יש זמנים בהם החושך מצרים סוגר עלינו כל כך, שאנחנו בתחתית הטומאה והלכלוך. בדיוק כמו בני ישראל במצרים “שֶׁיִּשְֹרָאֵל הָיוּ מְלֻכְלָכִים, כִּי הָיוּ בִּבְחִינַת מ”ט (49) שַׁעֲרֵי טֻמְאָה” איך יוצאים מעומק החושך הזה? התשובה טמונה במצוות קידוש החודש שבה נצטוו בני ישראל בפרשה שלנו.

מה הקשר?
רבי נתן מסביר דבר מדהים: “כְּשֶׁיִּשְֹרָאֵל הֵם ח”ו, בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה, זֶה בְּחִינַת פְּגַם הַלְּבָנָה, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים כָּל הַפְּגָמִים וְהַחֲטָאִים”.
בני ישראל משולים לירח, וכשהם בגלות, הם במצב חשוך, פגומים וחסרים את האור של השם. זה נכון ברמה הלאומית, ונכון ברמה הפרטית של כל אחד מאיתנו. ולכן ההיפך של זה הוא: “כְּשֶׁאִישׁ יִשְֹרָאֵל מִתְעוֹרֵר וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ נְקֻדָּה טוֹבָה וע”י זֶה חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, זֶה בְּחִינוֹת מִלּוּי הַלְּבָנָה מִפְּגִימָתָהּ, בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ” כשהלבנה מתמלאת, אנחנו חוזרים להאיר, חוזרים להארה שלנו, וזה בדיוק מה שקורה בתחילת כל חודש, שזהו קידוש החודש.

מהו קידוש החודש?
כשהכל חשוך, ואין ירח, בני ישראל יוצאים לחפש נקודה של אור קטן בשמים, וברגע שהם מוצאים הם הולכים לבית דין ומעידים על מה שהם ראו. אם העדות מתקבלת בית הדין מכריז על קידוש החודש. והפלא ופלא – ע”י מציאת נקודת אור קטנה בתוך החושך, כל החודש מתמלא ומתקדש.
ולכן בני ישראל נצטוו על כך דווקא עכשיו, כי כשממש חשוך, הדרך היחידה להיגאל היא למצוא נקודה אחת קטנה בתכלית המיעוט:

“הַ’ יִתְבָּרַךְ רִחַם עֲלֵיהֶם וּמָצָא בָּהֶם נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִלּוּ בְּתֹקֶף טֻמְאַת מִצְרָיִם שֶׁהִתְגַּבְּרָה עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חז”ל “בִּשְׁבִיל ד’ דְּבָרִים לְבַד נִגְאֲלוּ”, זֶה בְּחִינַת נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמָּצָא בָּהֶם הַ’ יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ בְּמִצְרַיִם וְע”י זֶה נִגְאֲלוּ.
וְזֶהוּ, “וָאוֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי בְּדָמַיִךְ חֲיִי”, אֲפִלּוּ בְּתֹקֶף הַדָּמִים וְהַלִּכְלוּכִים אעפ”כ – “חֲיִי”, כִּי גַּם שָׁם יְכוֹלִין לִמְצֹא נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁע”י זֶה נִגְאֲלוּ. וְע”כ מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְֹרָאֵל הָיָה פָּרָשַׁת הַחֹדֶשׁ, כִּי זֶה בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ ע”י נְקֻדָּה לְבַד.
(ליקוטי הלכות, השכמת הבוקר א’, יב’).