רבינו מאד עודד את התלמידים שלו להיות עצמאיים, להביא את הלב שלהם והאמת שלהם לתוך התפילה, לתוך הלימוד, לתוך החיים. לא לחיות את החיים מתוך שינה.

מדי פעם אני אניח כאן עדויות על רבינו בעצמו, ועל הנהגותיו. דברים שגם כל אחד מאיתנו הפשוטים יכולים לקחת וללמד את עצמנו את האומנות הזו, כל אחד לפי כוחו ובחינתו.

סִפֵּר שֶׁבִּימֵי יַלְדוּתוֹ כְּשֶׁהָיָה סוֹעֵד סְעֻדָּתוֹ, הָיָה אַחַר־כָּךְ נוֹתֵן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז עַל כָּל סֵדֶר אֲכִילָתוֹ, וְלֹא הָיָה מִסְתַּפֵּק עַצְמוֹ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁהָיָה מְבָרֵךְ. רַק מֵעַצְמוֹ נָתַן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז עַל כָּל סֵדֶר אֲכִילָתוֹ שֶׁנָּתְנוּ לוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין לוֹ מִתְּחִלָּה מְעַט יֵין־שָׂרָף וַחֲתִיכָה לֶעקִיךְ [עוּגָה], וְאַחַר־כָּךְ צְנוֹן שֶׁקֹּדֶם הָאֲכִילָה וְכוּ’ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּל סֵדֶר הַסְּעֻדָּה, הָיָה מְסַדֵּר שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר בִּפְרָט:
(חיי מוהרן רלז’)

למי מאיתנו שמברך ברכת המזון, אנחנו לגמרי יכולים ליפול לשינה ואוטומטיות בברכה הזו.
אם נרגיל את עצמנו ללמוד להודות בפרט בשפה שלנו על כל דבר ודבר שאכלנו, אני בטוח שנוכל ללמוד ולקבל מזה המון, ולהבין כמה שפע וחסד יש לנו בחיים.

מזמין אתכם לנסות את התרגול הזה 🙂

*הערה – לרוב כשכתוב ‘בלשון אשכנז’ הכוונה בלשון שהאדם רגיל לדבר בה יום יום. כל אחד בשפתו הוא.