דיברנו בשבוע שעבר על אמונה, אנחנו מתקדמים בצעדי ענק לעבר פורים שבין היתר עוסק בהמן מזרע עמלק. אחת האמירות המפורסמות של רבי נתן בהקשר הזה היא ש-30 יום קודם פורים, אדם צריך בכל יום לצעוק להשם “הצילני מקליפת המן עמלק!”. אז בואו נתחיל לצעוק! אבל גם ננסה ללמוד מה העניין של כל זה, עמלק, פורים, ספק, אמונה ותמימות.
התמימות היא אחת המידות החשובות ביותר בעיניי רבנו. הוא הקדיש לכך המון מקום בדיבוריו ואף סיפור שלם שנקרא “מעשה מחכם ותם”. בסיפור הזה, החכם מייצג את תנועת הספקנות הבלתי פוסקת, העמלקית, והתם מייצג את המאמין, האדם השלם באמת.

כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ, יוּכַל לִפֹּל בְּטָעוּתִים וּמִכְשׁוֹלוֹת רַבִּים, וְלָבוֹא לִידֵי רָעוֹת גְּדוֹלוֹת חַ”ו, כַּאֲשֶׁר כְּבָר רַבִּים נִכְשְׁלוּ וְנָפְלוּ מְאֹד ע”י חָכְמָתָם, וְחָטְאוּ וְהֶחֱטִיאוּ אֶת הָרַבִּים רח”ל, וְהַכֹּל הָיָה עַ”י חָכְמָתָם הָרָעָה. כִּי עִקַּר הַיַּהֲדוּת הוּא לֵילֵךְ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת, וּלְהִסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ, רַק אִם יֵשׁ בָּזֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲשֶׂה, וְאִם לָאו – לֹא. וְאָז בְּוַדַּאי לֹא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם”
(ליקוטי עצות, תמימות, ג’)

הטקסט הזה מגרד לכם קצת? הרבה? גם לי. אנחנו חיים בעולם שמקדש כל כך את המחשבה הביקורתית, זו גולת הכותרת של התרבות שלנו היום. ללכת בתמימות אחרי משהו, כל דבר שלא יהיה, זו תנועה קצת הזויה בעינינו, שלא לומר מפחידה. ננסה לגעת קצת מעט.

הנחת היסוד היא שהשכל האנושי מוגבל. כל עוד האדם לא מבין ומקבל את זה, הוא שם לעצמו רגל ברגע שהוא סומך על שכלו, כי כמו שאומר רבינו, ע”י חקירות השכל אפשר ליפול חזק. חשוב להבין, אין פה קריאה לטיפשות. יש פה קריאה לענווה, ואזהרה חמורה – זוכרים את כוח המדמה? השכל שלנו יכול להטעות אותנו בדמיונות וטעויות. בשביל באמת להשכיל ולהחכים, אנחנו צריכים אמונה, יראת שמים. האמירות הללו לא מזלזלות בחכמה, להיפך, דווקא בגלל נשגבותה ועוצמתה של החכמה, יש פה קריאה להשתמש בה באופן נכון, שמביא חיים ושמחה, ולא מפיל לעצבות וספיקות.
שנזכה להינצל מקליפת המן עמלק!