לפני שאני הולך לישון
אחרי קריאת שמע
אני אוסף לעצמי
את כל הפחדים
שהצטברו לי מהבוקר
עד לרגע זה
וכבר מתכונן לפחדים של מחר
בבוקר אני קם רגוע,
נוטל ידיים, מצחצח שיניים
קם כמו כולם
לשבת במשרד
להתגעגע לחיים אחרים
בדרך כלל אני בשליטה
ואין מה לדאוג
לרוב אני יציב
מציב
פנים חתומות
חוצצות ביני לעולם
עומדות כחומות בצורות
לא אני לא אדיש
דווקא רגיש
אפילו רגשן
גם רומנטיקן לא קטן
אני ממלמל את הפסוקים
כלאחר פה,
והתפילה לא מרגיעה
רק מרעידה אותי יותר
אני פוחד
והלב מתרחב
אני מעמיד פני ישן
אבל החיים ערים בתוכי
מי יכעס עליי מחר?
למי אצליח לחייך?
ולמי אפנה את הגב?
ומתי אהיה נאהב?
האם אמצא חמלה בתוכי
עבורי?
מי יקרא את השיר הבא שאכתוב?
עד כמה אפתיע את עצמי,
והאם אפול לשיממון השחזור העצמי.
הפנים שלי הם סוכן כפול
שמשתף פעולה עם הנורמות
החברתיות-הסוציאיליות-האוניברסאליות-
הבנאליות עד כדי מוות
רחמנא לישיזבא מהם
רחמנא ליבא בעי
רחמנא כתבינא בסיפרא דחיי
ולא בסיפרא דשיעמומי
השם אצבעותיי תפתח
וליבי יכתוב
שיריי
67Martine Saada-Khayat, Chantal Khayat and 65 others13 CommentsLikeCommentShare