כשלא יודעים מה לעשות, צריך לצעוק להשם יתברך. כך רבינו מלמד אותנו שוב ושוב. ר’ נתן מספר על ילדותו של רבי נחמן בכפר אוֹסְיַאטִין, שם הוא גדל. הוא היה לוקח סירה אע”פ שלא שלט בה לגמרי, והיה שט בה מאחורי קנה סוף עד למקום שלא רואים אותו, ושם התבודד והתפלל. ואז מוסיף רבי נתן עוד כמה שביבי מידע על השיוטים הללו:
הָלַךְ עִם הַסְּפִינָה לְתוֹךְ הַנָּהָר וְהוּא לֹא יָדַע לְהַנְהִיג הַסְּפִינָה. וּכְשֶׁבָּא בְּתוֹךְ הַנָּהָר רָחוֹק מֵהַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָדַע כְּלָל מַה לַּעֲשׂוֹת, כִּי הַסְּפִינָה מִתְנוֹדֶדֶת וְכִמְעַט שֶׁטָּבַע ח”ו. וְאָז צָעַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהֵרִים יָדָיו אֵלָיו כָּרָאוּי.
וְכֵן כְּשֶׁהָיָה תָּלוּי בְּיָדָיו עַל הַחוֹמָה בִּטְבֶרְיָה כְּשֶׁרָצָה לִבְרֹחַ מֵהָעִפּוּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלָן וְכוּ’ וְרָאָה תַּחְתָּיו הַיָּם כִּנֶּרֶת וְכִמְעַט כִּמְעַט שֶׁיִּפֹּל אָז ג”כ צָעַק בְּלִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי.
רבי נחמן לא דיבר רק על מצבים קיומיים בתודעה שבהם צריך לצעוק להשם, אלא ממש בסכנה פיזית שבעוד רגע אתה עומד ליפול מצוק, גם שם צריך לצעוק להשם. ומוסיף רבי נתן שרבינו סיפר את זה כדי להעביר מסר:
וְהָיָה רָגִיל לְסַפֵּר זֹאת וְרָצָה לְהַכְנִיס בְּלִבֵּנוּ שֶׁכָּךְ צָרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִשָּׂא לִבּוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כְּאִלּוּ הוּא בְּאֶמְצַע הַיָּם תָּלוּי עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה, וְהָרוּחַ סְעָרָה סוֹעֵר עַד לֵב הַשָּׁמַיִם, עַד שֶׁאֵין יוֹדְעִין מַה לַעֲשׂוֹת וְכִמְעַט אֵין פְּנַאי אֲפִלּוּ לִצְעֹק. אֲבָל בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי אֵין לוֹ עֵצָה וּמָנוֹס כִּי־אִם לִשָּׂא עֵינָיו וְלִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכָךְ צְרִיכִין בְּכָל עֵת לְהִתְבּוֹדֵד וְלִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי הָאָדָם בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה בְּזֶה הָעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ.
מאידך, כותב רבי נחמן את אחת התורות הקצרות ביותר והמפתיעות ביותר (ולדעתי גם המצחיקות שבהן) הלא היא תורה קצח בליקוטי מוהר”ן על פסוק מפרשתנו (בשלח):
כְּשֶׁאֶחָד צוֹעֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך אוֹמְרִים לוֹ לִסַּע כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת י”ד) : “מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ”.
אני לא יודע ליישב בצורה עמוקה את הסתירה הזו. אבל אולי בפשטות – כשאפשר לנסוע, צריך פשוט לנסוע, וכשאי אפשר לנסוע, צריך לצעוק. ואולי שניהם נכונים גם בו זמנית לפעמים.
