לעומתה עשיו משתמש במילים אלו בצורה אחרת:
ויבוא עשיו מן-השדה, והוא עייף. ויאמר עשיו אל-יעקוב,” הלעיטני נא מן-האדום האדום הזה–כי עייף, אנוכי”

האדום האדום ה-זה. עשיו מצביע על מה שיש עכשיו, הוא עייף ואין לו כוח עכשיו לחפירות. הוא רוצה את זה, זה, ומיד. אנכי עייף עכשיו, וזה מה שמשנה למה זה ‘לי’ בכורה? לא מעניין אותי מה יהיה אחר כך…גם ככה אני הולך למות. אנכי זה מה שחשוב.

רבקה מבינה שיש עוד קיום מלבדה, היא יודעת לחפש את זה מחוץ לנקודת המבט האישית שלה. עשיו נשאר בתוך ה’זה’ וה’אנכי’ לא מעניין אותו מה שיש בחוץ…הוא רוצה את העולם הזה, האדום אדום הזה, כאן ועכשיו כי אני עומד למות גם ככה…

לאהוב לאכול זה לא לאהוב ”
לאהוב לאכול זה לא אהבה
פשוט לועס דורס הורס נועץ נואף לועס ובולע

העולם הזה האדום האדום הזה”
(גנב – אביתר בנאי)