בוקר אור וחנוכה שמח🔥✨
נלמד את השורות הראשונות ממעשה מאורח, ונחלץ תובנה משמעותית: “אַחַר הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה בַּלַּיְלָה אוֹרֵחַ נִכְנַס לְבַעַל הַבַּיִת. וְשָׁאַל לְבַעַל-הַבַּיִת מֵאַיִן פַּרְנָסָתְךָ? וְהֵשִׁיב לוֹ אֵין לִי פַּרְנָסָה קְבוּעָה בְּבֵיתִי רַק מִחְיָתִי מִן הָעוֹלָם”
בשורות פשוטות אלו טומן רבינו סודות עמוקים מאד. בעצם האורח שואל את בעל הבית ממה אתה ניזון? מה מחייה אותך? מה ממלא אותך? עונה לו בעל הבית, אין לי בבית הזנה, אני ניזון מהעולם. דהיינו אני מקבל חיות מאנשים אחרים, מכיוון שאין לי הארה פנימית.
כל העניין של התבודדות, הוא ללמוד להאיר את הנקודה הפנימית שלי, באופן כזה שלא אהיה נזקק לחיות מאחרים. רובינו נופלים בזה. מצפים למחמאות, להכרה מאחרים, לאישור סביבתי ולייקים בפייסבוק.
בסיפור הזה רבינו מנסה ללמד אותנו שיש אפשרות להיות מוזנים מתוך הבית הפנימי שלנו
איך? תצטרכו ללמוד את הסיפור😜
יום נפלא לכולם! ❤️🔥
התובנה נכתבה בשם הרב מיכי יוספי. מי שרוצה לשמוע את השיעור שלו על הסיפור.
הנה ההקלטה של הערב השלם של ההכנה לחנוכה: