לעורר את הלב העליון בדיבורי אש

איך מעוררים את הלב? איך הופכים את לב האבן ללב בשר?

נהוג לומר שבכל נסיעה לאומן חוזרים עם מתנה מרבינו. בפעם האחרונה שזכיתי להיות שם בראש השנה, קיבלתי במתנה את תורה כ’ בליקוטי מוהרן.
שם רבינו מדבר על היכולת של האדם לדבר דיבורים חמים, ולעורר את הלב העליון לרחמים, כדי שיוציא מים חיים ושפע. כאן הוא מכנה מים חיים אלו בתור ביאורי תורה. הביטוי ביאורי תורה מזכיר אתה המילה באר. והלב הוא הסלע.

שוב אנחנו רואים כאן את הדימויים החוזרים הללו, להצליח לרכך את לב האבן, ולהוציא ממנו, או מן הבאר שמתחתיו מים.
איך עושים את זה? על ידי דיבורים חמים כגחלי אש. תפילה, התבודדות והשתוקקות. ככה מעוררים את הלב!

וכך הדיבור בלשונו בליקוטי מוהרן תורה כ’:

וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה, צָרִיךְ מִתְּחִלָּה לְהַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ דִּבּוּרִים חַמִּים כְּגַחֲלֵי־אֵשׁ כַּנַּ”ל. וְהַדִּבּוּר נִמְשָׁךְ מִלֵּב הָעֶלְיוֹן, בְּחִינַת (תְּהִלִּים ע”ג) “צוּר לְבָבִי”.
וְצָרִיךְ לִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי תְּפִלָּתוֹ נִכְמְרוּ רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו, וְנִפְתָּח לֵב הָעֶלְיוֹן, כִּי עִקַּר הָרַחֲמִים הוּא בַּלֵּב, וְנִשְׁפָּע מִלֵּב הָעֶלְיוֹן דִּבּוּרִים, וְעַל־יְדֵי הַדִּבּוּר מַמְשִׁיךְ בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה גַּם כֵּן מִשָּׁם.
וְלֵב הַנַּ”ל הוּא בְּחִינַת סֶלַע, שֶׁמִּשָּׁם הַדִּבּוּר, בִּבְחִינַת (מְגִלָּה י”ח): ‘מִלֵּי בְּסֶלַע’. וְסֶלַע הוּא בְּחִינַת צוּר, בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים ק”ה): “פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם”, וְהוּא בְּחִינַת לֵב, בְּחִינַת “צוּר לְבָבִי”, וְהַלֵּב נִכְמָר בְּרַחֲמִים וּמַשְׁפִּיעַ דִּבּוּרִים חַמִּים, בִּבְחִינַת (שָׁם ל”ט): “חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ – דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי”, וּבַלֵּב הַזֶּה כְּתוּבִים כָּל בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה, בִּבְחִינַת (מִשְׁלֵי ג): “כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ”.
וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִקַּח אֵיזֶה בֵּאוּר, צָרִיךְ לוֹ לִקַּח מֵהַלֵּב הַנַּ”ל בִּתְפִלָּה, בְּבַקָּשָׁה כַּנַּ”ל.