כשאנחנו מגיעים למצבי חוסר סבלנות וקוצר רוח, אין לנו אוויר, מן תחושה שכל מה שאנחנו עושים קשה לנו, אפילו דברים קלים ופשוטים. מכירים?

(שְׁמוֹת ו): ” וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר־רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה” – שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת “קֹצֶר־רוּחַ”, מֵחֲמַת שֶׁהֵם קְטַנֵּי אֲמָנָה, ע”י זֶה צְרִיכִין לַעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת (ליקו”מ תניינא פו).

כך מספר רבינו לרבי נתן. מדי פעם רבי נתן מספק לנו הצצה בלעדית אל מאחורי הקלעים, לשיח שהיה ביניהם בזמן אמירת התורות. אשרינו שזכינו לטעום מזה. רבי נתן מספר כך:
כְּשֶׁאָמַר לִי העִנְיָן עַל פָּסוּק (שְׁמוֹת ו־ט): “מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבוֹדָה קָשָׁה”, וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם(👆🏽), עָמַדְתִּי לְפָנָיו כְּמִשְׁתּוֹמֵם וּמַחְשְׁבוֹתַי הָיוּ תְּמֵהִים בְּעִנְיָן זֶה. כִּי נִדְמֶה לִי שֶׁיֵּשׁ לִי אֱמוּנָה קְצָת.
רבי נתן מתפלא על דברי רבינו. ובעדינות מעיד על עצמו – נדמה לי שיש לי קצת אמונה. אם נשלים את כוונת התמיהה נניח שכנראה רבי נתו עדיין הרגיש בעצמו קוצר רוח ועבודה קשה.

עָנָה וְאָמַר בִּלְשׁוֹן גְּעָרָה קְצָת כְּאוֹמֵר: וְאִם יֵשׁ לְךָ אֱמוּנָה, אֵין לְךָ אֱמוּנָה בְּעַצְמְךָ

רבינו מטיל פה פצצה. רבי נתן עוד הרבה להתעסק בזה בלא מעט מקומות. אמונה בהשם לא מסתיימת בלהאמין שהוא קיים. אמונה היא דבר רחב ומסתעף, ויש קשר ישיר בין האמונה בהשם לבין האמונה בעצמי.

וְהַכְּלָל הַמּוּבָן מִדְּבָרָיו שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ שֶׁגַּם הוּא חָבִיב בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי לְפִי גְּדֻלַּת טוֹבָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם הוּא גָּדוֹל וְחָשׁוּב בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ… ואֵין זֶה עֲנָוָה לִהְיוֹת בְּמֹחִין דְּקַטְנוּת

אנחנו צריכים ללמוד להאמין שאנחנו ראויים לטוב. שאנחנו אהובים ורצויים לפני המקום, שהוא באמת רוצה להפציץ אותנו בטוב. ולא להקטין את עצמנו סתם באמירות “לא משנה, לא באמת מגיע לי”, שזה נקרא ענווה פסולה.

שנזכה להאמין בעצמנו באמת!