“רבנו ז”ל סיפר מעשה שסיפר הבעש”ט ז”ל, מפריץ אחד, שהיה אצלו חוכר אחד ישראלי שהיה מחזיק החכירה אצלו זמן הרבה. ואח”כ היה זמן שלא היה יכול לשלם לו, והניח את האיש הישראלי עם בני ביתו בבור וכו’.
וזה הפריץ לא היה לו בנים כלל. ודווקא המעשה הרע הזה נולד לו בן להפריץ. וזה עניין הצדקת הדין של השי”ת המובא “צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה”.
(מתוך הספר – כל סיפורי המעשיות של ר’ נחמן)