בהמשך ללב האבן של אתמול. ננסה להמשיך קצת את הקו הזה.
כמו שאמרנו, יש עניין של רבי נחמן ללמד אותנו להפוך את לב האבן ללב בשר. המשמעות הפשוטה היא להוריד את שכבות ההגנה מהלב, להפשיר את הקיפאון ששורר שם, לחזור להרגיש, לבעור, להתגעגע.
**
אחד הסיפורים המפורסמים במיתולוגיה היוונית הוא על סיזיפוס. על סיזיפוס הוטל עונש לגרור סלע ענק במעלה ההר, ובכל פעם שהצליח להעלות אותו, הסלע התגלגל במורד ההר שוב ושוב. משם מגיע הביטוי עבודה סיזיפית. עבודה שוחקת שחוזרת על עצמה ללא תוצאות.

מעשה מאבן גדולה של רבינו, הוא תיקון לסיפור הזה כפי ששמעתי פעם מפרופסור חביבה פדיה.
את לב האבן שלנו אפשר לרפא. זה אולי לוקח זמן, וזו עבודה יומיומית, אבל ההתמדה, כל יום קצת, אומר רבינו, היא הדרך להצלחה בפרוייקט גם אם זה רק נראה סיזיפי וחסר תכלית. זה לא. יש תיקון. זה אפשרי.

הנה הסיפור המופלא.
(הנמשל בסוף גם מצורף לסיפור המקורי)
לילה נפלא❤️🔥

מעשה במלך ששלח את בנו למרחקים ללמוד חכמות, לימים שב הבן לביתו מלומד בחכמות. פעם אחת ציוה המלך על בנו לקחת אבן גדולה, כגון אבן הרחיים, לטלטלה ולהעלותה לעליית הגג. מסתמא לא יכול הבן לטלטל בידיו אבן גדולה כזו והיה מצטער מאוד, שאינו יכול לקיים כיבוד אב ולמלא את רצונו.

עד שהמלך פתח ואמר לו:
כלום יעלה על דעתך שאני אצווה עליך להגביה בידיים אבן גדולה כל כך. ומה גם לטלטלה למעלה? אלא אני נתכוונתי לומר לך שתיקח פטיש חזק ותכה על האבן ותפוצצה לחתיכות קטנות ולאחר כך תוכל להעלותה למעלה.

ואף כאן הנמשל פשוט מאד: השם יתברך ציוה עלינו שנשא לבבנו אל אל בשמים, ולנו לב אבן, ואבן זו גדולה מאוד ואי אפשר כלל לנשאה למעלה. אלא צריך לקחת פטיש, לשבר ולפוצץ את לב האבן כדי שנוכל להרימו למעלה. רק לב נשבר מסוגל להתעורר ולהתרומם. צריך לקחת פטיש ולהכות על הלב. רק לב נשבר יתרומם משפלותו.

(המעשה מובא בספר חיי מוהר”ן תמא)

שבוע טוב לכולם וכולן!

אחד הביטויים השגורים בכתבי רבינו הוא ‘לב האבן’. אצל כולנו רוב הזמן הלב במצב של לב אבן, וכל העבודה שלנו על-פי דרכו של רבי נחמן היא להפוך את לב האבן ללב בשר (יש גם עניין עם המושג לב בשר והמילה ברסלב. אולי בהמשך נגיע לזה).

בכל מקרה, יש כמה וכמה עניינים סביב הפיכת לב האבן ללב בשר.
וכך רואה רבי נתן את המפגש בין יעקב לרחל בפרשת השבוע הקרובה (פרשת ויצא לעוקבים בסתר). והוא מסביר לנו שכל עוד לא מסירים את האבן מעל פי הבאר אי אפשר לדלות מים עמוקים מהלב הזה. הלב שלנו שמחובר ללב העליון. ואיך גוללים את האבן? בכוח האהבה, הכיסופים והגעגועים. והנה זה בלשון רבי נתן אחרי הציטוט מהפרשה:

“וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ”
כִּי הָאֶבֶן גְּדוֹלָה עַל-פִּי הַבְּאֵר, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת לֵב הָאֶבֶן שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל-פִּי הַבְּאֵר שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה, עַל-יְדֵי שֶׁאֵין הָאָדָם מְסַלֵּק מִמֶּנּוּ חַס וְשָׁלוֹם, לִבּוֹ הָאֶבֶן, עַל-יְדֵי-זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁאֹב מַיִם חַיִּים מִבְּאֵר הָעֶלְיוֹן.

וְאִי אֶפְשָׁר לָגֹל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל-פִּי הַבְּאֵר כִּי אִם עַל-יְדֵי כִּסּוּפִין וְהִשְׁתּוֹקְקוּת דִּקְדֻשָּׁה; לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגַּע תָּמִיד לַה’ יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבוֹדָתוֹ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי זָכָה לָזֶה בְּחִינַת וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל-פִּי הַבְּאֵר, כִּי זָכָה לְגַלּוֹת סִתְרֵי אוֹרָיְיתָא הַיּוֹצְאִים מִבְּאֵר מַיִם חַיִּים…

… וְעַל-כֵּן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, אֲנַן בַּחֲבִיבוּתָא תַּלְיָא (אנחנו קשורים באהבה), שֶׁאָנוּ צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵינוּ אַהֲבָה גְּדוֹלָה, שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר…כִּי עִקַּר הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה הוּא עַל-יְדֵי אַהֲבָה וָחֶסֶד שֶׁהוּא בְּחִינַת הִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה וּלְכָל טוֹב וְכַנַּ”ל.
(ליקוטי הלכות, הלכות דם, הלכה א אות יב’)