“יצאתי משם באורות!!” – חוויה מוכרת לרבים מאיתנו, גם אם לא מדובר על תפילה עוצמתית או שיעור מאלף, אלא הופעה מוזיקלית או פסטיבל מעיף, או אפילו שיחת נפש עמוקה.
לזה קוראים התעוררות (לא התנועה הירושלמית). הכוונה שאני מתעורר ונפתח לי הלב להתחדשות, למחשבות חדשות, והרבה פעמים גם לאופק חדש שאני רוצה להתחיל ללכת לכיוונו.

והנה הצד השני:
מוֹהֲרַנַ”ת (מורנו הרב רבי נתן) אָמַר:” עַל כׇּל כַּף הִתְעוֹרְרוּת – צְרִיכִין לָזֶה קְעָרָה מְלֵאָה שֶׁל הִתְחַזְּקוּת”.
(שיח שרפי קודש, מערכת אמרות טהורות, קלז)

כשאני מתעורר למשהו, הדרייב שאני נמצא בו מחזיק לרוב יום יומיים אולי קצת יותר. אחרי כמה ימים זה דועך. לכן רבי נתן אומר פה יסוד גדול – התעוררות זה אחלה, זה אור גדול, אבל אם אין לך כלי להחזיק ולתחזק את האור הזה לאורך זמן, אתה תיפול מזה. התחזקות היא היכולת להמשיך את האור אל תוך שגרה יומיומית, ולא לבנות על ההיי שהעיף אותי כי זה דבר חולף. לכן עיקר העבודה שלנו היא לא לחפש אורות אלא לבנות כלים ולהוריד את האור למעשה.