המעורר געגועים
המצמיח נחמה
החוזר בתשובה
השופך נפשו
בכתיבה כאובה
מפזז ומכרכר
מרוב אהבה
לאלוהים,
אתה
עומד בפרץ
בלי לחשוש
איך יתלחשו
על המלך
אתה המנגן
לעת עצב,
מתבונן
באישה לעת ערב,
הנופל לתהומות
ירושלים
באדמוניות חושנית
מקים מגדלים
נופלים
שבוכים לאלוהים
מתחת לשמיכה
בלילה במיטה
כולך
כינורות ותלתלים
אבנים קטנות
מפוררות ענקים
שמכּים
אותי מתחת
לחגורת הלב
זורעים בי
נפילות חדשות
שלא ידעתי
על קיומן
ואני כבר לא ירא לטייל
בגאיות הצלמוות
של ילדותי המבויישת
תחבושת על עין אחת,
קורא בפזילה
טעמים בתורה,
נס על נפשי
מאויביי
לפרוט על גיטרה
מסביב למדורה,
לדבר
את נפשי בשירה