שבוע טוב לכולם וכולן!

אחד הביטויים השגורים בכתבי רבינו הוא ‘לב האבן’. אצל כולנו רוב הזמן הלב במצב של לב אבן, וכל העבודה שלנו על-פי דרכו של רבי נחמן היא להפוך את לב האבן ללב בשר (יש גם עניין עם המושג לב בשר והמילה ברסלב. אולי בהמשך נגיע לזה).

בכל מקרה, יש כמה וכמה עניינים סביב הפיכת לב האבן ללב בשר.
וכך רואה רבי נתן את המפגש בין יעקב לרחל בפרשת השבוע הקרובה (פרשת ויצא לעוקבים בסתר). והוא מסביר לנו שכל עוד לא מסירים את האבן מעל פי הבאר אי אפשר לדלות מים עמוקים מהלב הזה. הלב שלנו שמחובר ללב העליון. ואיך גוללים את האבן? בכוח האהבה, הכיסופים והגעגועים. והנה זה בלשון רבי נתן אחרי הציטוט מהפרשה:

“וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ”
כִּי הָאֶבֶן גְּדוֹלָה עַל-פִּי הַבְּאֵר, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת לֵב הָאֶבֶן שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל-פִּי הַבְּאֵר שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה, עַל-יְדֵי שֶׁאֵין הָאָדָם מְסַלֵּק מִמֶּנּוּ חַס וְשָׁלוֹם, לִבּוֹ הָאֶבֶן, עַל-יְדֵי-זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁאֹב מַיִם חַיִּים מִבְּאֵר הָעֶלְיוֹן.

וְאִי אֶפְשָׁר לָגֹל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל-פִּי הַבְּאֵר כִּי אִם עַל-יְדֵי כִּסּוּפִין וְהִשְׁתּוֹקְקוּת דִּקְדֻשָּׁה; לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגַּע תָּמִיד לַה’ יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבוֹדָתוֹ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי זָכָה לָזֶה בְּחִינַת וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל-פִּי הַבְּאֵר, כִּי זָכָה לְגַלּוֹת סִתְרֵי אוֹרָיְיתָא הַיּוֹצְאִים מִבְּאֵר מַיִם חַיִּים…

… וְעַל-כֵּן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, אֲנַן בַּחֲבִיבוּתָא תַּלְיָא (אנחנו קשורים באהבה), שֶׁאָנוּ צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵינוּ אַהֲבָה גְּדוֹלָה, שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר…כִּי עִקַּר הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה הוּא עַל-יְדֵי אַהֲבָה וָחֶסֶד שֶׁהוּא בְּחִינַת הִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה וּלְכָל טוֹב וְכַנַּ”ל.
(ליקוטי הלכות, הלכות דם, הלכה א אות יב’)