְהַדַּעַת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַגְּאֻלָּה בִּכְלָל וּבִפְרָט בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן כַּנַּ”ל.

בכל פעם שאני מרגיש בצרה, אני בסוג מסויים של שגעון. הסתלקה ממני הדעת שלי. לכן, כמו בני ישראל במצרים, אני צריך ללמוד לזעוק ולהתפלל להשם, ועל ידי התפילות, אני מוליד דעת חדשה, או כמו שאומרים בברסלב ע”פ הקבלה התחדשות המוחין.

שנזכה לצאת מהשגעון ומהשובבות!

מלך טוב ומלך רע / פרשת שמות

אנחנו מתחילים השבוע את ספר שמות בשעה טובה. אחד הפסוקים המפורסמים ביותר בתחילת הפרשה הוא חילופי השלטון לאחר מות יוסף “וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף”.
רבי נתן מסביר שיוסף שהוא בחינת הצדיק, הוא בעצם זה שתמיד מחזיק במעלת מציאת נקודות טובות. למי שעקב קצת בלייבים בפייסבוק, למדנו על זה שמשה התפלל על עם ישראל אחרי חטא העגל, וע”י שמצא בהם נקודות זכות, גם בחוטא הכי גדול שבהם, כך הציל אותם מאבדון. זה תפקיד הצדיק.
הנה בלשון רבי נתן:

וְזֶה בְּחִינַת וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. יוֹסֵף הוּא בְּחִינַת כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מֵהַצַּדִּיק בְּחִינַת יוֹסֵף, שֶׁהוּא נְקֻדָּה הַכְּלָלִית שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁכִין כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבְּכָל אֶחָד.

לעומת זאת, המלך החדש שקם על מצרים, (וכך גם כל הגלויות) הוא זה שעושה ההיפך – מוצא רק רע.
וּבְכָל יְמֵי הַגָּלֻיּוֹת, שֶׁכֻּלָּם מְכֻנִּים בְּשֵׁם מִצְרַיִם, בְּכָל פַּעַם הוּא בְּחִינַת וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ וְכוּ’, כִּי בְּכָל פַּעַם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו מֵחָדָשׁ וְהוּא נִקְרָא מֶלֶךְ, בְּחִינַת מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל. וּמִמֶּנּוּ נִמְשָׁכִין כָּל הַהִתְנַגְּדוּת וְהַמְּנִיעוֹת שֶׁל הַמּוֹנְעִים וְהַחוֹלְקִים הָעוֹמְדִים בְּכָל פַּעַם.
מכירים את הביטוי מלך זקן וכסיל מהשיר של שולי רנד? זה מגיע מרבי נחמן.
מלך זקן וכסיל זה כינוי ליצר הרע, המלך החדש שלא ידע את יוסף.

שֶׁבְּכָל פַּעַם גּוֹזְרִים וְאוֹמְרִים דִּבּוּרִים רָעִים חֲדָשִׁים, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הָאֱמֶת שֶׁרוֹצִים לִמְנֹעַ וּלְהַפִּיל אֶת הָאָדָם עַל-יְדֵי זֶה מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה וְכוּ’. וְזֶהוּ ‘אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף’, עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְּלֹא יָדַע. שֶׁעוֹשִׂים אֶת עַצְמָם כְּאִלּוּ לֹא יָדְעוּ כְּלָל אֶת מַעֲלוֹת הַצַּדִּיק בְּחִינַת יוֹסֵף, שֶׁהוּא כְּלַל הַטּוֹב שֶׁהִכְנִיס כָּל כָּךְ טוֹב בְּיִשְׂרָאֵל וְהֵם רוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר לְבִלְבּוּלִים חֲדָשִׁים לְהַפִּיל אֶת כָּל אֶחָד חַס וְשָׁלוֹם, לְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הָרַע לֹא עַל הַטּוֹב מַה שֶּׁבֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְהֵפֶךְ כַּנַּ”ל.
(ליקוטי הלכות, עירובי תחומין ו’, אות יח)

כל יום בערך, קם עלינו מלך שלא יודע את יוסף. קם עלינו היצר הרע, הקול הפנימי הזה שמזכיר לנו בעיקר את הרע. הוא שוכח את יוסף, את היכולת ללמד זכות ולמצוא נקודות טובות. הקול הזה מתחדש עלינו כל יום, ובכל אנחנו עלולים להפסיק את המעשים הטובים שלנו, את ראיית הטוב שלנו.
העבודה שלנו היא להחזיר את יוסף למלוכה בכל יום ובכל שעה.

תפילה על הרגע הזה – ליקוטי תפילות קו’

הגענו לפינת להפוך את התורות לתפילות.
אני ממש ממליץ לכם, מעודד אתכם ומדרבן אתכם ואותי, להשתדל מאד מאד ללמוד את מלאכת התפילה.
למה זה כל כך חשוב?
כשאנחנו רואים שמשהו חסר, או לא מספיק טוב, לרוב העין שלנו ביקורתית, עין חסרה. כך זה אצל רובינו. העניין הוא שתנועה פנימית כזו לרוב לא מצמיחה, אלא רק מורידה. יכולה אפילו להפיל לעצבות.

כוח התפילה, הוא כוח שמרגיל אותנו לעורר את הרצון שלנו. להתבונן על מה שחסר ואז לשאול את עצמי אז מה הרצון שלי כלפי החסרון הזה?. להפוך את החסרון, לגעגוע, לתפילה.

כמו שאמר מאיר בנאי ז”ל – אין אדם שאין לו תפילה. אני רוצה שהבן שלי יחזור בריא ושלם מהצבא. זו תפילה. כל הלוואי הוא תפילה. ולכן התפילה ממש לא שייכת רק לדתיים או למאמינים באלוקים. אלא לכל מי שמתגעגע לטוב.

אז הנה תפילה קו’, שמיוסדת על תורה ערב’ היום אם בקולו תשמעו – זוכרים?
זה ממש שיעור באיך להתפלל, ואיך להפוך תורה לתפילה.

“עָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי בִּישׁוּעָתְךָ הַגְּדוֹלָה וְהַנִּפְלָאָה, שֶׁאֶזְכֶּה לְחַדֵּשׁ אֶת עַצְמִי בְּכָל יוֹם בְּתוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה בֶּאֱמֶת, שֶׁאֶזְכֶּה בְּכָל יוֹם לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ בַּעֲבוֹדָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּאִלּוּ נוֹלַדְתִּי הַיּוֹם וְלֹא אֶחְשֹׁב מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ כְּלָל, וְלֹא יוּכְלוּ לְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתִּי כְּלָל מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, הֵן מֵהֶעָבַר, הֵן מֵהֶעָתִיד, וְלֹא יַכְבִּידוּ עָלַי אֶת הָעֲבוֹדָה עַל־יְדֵי הַיָּמִים הַבָּאִים וְהַשָּׁעָה הָעֲתִידָה, וְלֹא אֶסְתַּכֵּל וְלֹא אֶחְשֹׁב בְּדַעְתִּי כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה וְהָרֶגַע שֶׁאֲנִי עוֹמֵד בָּהּ אָז, בְּאֹפֶן שֶׁאוּכַל לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמֶת בִּתְמִימוּת בְּלִי שׁוּם בִּלְבּוּלִים וּפְחָדִים וּכְבֵדוּת וְעַצְלוּת, רַק אֶזְדָּרֵז בַּעֲבוֹדָתְךָ בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ, וְלֹא אָשִׂים לְנֶגֶד עֵינַי כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְהַשָּׁעָה וְהָרֶגַע לְבַד, לְמַעַן אֶתְחַזֵּק עַל־יְדֵי־זֶה בַּעֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמֶת וְלֹא יִהְיֶה כָבֵד עָלַי שׁוּם דְּבַר עֲבוֹדָה שֶׁהוּא רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת…”