אחרי שדיברנו על ללכת עם התורות, נזכיר עוד הוראה של רבינו והיא להפוך את התורות לתפילות.

תראו, הלימוד בברסלב הוא לא לימוד עיוני אינטלקטואלי. פחות מעניין אותנו שנצא עם תובנות מהלימוד. אנחנו רוצים שהלימוד שלנו ישבור את לב האבן. תובנות לא יעשו את זה.

הלימוד צריך לפעול פעולה, לרדת אל הלב, לעורר אותו לפעולה.לכן הורה רבינו את חסידיו להפוך את התורות לתפילות. זאת אומרת שנצטרך להמיר כל הבנה חדשה לגעגוע, לרצון, לתפילה, לזכות להשיג את זה בחיינו.

כולנו צריכים לשאוף להגיע למדרגה שבה אנחנו באמת לומדים לשבור את לב האבן למעשה. לא בתיאוריה, ולא במחשבות. אלא בתפילה ובדיבור. זוכרים את המעשה על האבן הכבידה?

“כְּמוֹ כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צִוָּה עָלֵינוּ שֶׁנִּשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפַּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמַיִם, וּלְבָבֵנוּ הוּא לֵב הָאֶבֶן. וְהוּא אֶבֶן גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וְאִי אֶפְשָׁר לְהָרִים אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם אֹפֶן, רַק עַל־יְדֵי שֶׁנִּקַּח פַּטִּישׁ וּנְשַׁבֵּר וּנְפוֹצֵץ אֶת לֵב הָאֶבֶן וְאָז נוּכַל לְהָרִים אוֹתוֹ. וְהַפַּטִּישׁ הוּא הַדִּבּוּר.

רבי נתן, התלמיד הגדול, שעשה כהוראת רבו, לקח כמעט כל תורה ותורה בליקוטי מוהרן, וכתב עליה תפילות. אחחח התפילות של רבי נתן זו מתיקות שאין כדוגמתה!
אני אניח כאן מעט מהתפילה על תורה כה’ שנגענו בה. ממליץ מאד להגיד אותה בפה. לנסות להרגיש את הלב, את הרצון, את התשוקה לעלות מדרגה.

שבת שלום❤️🔥

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּרַחֵם עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתַעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁיעֵנִי, שֶׁאֶזְכֶּה לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל אֶת כֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁבַּלֵּב וְלֹא אֵלֵךְ עוֹד אַחַר שְׁרִירוּת לִבִּי הָרָע, וְלֹא אָתוּר אַחַר לְבָבִי וְאַחַר עֵינַי, רַק אֶזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל, לְשַׁבֵּר וּלְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל כָּל הַתַּאֲוֹת הַמְדֻמִּיּוֹת, וְכָל הַבִּלְבּוּלִים וְכָל הַמְּנִיעוֹת, הַבָּאִים מִכֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁהוּא כֹחַ הַבַּהֲמִיּוּת. וְלֹא אֶעֱשֶׂה עוֹד מַעֲשֵׂה בְהֵמָה, וְיִתְבַּטְּלוּ מִמֶּנִּי כָּל תַּאֲוֹת הַבַּהֲמִיּוֹת, וְלֹא אֶהְיֶה עוֹד “כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין. וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד”, וְאֶזְכֶּה לָצֵאת וְלַעֲלוֹת מִבְּחִינַת בְּהֵמָה לִבְחִינַת אָדָם דִּקְדֻשָּׁה, וְתַעֲלֵנִי מְהֵרָה מִן הַמְדַמֶּה אֶל הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה:

חוּס וְחָנֵּנִי וְרַחֵם עָלַי שֶׁאֶזְכֶּה מְהֵרָה לְשַׁבֵּר אֶת כֹּחַ הַמְדַמֶּה וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה. וְיָקוּם וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְעַלֶּה תְּכוּנַת שִׂכְלִי לְמַעְלָה לְמָעְלָה. וְיֻפְתַּח לִי אוֹר הַחָכְמָה וְהַבִּינָה וְהַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה, וְאֶזְכֶּה לְהִתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלִי, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהוֹצִיא מְתִיקוּת שִׂכְלִי מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְאֶזְכֶּה לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וּלְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים אֲמִתִּיִּים בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּלְהַשִּׂיג הַשָּׂגַת אֱלֹהוּתְךָ עַד שֶׁאֶזְכֶּה לִקְנוֹת בְּשִׂכְלִי חִדּוּשִׁים וּבִנְיָנִים שְׁלֵמִים בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּבַעֲבוֹדַת יְהֹוָה וּבְהַשָּׂגוֹת אֱלֹהוּת.
(ליקוטי תפילות. תורה כה)