רובינו מכירים את נקודת השבר שיוצא מאיתנו המשפט “אבל למה אתה עושה לי את זה?”. להבדיל, בסוף הפרשה הקודמת (שמות) גם משה פונה לה’ ואומר “לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי?”. את פרשת וארא פותח הפסוק “וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'”. ר’ נתן מלמדנו סוד פנימי על הפסוק הפשוט הזה:

ִּכָּל הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁקָּשֶׁה עַל ה’ יִתְבָּרַךְ נִמְשָׁךְ מֵהַסְתָּרַת הָאֱמֶת שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין דַּרְכֵי ה’ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג. פירוש: הקושיה שמשה מקשה על הנהגת ה’ נובעת מהסתרת האמת. כל השאלות שיש לנו על העולם כמו איך יש רשע שטוב לו וצדיק שרע להם, נולדים מאותה אמת שאין בכוחנו לראות.

וְזֶהוּ, “וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים”, בְּחִינַת דִּין. “וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'”, בְּחִינַת רַחֲמִים. פירוש: הפסוק מורכב משני חלקים. החלק הראשון מרמז על מידת הדין, והחלק השני על מידת הרחמים. כך מקובל לקרוא את התורה. אלוקים=דין. הוי”ה=רחמים.

הַיְנוּ שֶׁהוֹדִיעוֹ כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹקִים וְהַכֹּל אֶחָד, כִּי מִדַּת הָרַחֲמִים וּמִדַּת הַדִּין הַכֹּל אֶחָד בָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג זֹאת, כִּי עֶצֶם אֲמִתַּת דְּרָכָיו וּמִדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג. פירוש: בפסוק הפשוט הזה, מקופל מסר למשה ולנו – “במציאות שלכם יש פירוד בין מידות הדין והרחמים, וזה נראה סותר. אין בכוחכם ובמוחכם להשיג את האמת האמיתית שבעצם הכל אחד. גם הדין וגם הרחמים יוצאים משורש אחד”.

כִּי הָאֱמֶת צָרִיךְ לְהִתְבָּרֵר בְּזֶה הָעוֹלַם הַבְּחִירָה דַּיְקָא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַד שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, אָז יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, שֶׁזֶּה עִקַּר הָאֱמֶת בְּחִינַת כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ. פירוש: תהליך בירור האמת הוא תהליך ארוך, וכל אחד מאיתנו הנבראים (המקבלים) מברר בכוח הבחירה שלו את הסוגיה הזו, עד שלעתיד לבוא האמת הזו תהיה גלויה לכל.