בוקר אור ושבוע טוב🔥
למדנו הרבה על הדיבור ועל ההודאה. בפרשת ויגש (אולי הפרשה המרגשת בתורה) יהודה ניגש לדבר עם יוסף אחרי שבנימין בסכנה. רבי נתן לומד מזה על מעלת הדיבור בעת צרה ככוח להתגלות השמחה:
כִּי הַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל, וְעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַשִּמְחָה, בְּחִינַת “שִׂמְחָה לְאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו”, וּכְתִיב “דְּאָגָה בְּלֵב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה”. וְזֶה בְּחִינַת “וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֵּל פִּי” שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת דָּוִד שֶׁיָּצָא מִיהוּדָה שֶׁנִּקְרָא עַל שֵׁם הוֹדָאָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה’.

וְעַ”כ אָמַר יְהוּדָה לְיוֹסֵף ” יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָּבָר” בְּחִינַת דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל שִׂמְחַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מִתְפָּאֲרִין בְּכָל יוֹם וְאוֹמְרִים בְּפֶה מָלֵא אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וְכוּ’… כִּי עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר יִכָּנְסוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנָיו וּבְלִבּוֹ עַד שֶׁתָּאִיר הַשִּמְחָה בִּשְׁלֵמוּת וְיִתְבַּטֵּל הָעַצְבוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת חֲרוֹן אַף וְדִינִים.
(ליקוטי הלכות ברכת הודאה ו’ אות מז).

דוד המלך שעיקר עניינו היה הדיבור וההודאה (תהילים) יצא מיהודה. רבי נתן מלמד שזה לא מקרי. יהודה שנקרא על שם הודאה, מגלה את כוחו של דוד אל מול יוסף. על ידי הדיבור של ההודאה מהלב מרכך יהודה את יוסף ועוזר לו להתגלות בפני אחיו בקרבה גדולה.
שבוע נפלא🔥