הכיסופים לארץ ישראל, מסביר לנו רבי נתן, הם כיסופים אל הקדושה, אל עבר היכולת האנושית להתרומם מעל המציאות הגשמית ולחיות אותה בתודעה אחרת לגמרי. ארץ ישראל היא מקום הקדושה הזה, היעד הנכסף שבו הנשמה שולטת על הגוף ולא להיפך. המסע לארץ ישראל בפרשה מתחיל בסיבובים ודרך ארוכה שהייתה יכולה להיות קצרה יותר. למה זה?

“וּצְרִיכִין כַּמָּה טִלְטוּלִים וּלְסַבֵּב דְּרָכִים רַבִּים קֹדֶם שֶׁבָּאִין לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְגַם אֲבוֹתֵינוּ כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם לִכְבֹּשׁ א”י, הֱסִבָּם ה’ יִתְבָּרַךְ בְּכַמָּה דְּרָכִים שׁוֹנִים קֹדֶם שֶׁזָּכוּ לָבוֹא לְא”י, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא”.

שימו לב למילה “וגם“. רבי נתן מסביר לנו שככה העולם עובד. כשרוצים לעשות מסע אל הקדושה יש סיבובים – זה כלל. תדעו, שגם אצל אבותינו התקיים הכלל הזה.

כִּי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְא”י כִּי אִם ע”י בֵּרוּר הַמְדַמֶּה. שֶׁעַ”י זֶה עִקַּר הָאֱמוּנָה. וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא הָאָרֶץ אֲדָמָה. לְשׁוֹן דִּמְיוֹן, הַיְנוּ בְּחִינַת הַמְדַמֶּה. כִּי עִקַּר אֲחִיזַת הַמְדַמֶּה הוּא בִּבְחִינַת הָאָרֶץ שֶׁהִוא תַּכְלִית הַגַּשְׁמִיּוּת כַּנַּ”ל.

כוח הדמיון הוא כוח גשמי מאד וחזק מאד. בשביל להגיע אל הקדושה, צריך לברר את כוח המדמה. כלומר, אדם מתוקן הוא אדם שכוח הדמיון לא משתלט עליו, אלא הוא יודע לעלות עליו כמדרגה גשמית אל עבר הקדושה. אפשר לומר שזה סוג של NLP, אבל כמובן להבדיל. אצל רובינו כוח הדמיון אחוז בגשמיות והוא נכרך אחרי תאוות למיניהן, פנטזיות או פחדים על העתיד שמסוגלים להביא אותנו לחידלון וייאוש. אבל אדם שכוח המדמה שלו מבורר באמת, הוא אדם שיכול להשיג את האמונה בשלימות – וזוהי הבחינה של ארץ ישראל.

וְע”כ צְרִיכִין לִסְבֹּל כַּמָּה טִלְטוּלִים בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת מְשֻׁנִּים. הַכֹּל בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הַמְדַמֶּה. כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּאִין לְשָׁם בְּעֵת שֶׁעוֹסְקִין בְּהַדֶּרֶךְ שֶׁל א”י, יֵשׁ בִּלְבּוּלִים שֶׁל בִּלְבּוּל הַמְדַמֶּה. וְע”י שֶׁהוֹלְכִין דֶּרֶךְ שָׁם בִּשְׁבִיל לָבוֹא לְא”י, הוּא מְבָרֵר בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם נִיצוֹצֵי הָאֱמוּנָה שֶׁנָּפְלוּ ע”י בִּלְבּוּל הַמְדַמֶּה שֶׁנֶּאֱחָז בְּזֶה הַמָּקוֹם. וְע”כ בְּכָל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שֶׁהוֹלֵךְ בִּשְׁבִיל הַנְּסִיעָה לא”י אוֹ לִשְׁאָר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה הוּא מְבָרֵר הַמְדַמֶּה בְּכָל מָקוֹם שֶׁדּוֹרֵךְ שָׁם.
(ליקוטי הלכות אורח חיים ב – הלכות ברכת הריח ד, אות טז’)

תראו איזה נפלא. כל הסיבובים שלנו עד שאנחנו מגיעים ליעד הנכסף, כל נפילה, כל צעד שאנחנו עושים יש לו תכלית, והוא מדוייק. מטרתו לנקות את הפסולת שנדבקת לנו על האמונה הפשוטה. כל דייט כושל, וכל ראיון לא מוצלח הם חלק מהסיבובים האלה שמאריכים את הדרך, אבל מטרתם להפוך אותנו לאנשים מדוייקים יותר, נקיים מבלבולים ומאמינים יותר. כך צריך להסתכל על הדברים.