בוקר טוב נשמות קדושות🔥
אתמול למדנו מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו. והתעוררה בנו הנקודה של כוח המושך וכוח המכריח.
אחרוג ממנהגי היום ואשלח לכם טקסט של מישהו אחר שכתב על שני הכוחות הללות טקסט מקסים בעיניי
שנזכה להתעורר🔥🔥
**
“כִּי כָּל הַדְּבָרִים הֵם עַל הָאָרֶץ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁהַכּל גָּדֵל מִן הָאָרֶץ וְכָל הַדְּבָרִים וְהַבְּרִיּוֹת הוֹלְכִים וּמֻנָּחִים עַל הָאָרֶץ וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּסְקוּ וְיִתְרַחֲקוּ מֵהָאָרֶץ אִם לא עַל יְדֵי כּחַ הַמַּכְרִיחַ הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁמַּכְרִיחַ הַדָּבָר וְנוֹטְלוֹ מִמְּקוֹמוֹ מֵהָאָרֶץ, וּמַרְחִיקוֹ מִמֶּנָּה וּכְפִי כּחַ הַמַּכְרִיחַ, כֵּן נִתְרַחֵק הַדָּבָר מֵהָאָרֶץ וְאַחַר כָּך כְּשֶׁנִּפְסָק כּחַ הַמַּכְרִיחַ, חוֹזֵר הַדָּבָר לְהָאָרֶץ… כִּי הָאָרֶץ יֵשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, וּמַמְשֶׁכֶת כָּל הַדְּבָרִים לְעַצְמָהּ… כִּי עַל יְדֵי שִׁפְלוּת, שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּעָפָר עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך, לְהַמְשִׁיך הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֶצְלוֹ”.
רבי נחמן מלמד אותנו על שני סוגי כוחות: כּחַ הַמַּכְרִיחַ וכּחַ הַמּוֹשֵׁך.
לכתחילה: “כָּל הַדְּבָרִים הֵם עַל הָאָרֶץ… וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּסְקוּ וְיִתְרַחֲקוּ מֵהָאָרֶץ אִם לא עַל יְדֵי כּחַ הַמַּכְרִיחַ”.
כוח המכריח, הוא הדוחף את הדברים להינתק מכוח המושך הטבעי שלהם להיות עצמם. כח המכריח יכול לבוא לידי ביטוי ע”י שהאדם מתנהג בחנופה, בגאווה, אי כבוד לסביבתו, כוחניות, גסות רוח ועוד. אולם כוח המכריח הוא מוגבל! כמה אפשר להכריח את הדברים? כמה אפשר להתייפייף, להתאמץ, להתחנף? כמה זה יחזיק? דקה? שתיים? שנה? שנתיים? עשור? חמישים שנה? עד הפנסיה? מה יהיה בפנסיה אחרי שהחזקת חזק כל חייך, מה יישאר מכל הכבוד, הכוח והעוצמה אחרי שייגמר הכוח? ואם עדיין יהיה לך כוח, מה יהיה אחרי כלות שגם גופך ישוב לעפר? מה יישאר??
אם הצלחת במשהו אחרי כוח או חנופה, ייתכן שתקבל אותו אך מי ערב לך שיישאר אצלך? עד מתי כוחו של כוח המכריח?
לבסוף: “כְּשֶׁנִּפְסָק כּחַ הַמַּכְרִיחַ, חוֹזֵר הַדָּבָר לְהָאָרֶץ… כִּי הָאָרֶץ יֵשׁ לָהּ כּחַ הַמּוֹשֵׁך… עַל יְדֵי שִׁפְלוּת”.
רבי נחמן מגלה לנו שיש לענווה ולשפלות כוח חזק כלפי חוץ – כוח המושך. בלי להתאמץ, בלי לרדוף – מושכים דברים הנאמרים בענווה כבחבלי קסם את שומעיהם.
הענווה משוחררת מכל החוקים, הדחפים, האינטרסים והשעבוד של החוץ, יש בה את האמת והיושר. אין היא רודפת אחר כבוד עצמה, ואין היא זקוקה לשום משוב חיצוני כדי לאשר את דבריה ומעשיה, ודי לה בעצמה ובאלוקיה. אין היא טורחת להתייפייף, להתאמץ, להכריח – מה שקיבלת בשפלות ובענווה שלך הוא!
ומכאן התחזקות גדולה: כל הנפילות כולן, כל הירידות, אינן אלא חזרה אל כוח המושך. אל אותה משיכה טבעית אל הנמוך, הפשוט, החי והפנימי. מה שלא בא מלכתחילה בענווה יבוא בדיעבד בנפילה, בקריסה של כוח המכריח. אם לא אחרי דקה, אחרי שנה, אם לא אחרי שנה אחרי שנתיים, אם לא אחרי שנתיים אחרי חמישים שנה, אחרי הפנסיה, אחרי החיים, בסוף, בסוף הכל יחזור לעפר.
צריך אם כן להתחזק בהרבה ענווה ולהתפלל לה’ שבכל נפילה “ונפשי כעפר לכל תהיה”. שיהיה לי כוח לקבל את הנפילה ולקבל ממנה התחדשות וחיבור אל אותו כוח מושך ששכחתי כנראה כשבניתי מגדלים מכוח המכריח, כשרצתי אחרי השלטון, הכבוד, ההצלחה, כשרדפתי אחרי הזנב. בסוף שבים אל אותו קול עדין של הכוח המושך.